לוגו בית המעשר
|

צרעת התאנה

כ' אדר ב' התשע"ט | 27/03/2019
בטבע  שיצר היי"ת, מצויים מינים רבים הזקוקים להפריה של זכר ונקבה על מנת שיוצרו פירות. ומאידך יש מינים הן בצומח והן בחי שנוצר פרי אף ללא הפריה. תופעה זו היא הנקראת "פרתנוקרפיה" (הפריית בתולין=היווצרות פירות חסרי זרעים ללא הפריה). ההתרבות של מינים אלו היא בצורה וגטטבית (=מונח המציין את היווצרותם והתפתחותם של איברי הצמח) כלומר ריבוי לא מיני כגון השרשת יחורים. (את הפרתנוקרפיה ניצלו בחקלאות לטיפוח זנים של פירות ללא זרעים כגון האבטיח, מלפפון, ענבים ללא חרצנים ועוד. ההתרבות של מינים אלו היא כאמור, וגטטיבית. ופעמים שעושים זאת בדרך של הכלאה כגון הכלאה של אבטיח עם דלעת שהתוצאה היא אבטיח ללא גרעינים). בדומה לאמור לגבי הצומח, קיים מצב דומה בעולם החרקים, הנקרא "פרתנוגנזה" (רביית בתולין= התפתחות ביצה ללא הפריה), דבר זה מצוי בכנימות ועוד.
בתאנה  יש זנים שהם פרתנוקרפים ואינם זקוקים להפריה כמו זני "קדוטה" "בלאק מישן" ויש זנים שחייבים הפריה והם בעיקר הזניים התורכיים כמו הזן "סמירנאי" ויש את הזנים שהבכורות (=הפרי המבכיר) אינם זקוקים להפריה ואילו הגל השני של הפירות זקוקים להפריה כגון הזן "נצרתי" (בוסני). ההאבקה של התאנה מתבצעת על יד צרעה המיוחדת לתאנה ונקראת צרעת התאנה (בלאסטופגה). פרחי התאנה מקובצים לתפרחת המכונה פגה והיא מצעית בשרנית ועבה, יש בה נקב קטן וצר המוקף קשקשים קטנים וקשים, על שטחה הפנימי גדלים פרחים רבים. פגים אלו פורחים הן בעצי הזכר והן בעצי הנקבה, כאשר בעצי הנקבה יש רק פרחיים נקביים בעלי עמוד עלי ארוך שהוא שסוע לשתי צלקות. ואילו בעצי הזכר (קפריפיקוס) יש פרחיים זכריים (נמצאים בקרבת הפתח של הפגה), ויש פרחיים נקביים (שנמצאים בחלק הפנימי של הפגה). ומצויים גם פרחים עקרים. הצרעות מתפתחות בפרחי הנקבה שבפגה הגדלים על תאנת הבר [קפריפיקוס]. כאשר פרחי הזכר מבשילים, בוקעים הזכרים של הצרעות ומפרים את הצרעות הנקבות, הנקבות המופרות הטעונות אבקנים של הפרח הזכר, יוצאות להטיל את הביצים, אלא שהתאנה התרבותית שבעצי הנקבה אינם נוחים לצרעה להטיל את ביציה עקב עמוד העלי הארוך שיש להם, ולכן היא עוברת מפגה לפגה ובזמן שהיא מנסה להטיל את ביציה ואיננה מצליחה, היא בינתיים מאביקה את פרחי הנקבה באבקה שהיא טעונה מהזכר, ובכך היא גורמת להאבקה, הפגים שהופרו, חונטות ומהן מתקבל הפרי, הפגים שלא הופרו נושרות. הגם שאת הביצים נוח לצרעה להטיל דווקא בפגים שבקפריפיקוס כיון שעמוד העלי הוא קצר ונוח להטלה, ומשם קם דור חדש (הצרעה מקימה 3 דורות בשנה), אך הצרעות מתעקשות ומנסות בכל כוחן להטיל את ביציהן בפגים שבתאנה התרבותית, מחד במאמציהן הם גורמות להאבקת הפרחים, אך מאידן הן מאבדות חלקים מגופן, והן חודרות לפגים מוכים וחבולים, ואת חייהן הן מסיימות בתוך התאנה. בשלבים הראשונים עדיין ניתן להבחין בצרעה בתוך הפגה, אולם בהמשך הזמן היא עוברת תהליך התפוררות עד כדי כך שבתאנה הבשילה לא ניתן להבחין כלל באף שריד שנותר מהצרעה. (ואף אם נותר משהו, הוא איננו ניתן לזיהוי, ומותר באכילה, והרי הוא מין משבעת המינים, שנאכל בכל הדורות. וראה לעיל פ"ו סעי' ז).
לזיהוי  הצרעה נציין כמה פרטים: הזכר גופו קטן מאד, צבעו בהיר, והוא חסר כנפיים. כל תפקידו של הזכר הוא להפרות את הנקבה, ומכאן ואילך הוא מרותק למקומו בתוך פגי הקפריפיקוס. לעומת זאת הנקבה מכונפת גודלה כ – 2 מ"מ, צבע גופה שחור, ובקצה האחורי שלה יש צינור הטלה.