לימון פרסי - סקירה על לימון מיובש (לימון פרסי)

לימון מיובש (לימון פרסי)

לימון המכונה לימון פרסי, הוא למעשה לימון רגיל מזן “ליים” או “לימון ננסי” שעבר ייבוש, והוא מכונה גם “לימון אומני”.

ללימון זה יש שני סוגים:

האחד, צבעו בהיר. והשני, צבעו שחור.

צבעו של הלימון תלוי בשיטת הייבוש, כאשר הבהיר מיובש בטמפרטורת חוץ של אויר ורוח

(בצל, ולא בשמש, כדי שלא יירקב)

כשמידי פעם מגלגלים את הלימון עד שיתייבש, תהליך שנמשך כחודש.

ואילו השחור מיובש בסירים על חום איטי עד שצבעו הופך לשחור כפחם.

הלימון השחור חמוץ יותר ובזמן בישולו הוא אף מעניק צבע כהה יותר למאכל.

מכיוון שהלימון יבש וקשה מאוד וגרעיניו מרים מאוד, אופני השימוש בו שונים ומגוונים.

יש ששוברים את הלימון ומוציאים את הגרעינים ומוסיפים את חצאי הלימון לתבשיל.

ויש שחולטים אותו. יש שעושים בו נקב קטן ומכניסים אותו לתבשיל כמות שהוא

כמו כן יש שחותכים את הלימון לחלקים ומסלקים את הגרעינים וטוחנים במטחנת קפה או בלנדר עד לקבלת אבקה דקה.

הלימון הפרסי בדרך כלל בבדיקות הוא נמצא נקי

(גם אם בלימון הטרי היו כנימות ממוגנות, הם אינן נותרות על הפרי כמוצר סופי),

אולם לעיתים כאשר האחסון לקוי, חרקי מחסן עלולים לתוקפו, הן בוגרים והן זחלים.

לימון פרסי בהיר וכהה, למעלה מימין הלימון הטרי קודם עיבודו ניתן להבחין בכנימות שיש על הלימון

ברכישה של הלימון יש להתבונן חיצונית שהלימון שלם ולא מנוקב.

ומכיוון שהלימון יבש ומצומק יש להתבונן היטב סביב הפרי

(לעיתים יש שברים בקליפת הפרי ואינם חדירה של חרקים).

לפני השימוש בלימון, אם רוצים להשתמש בו בשלימותו (לאחר הבישול משליכים את הלימון),

די בשטיפה חיצונית ובהתבוננות ויזואלית על פני כל הלימון.

אולם אם משתמשים בו כחצוי, יש להתבונן היטב בפנים לאחר הפתיחה ולוודא שאין חרקים או פסולת חרקים, קורים ושאר מיני גבישים.

נימי הפרי לאחר הייבוש לעיתים נשארים בהירים, ואינם סימני חרקים

לעיתים בזמן הייבוש לא כל הנימים הופכים שחורים, ונותרים נימים לבנים, ואינם זחלים או שאר סימני חרקים,

באם הכול נקי ניתן להשתמש בו כמות שהוא או לטוחנו.

למשתמשים בלימון לצורך חליטה, אם הנוזל עובר סינון קודם השימוש ניתן לחלטו כמות שהוא,

ולאחר מכן להעבירו במסננת דקה או מסננת רגילה, כשעליה מונח צמר גפן המבטיח שאין כל מעבר חוץ מהנוזלים.