חמוציות סקירה ואופן הבדיקה והשימוש בחמוציות

חמוציות

תוכן עניינים

פרי החמוציות משתייך לקבוצה גדולה של “פירות יער” ושייך למשפחת האברשיים (שגם האוכמניות נמנות על משפחה זו)

הצבע הסופי של פרי זה הוא לבן שבהמשך מקבל צבע אדום.

הפרי רגיש מאד לפגיעת חרקים.

ולכן החמציות הגדלות בצדי הדרכים או בחצרות פרטיים, בחשש גדול שהם נגועים בעיקר על ידי זבוב הפירות, או זחלים שונים.

מאידך בחלקות המטופלות כראוי נגד חרקים, ההדברה יעילה בדרך כלל והנגיעות איננה מצויה.

פרי החמוציות בעודו מחובר לעץ.

בעבר הפירות הללו היו נאספים מהבר, ונגיעותם הייתה מרובה. אולם כיום הגידול הוא מסחרי

(ובארצות הברית נפוץ גידולם בתוך שדות חפורים

מתוך מטרה שבבוא יום הקטיף השדות ימולאו במים ותוך כדי ניעור יצופו הפירות ויאספו).

הגידול המסחרי על פי רוב הוא משטחים מטופלים כדבעי והם בחזקת נקיים

אלא אם כן נמצאה רעותא, כגון שהפרי רך מידי, או סימני חדירה לתוך הפרי.

ויש חשש לנגיעות של זחלי זבוב בתוך הפירות ועקב ועקב הגודל הקטן של הפרי קשה לבדקו חזותית,

ולכן יש לחצותו לשניים ולבדקו שאינו נגוע.

כאמור לעיל כן יש לנהוג בחמוציות על כל סוגיהם הנמכרים לתעשייה הטרייה,

כגון לתעשיית הלפתן, תוספת לעוגות וכיוצא בזה.

הפירות הקפואים מפרי זה מקורם בדרך כלל ממטעים מטופלים והם בחזקת נקיים.

הפירות המיובשים מפרי זה מקובל במקומות מסוימים לייבש אותן כעין “צימוקים“

והן ממותקות בתהליך עיבודם לטשטש את החמיצות שלהם.

(ובדרך כלל זה האופן היחיד שהם נאכלים כמות שהם ולא בתעשייה).

מקורם בדרך כלל ממטעים מטופלים והם בחזקת נקיים.

אלא שיש להיזהר ממזיקי מחסן שנצמדים בזמן העיבוד או האחסון. וראה לקמן בערך צימוקים.

המיצים מפרי זה בחזקת נקיים מחרקים, ובפרט עקב תהליך עיבודם. וראה עוד בחלק הרביעי.