סקירה על טפיל הלרניאה

לרניאה הוא טפיל  ממשפחת שטרגליים השייכים למחלקת סרטנים, המצוי בדגים, הטפיל נצמד לעור ולסנפירים של הדגים.

מצוי בעיקר בקרפיון, אמור, ולפעמים גם בדג אמנון, כסיף, בראמונדי (בריכות)

ולעיתים יותר נדירות בבורי (בפרט בזמן ניקיון בריכות הקרפיון). סרדין “טבריה” (שמקורו מהכנרת).

לעיתים ניתן למצוא לרניאה גם בדגים שהם ממקורות של מים מליחים.

נקבת הטפיל היא היחידה המגיעה לבגרות על גבי הדג, וניתן להבחין בה

כאשר היא בולטת מתוך פצע על העור,וראשה שקוע עמוק בשרירי הדג ורק גופה בולט החוצה,

צורתה היא כעין תולעת שקופה–מוארכת כשבקצה שלה יש כמין ‘עוגן’,

אולם בפועל הוא מופיע בצבעים שונים, שזה משתנה כנראה לסוג המזון שהטפיל יונק.

ולכן ניתן למוצאו בצבע לבן, ירוק, חום ועוד.

חלקו החיצוני של הטפיל היוצא ממקום הפציעה

הטפיל תחת ראש הדג היוצא מחללי הראש

לרניאה תחת סנפיר הדג

הטפיל בזנב הדג

טפיל הלרניאה ניתן להבחין בחלק המוחדר לתוך הדג

עומק חדירת הטפיל לתוך בשר הדג הוא כ- 0.5 ס”מ.

כאשר מבחוץ ניתן להבחין בגוף הטפיל בגודל של 1 ס”מ עד 1.5 ס”מ .

חדירת הלרנאיה לדגים

תוך כדי הסתגלות לחייו כטפיל על הדג, רגליהם מתנוונות, גופם של הזכרים מתקטן,

וגופן של הנקיבות מתארך כשחלקו האחורי מתמשך כתולעת ומתמלא באיברים.

כשהחלק הקדמי של הנקבה חודר לתוך עור הדג בעזרת שלוחות המוצצות מן הדג את מזונו,

החלק האחורי של הנקבה נשאר חופשי, ובחלק זה מתפתחים שקי הביצים שמהם בוקעים הזחלים שהם חופשיים במים,עד שהם נטפלים לדגים חדשים.

מספר קטן של טפילים אינו משפיע על הדג, אולם טפילים רבים על דג קטן גורמים לו לאנמיה ומוות.

סימני פציעה הנראים כעין כתם אדום נפוח, מהוים הוכחה מובהקת שהדג נתקף ע”י הלרניאה.

הטפיל חודר לדג באזורים שונים של הדג, הן במקום שיש על הדג קשקשים והן במקומות בדג ללא קשקשים.

כמו”כ הטפיל חודר על ומאחורי הסנפירים ובתוך הראש.

מצוי גם חדירה של אחד ממיני הלרניאה לעין של דג, וזה מצוי בעיקר בטפיל Lernaeenicus sprattae

שאחד מ 14 שלבי ההתפתחות שלו זה בתוך העין של דג שפרוטים Sprattus sprattus,

הטפיל בתוך העין באחד משלביו. באדיבות Muséum national d’Histoire naturelle

לרניאה תקוע בדג. ניתן להבחין כי ניכר מקומו

טפיל הלרניאה חבוי תחת סנפיר גב של דג מושט

ראה בפרק הבא בערך ‘שפרוטים‘

(ראוי לציין שאכן לאחר קשקוש הדג נחתך חלק הטפיל החיצוני, אולם חלק העוגן התקוע בתוך הדג נשאר בתוכו,

והגם שכבר אין לו דין בריה, מ”מ אין לסמוך ע”ז להתיר מדין ביטול ברוב כיון שהוא לא נתערב אלא נשאר בפנ”ע

ואפשר לחוש בו באמצעות מישוש הידיים וע”י הראייה ואין כאן תערובת כלל, וכמו שפסק מרן בשו”ע {יו”ד סי’ קד סעי’ א}.

דין זה ביארתי בארוכה בפרק ו סעי’ י ובהערה שם יעוי”ש, וכן לעיל בדיני שרץ המים, ודלא כמו ששמעתי שיש מקילים בזה.

ועוד שפעמים רבות מצאנו את הטפיל ע”ג הדג במקומות שלא מצוי קשקשת ושם הוא נשאר בשלימותו

{כנראה בתמונות כאן תחת הסנפיר ועוד}. וראה עוד מה שכתבתי בשו”ת שש משזר ח”א יו”ד סימנים ה-ו).

הטיפול המתאים נגד הלרניאה

בבריכות גידול דגים, ניתן לטפל נגד הטפיל אולם באופן טבעי הטיפול השוטף ללא מטרה מיוחדת של כשרות איננה מספקת,

ורק כאשר יש פיקוח כשרותי נאות – יש תוצאות חיוביות. לצערי,

דבר זה אני למד מהניסיון שגם בעלי בריכות שהיו בטוחים שאצלם הבריכות נקיות כיון שהם מטפלים כראוי,

לאחר בדיקה של מפקחי הכשרות, מצאנו את הטפיל חי וקיים בבריכות הדגים שלהם.

כדי למנוע הגעת דגים נגועים בטפיל זה למרכזי השיווק, המגדלים עושים טיפול ממושך של כמה שבועות

בבריכות הגידול, באמצעות חומר ‘ברומקס’, כל טיפול נמשך כ–48 שעות.

אולם במידה ומגיעה סחורה שנגועה בטפיל זה, אין דרך לנקותה במרכזי השיווק, והיא איננה מתקבלת בסיטונאות.