פיסת הרגל של הזכר ושל הנקבה עשויה מפרק אחד בלבד (מלבד לעיתים רחוקות שעשויה משני פרקים).

באיזור הבטן של הנקבה יש שני זוגות של פתחי נשימה מלבד שני הזוגות שבחזה, וזה בקבוצת הכנימות העתיקות.

ובקבוצה של הכנימות החדשות, יש רק שני זוגות של פתחי נשימה בחזה. בארץ ידועים מעל 200 מינים של כנימות.

מקבוצת המגן העתיקות מוכרת בארץ משפחת האיצריות, שאחת מסוגיה היא “איצרית ההדרים”

(התוקפת את ענפיו ועליו הירוקים של העץ. ובנוסף מפרישה כמות עצומה של פרש מתוק, שמתפתח עליה פטריית הפייחת שמשנה בהדרגה את צבע העץ לשחור, ולצריבות ברקמת העץ, ובנוסף הפייחת מזהמת את הפירות עד כי קשה לנקותם לפעמים).

שאר הכנימות שיסוקרו להלן שייכות לקבוצה השנייה של הכנימות. להבדיל ממשפחת הכנימות הממוגנות, שאכן שמם ראוי להם עקב המיגון, שאר הכנימות הן הקמחיות והן הרכות אינן ממוגנות. (בכנימות הרכות, מוכרת בדרך כלל רק הנקבה ומכאן שהתרבותם בד”כ היא “פרתנוגנזה” (רביית בתולין= התפתחות ביצה ללא הפריה). הכנימה המבוגרת היא חסרת תנועה,

כיוון שבדרך כלל אין לה רגלים או שהם מנוונות.) מגן הכנימה הוא חומר עשוי שעווה המופרש מן הכנימה,

המגן מכיל גם את הנשלים של החרק. המגן שהוא נפרד מן הגוף מכסה את הכנימה.

גם בגוף הכנימה מתחוללים שינויים כאשר כל הפרקים האחרונים של בטן הנקבה מתאחדים לחטיבה אחת (אבר אחד ששמו: “פיגידיון”). התהליך בדר”כ הוא, לאחר שהזחל בקע מן הביצה (או שהוטלה החוצה או שהתבקעה בגוף האם), הוא נודד במשך שעות על גבי הצמח (לזחל יש רגלים, מחושים, עיניים וחדק מציצה). כשהוא מוצא מקום נוח, הוא נועץ את חדקו ומתיישב שם לצמיתות.

להבדיל משאר כנימות המפרישות פרש מתוק, אין הכנימות הממוגנות מפרישות, וזאת כיון והם זקוקים להפרשות עבור המגן. ממזונם שעובר תהליך בגופם ומייצר תרכובת דונג שמשמש כחומר המגן. מיד לאחר שהזחל נעץ את חדקו והחל למצוץ את הצמח הוא מפריש שעוה לבנה, ומתחת לשכבה זו הוא מתחיל להפריש את שכבת המגן, ובו בזמן הוא אף מתנשל וגם הנשל מצטרף לשכבה. בזמן שהוא מתנשל הוא מאבד את רגליו ומתחילים לזהות את שלב הפיגידיון. לאחר בניית המגן השלישי הופך הזחל לשלב המתאים לבוגר, הגם שהוא ללא עינים ועוד, אך הנקבה הבוגרת מתחילה להתמלא בביצים בשילות. (ההפריה היא מן הזכר הבוגר שמגיח ממגן הזכר, ומפרה את הנקבה כשהיא מתחת למגן שלה). צורות שונות יש למגינים על הכנימות ואת חלקם נסקור לקמן.