לוגו בית המעשר
|

דג ברקודה

ברקודה/אספרינה/מליטה

י"ח אדר ב' התשע"ט | 25/03/2019

דג ברקודה/אספרינה/מליטה/ Barracuda

דגי הברקודה  כמה מינים יש בהם, הדגים הם דגים טורפים, המצוידים בשיניים חדות מאד, ראש הדג מחודד, וגודלם מ 10 ס”מ עד 3 מטר (במין היחיד שהוא גם הטורף המסוכן שבהם הנקרא ברקודה ענקית).

בחופי הים התיכון מצויים 5 מינים, כאשר שלושה הגיעו לים התיכון דרך תעלת סואץ.

ושניים אספרינה ‘חלקה’ ו-‘פסוסה’ מקומם הטבעי הוא הים התיכון.

מינים שונים של הברקודות ניתן למצוא באזורים טרופיים וסובטרופיים ואוקיינוסים ברחבי העולם.

הדגים נחשבים משובחים למאכל, צבע בשרם הוא לבן ומכוסה בקשקשים, והם פעילים ומצויים יותר לדייג בעונת החורף.

צבע הדגים אפור בהיר עד כהה (ובחלק מהמינים צבעו אפור-חום וגחונו בהיר, ובמין ‘צהובת הזנב’ צבע סנפיר השת והזנב צהוב).

 

דג ברקודה

דג ברקודה

 

דגים אלו הגם שמוגדרים כדג טורף, ואכן דמוי גופם כעיון טורפדו, לסתותיהם חזקות ושיניהם חדות, ואכן לעיתים הם טורפים כמה דגים ביחד, או אף חודרים לרשתות הדייגים לטרוף דייג.

מכל מקום בדרך כלל הם נעים בלהקות ובצורה רגועה סביב השוניות, וניזונים מדגים קטנים כגון סרדינים, ברבוניות ועוד.

(להוציא את הברקודה הענקית, שיש עדויות גם על נשיכה שלהם והשארת צלקות לבני אדם).

ככל דגי הים, לעיתים יש נגיעות חיצונית, ולעיתים נגיעות פנימית תולעים, ציסטות בחללי הראש והגוף.

בדיווחים שקיבלתי מדייגים מקומים בשנת תשס”ד, נאמר לי שכאשר הם דגו את דג הברקודה בחוף ביפו (באזור חוף עג’מי המכונה “המזבלה”), נמצאו תולעים בבטן הדג, ובראש הדג.

(והגם שנמצאו טפילים בתוך הסנפיר שת, כפי הנראה מקורם מחלל הבטן).
 טפיל צסטודה במעי הדג [באדיבות ש. מילון]

טפיל צסטודה במעי הדג [באדיבות ש. מילון]

הטפיל זוהה כטפיל מסדרת הצסטודה – Cestoda  (שרשור). ראה לעיל בערכו.

 

מחזור חייו של הטפיל מתואר ע”י ד”ר אריק דיאמנט:

הבוגר חי בחלל המעי, אולם שלבי הביניים הצעירים חיים בבשר, ולכן יכולים להופיע בכל מקום בדג, לרבות בראש ובשרירי השלד.

עם זאת, במרבית המקרים הם נמצאים באזורי שריר הסמוכים למערכת העיכול (כי הגעתם לדג היא באמצעות מזון שהיה נגוע; הם חודרים לדופן המעי ו”מטיילים” בגוף הדג עד שנעצרים ויוצרים ציסטה).

בהיטרף הדג (ברקודה במקרה זה), מגיעה הציסטה למערכת העיכול של הדג (או העוף או היונק הימי הטורף), שם הטפיל משתחרר ויוצא מהציסטה, נאחז בדופן הקיבה או המעי, גדל והופך לשרשור בוגר.

כאן הוא מבשיל מינית ומשגר אל הים (דרך פי הטבעת של הדג) את הביצים המופרות שלו.

לפי דיווחי הדייגים ברוב מקומות הדייג לא נמצאו טפילים אלו, וגם בחוף הנז’ שמצאו שם את הטפילים לא נמצאו טפילים, ויתכן שאזור “המזבלה” בשנה זו הייתה נגועה ביותר ולכן נמצאו הטפילים שם.

מאידך מנתונים נוספים שנמסרו לי ע”י הדייגים קיבלתי מידע כי טפילים אלו נמצאו בברקודה גם בחופי אשדוד.

 

ציסטות בדג ברקודה

ציסטות בדג ברקודה

אופן הבדיקה והשימוש:

  • יש להסיר את הראש או לחילופין, לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים, הלשון ושאר איברי הפנים, ולשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב.

אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.

  • את איברי הפנים יש להשליך, את הקרום השחור יש לנקות ולגרד היטב בכל דפנות הבטן, ובצמוד לשדרת הדג, ולשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב, ולהתבונן היטב שלא נותרו כל תולעים, ‘ציסטה’ או ‘כיסים’ של טפיל בתוך חלל הבטן.
  • יש להתבונן חזותית על גבי הדגים ובעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתוניים, ובאזור הצוואר והזנב, באם לא נראה כל סימן אדום המסמן פציעה של טפיל חיצוני שחדר מבחוץ.

במידה ויש חשש או סימן של פצע אדום יש לחטט אחריו עד עומק חצי ס”מ.

  • בנוסף מחשש לטפיל, שיושב על עור הדג (ללא חדירה לבשר הדג), אפשר להסיר את העור, ואין חשש כלל.

או לחילופין, באם זה דג מצונן כלומר שעבר כבר זמן לאחר מותו, אחיזת החרקים בו חלשה יותר, ואז מגרדים היטב עם סכין את כל עור הדג (גם במקום שאין קשקשים).

ובאם הוא נידוג טרי יש להמתין מספר שעות לאחר מותו או להקפיאו למשך זמן עד שיוקפא, ואז לשטוף ולגרד היטב את עור הדג.