לוגו בית המעשר
|

תאנה

י"ט אדר ב' התשע"ט | 26/03/2019
בתאנים הנגיעות גבוהה ביותר. ככלל יש לחלק בתאנים בין הסוגים השונים, בין טרי לבין מיובש, ובין סוגי המיובשים השונים. בתאנים ישנם סוגי גידול של מטעים שאינם מטופלים ונמכרים בצידי הדרכים שנגיעותם מרובה מאד. לבין גידול תאנים במטעים מטופלים ומסחריים שהם נקיים יותר. כמו"כ יש להבדיל בין זנים פרתנוקרפיים = הפריית בתולין, כגון  זני "קדוטה" "בלאק מישן" ויש זנים שחייבים הפריה והם בעיקר הזניים התורכיים כמו הזן "סמירנאי". כמו"כ יש את הזנים שהבכורות (=הפרי המבכיר) אינם זקוקים להפריה ואילו הגל השני של הפירות זקוקים להפריה כגון הזן "נצרתי" (בוסני). ההאבקה של התאנה מתבצעת על יד צרעה המיוחדת לתאנה ונקראת צרעת התאנה (בלאסטופגה).
פרחי התאנה מקובצים לתפרחת המכונה פגה והיא מצעית בשרנית ועבה, יש בה נקב קטן וצר המוקף קשקשים קטנים וקשים, על שטחה הפנימי גדלים פרחים רבים. הנקבות המופרות הטעונות אבקנים של הפרח הזכר, היא עוברת מפגה לפגה ובזמן שהיא מנסה להטיל את ביציה ואיננה מצליחה, היא בינתיים מאביקה את פרחי הנקבה באבקה שהיא טעונה מהזכר, ובכך היא גורמת להאבקה, הפגים שהופרו, חונטות ומהן מתקבל הפרי, הפגים שלא הופרו נושרות. הצרעות מתעקשות ומנסות בכל כוחן להטיל את ביציהן בפגים שבתאנה התרבותית, מחד במאמציהן הם גורמות להאבקת הפרחים, אך מאידן הן מאבדות חלקים מגופן, והן חודרות לפגים מוכים וחבולים, ואת חייהן הן מסיימות בתוך התאנה. בשלבים הראשונים עדיין ניתן להבחין בצרעה בתוך הפגה, אולם בהמשך הזמן היא עוברת תהליך התפוררות עד כדי כך שבתאנה הבשילה לא ניתן להבחין כלל באף שריד שנותר מהצרעה. (ואף אם נותר משהו, הוא איננו ניתן לזיהוי, ומותר באכילה, והרי הוא מין משבעת המינים, שנאכל בכל הדורות. וראה לעיל פ"ו סעי' ז). לזיהוי הצרעה נציין כמה פרטים: הזכר גופו קטן מאד, צבעו בהיר, והוא חסר כנפיים..
צילום ואיור של צרעת התאנה (מתוך מאמר בעיתון המקצועי (MULEER

צילום ואיור של צרעת התאנה (מתוך מאמר בעיתון המקצועי (MULEER

צרעות (זכרים) על גבי התאנה

צרעות (זכרים) על גבי התאנה

 

 

צרעות (נקבות) בתוך התאנה

צרעות (נקבות) בתוך התאנה

כל תפקידו של הזכר הוא להפרות את הנקבה, ומכאן ואילך הוא מרותק למקומו בתוך פגי הקפריפיקוס. לעומת זאת הנקבה מכונפת גודלה כ – 2 מ"מ, צבע גופה שחור, ובקצה האחורי שלה יש צינור הטלה. לעיתים נדירות הצרעה נשארת בפתח התאנה כשהיא שלימה ומתה שם.
בנוסף לצרעת התאנה ניתן למצוא רימות של זבוב הפירות בתוככי התאנה, או רימות של זבוב התאנה על גבי בשר הפרי תחת שכבת הקליפה החיצונה. או נגיעות חיצונית של כנימות מגן
לאחר שטיפה וגירוד חיצוני, מובטח הנקיון החיצוני. לאחר מיכן יש לפתוח את התאנה לשניים, להתבונן באיזור הפתח (או להסירו לחלוטין), ולאחר מיכן לקפל כל מחצית הפרי כלפי החוץ, באופן שכל נימי התאנה יתרחבו, ויהיה קל לזהות ביניהם, הרימות הלבנות דומות מאד לנימי הפרי אלא שלמומחה יש אפשרות לזהותן באמעות הנקודה השחורה שבראש הרימה. מי שחושש שאינו מזהה באופן בטוח (וכדאי לכל אחד לעשות זאת כיון שלפעמים הרימות חודרות פנימה ורק חלק האחורי הלבן של גופם נראה בחוץ) כדאי להשרות את התאנה במים רגילים למשך כמה דקות, ולאחר הוצאת בפרי, יש להניח את הצלחת השקופה על גבי משטח כהה, ולהתבונן במים. במידה ויש רימות הן נשארות בתחתית הקערה וקל לזהותן, ואזי אין לאכול תאנה זו כלל. בתאנים ממטע מטופל יש להסתפק בבדיקה ויזואלית ללא בדיקת בטחון.
דבילה – תאנים מיובשות:
מעבר לחרקים הקודמים שמתייבשים עם הפרי וצבען הופך מלבן לחום. יש חשש לחרקים מחסן רבים כגון זחלים של חיפושית התסיסה או עש הדבלים בצבע לבן או לאחר מיתתם בצבע חום. חיפושיות ואורזיות מחסן.
לאחר שטיפה חיצונית טובה מאד. בפרט באיזור הפתח, או במקומות שהתגבשה הרבה אבקת סוכר לבנה, וכו'. (במידה וניכרים אקריות חיות הנובע מאיחסון ממושך יש להמנע מלהשתמש בתאנים אלו). לאחר פתיחה התאנה יש למתוח את התאנה כך שתהיה פתוחה לחלוטין לא קפלים, במידה ויש מקום שחור מרובה יש להסירו כיון שקשה לבדוק שם, את שאר התאנה יש לבדוק נגד מקור אור המשקף כל עצם זר ולהסירו.
ככלל יש להעדיף תאנים לחות וצבען בהיר ולא כהה, ואין ריבוי "גבישי סוכר" על גבי התאנה.

זחלים בתוך תאנה מיובשת

זחלים בתוך תאנה מיובשת