לוגו בית המעשר
|

לרניאה

כ' אדר ב' התשע"ט | 27/03/2019
לרניאה בזנב דג "אמור"

לרניאה בזנב דג "אמור"

לרניאה בדג "באס הסלע"

לרניאה בדג "באס הסלע"

לרניאה בקצה דג "אמנון". נתן להבין כי הטפיל נותר בשלמותו למרות שהדג עבר קשקוש.

לרניאה בקצה דג "אמנון". נתן להבין כי הטפיל נותר בשלמותו למרות שהדג עבר קשקוש.

טפיל  ממשפחת שטרגליים השייכים למחלקת סרטנים, המצוי בדגים, הטפיל נצמד לעור ולסנפירים של הדגים. מצוי בעיקר בקרפיון, אמור, ולפעמים גם בדג אמנון, כסיף, בראמונדי (בריכות) ולעיתים יותר נדירות בבורי (בפרט בזמן נקיון בריכות הקרפיון). לאחרונה מצאנו לרניאה בדגי הבאס (שהגיעו ממים מליחים). סרדין "טבריה" (שמקורו מהכנרת).

נקבת הטפיל היא היחידה המגיעה לבגרות על גבי הדג, וניתן להבחין בה כאשר היא בולטת מתוך פצע על העור, וראשה שקוע עמוק בשרירי הדג ורק גופה בולט החוצה, צורתה היא כעין תולעת שקופה – מוארכת כשבקצה שלה יש "עוגן". אולם בפועל הוא מופיע בצבעים שונים שזה משתנה כנראה לסוג המזון שהטפיל יונק. ולכן ניתן למוצאו בצבע לבן, ירוק, חום ועוד. עומק חדירת הטפיל לתוך בשר הדג הוא כ- 0.5 ס"מ. כאשר מבחוץ ניתן להבחין בגוף הטפיל בגודל של 1 ס"מ עד 1.5 ס"מ .

תוך כדי הסתגלות לחייו כטפיל על הדג, רגליהם מתנוונות, גופם של הזכרים מתקטן, וגופן של הנקיבות מתארך כשחלקו האחורי מתמשך כתולעת ומתמלא באיברים. כשהחלק הקדמי של הנקבה חודר לתוך עור הדג בעזרת שלוחות המוצצות מן הדג את מזונו,

החלק האחורי של הנקבה נשאר חופשי, ובחלק זה מתתחים שקי הביצים שמהם בוקעים הזחלים שהם חופשיים במים, עד שהם נטפלים לדגים חדשים. מספר קטן של טפילים אינו משפיע על הדג, אולם טפילים רבים על דג קטן גורמים לו לאנמיה ומוות. סימני פציעה הנראים כעין כתם אדום נפוח, מהוים הוכחה מובהקת שהדג נתקף ע"י הלרניאה. הטפיל חודר לדג באזורים שונים של הדג, הן במקום שיש על הדג קשקשים והן במקומות בדג ללא קשקשים. כמו"כ הטפיל חודר על ומאחורי הסנפירים. בתוך הראש. (ראוי לציין שאכן לאחר קשקוש הדג נחתך חלק הטפיל החיצוני, אולם חלק העוגן התקוע בתוך הדג נשאר בתוכו, והגם שכבר אין לו דין בריה, מ"מ אין לסמוך ע"ז להתיר מדין ביטול ברוב כיון שהוא לא נתערב אלא נשאר בפנ"ע ואפשר לחוש בו באמצעות הראייה ובאמצעות מישוש הידיים, ואין כאן תערובת כלל, וכמו שפסק מרן בשו"ע יו"ד סי' קד שעי' א. ודין זה ביארתי בארוכה בפרק ו יעוי"ש. ובפרק ג בדיני שרץ המים. ודלא כמו ששמעתי שיש מקילים בזה. ועוד שפעמים רבות מצאנו את הטפיל ע"ג הדג במקומות שלא מצוי קשקשת ושם הוא נשאר בשלימותו וראה עוד מה שכתבתי בתשובה שבחלק בירורי הלכה בתולעת שני כרך ב בסימן א-ב).

בבריכות גידול דגים, ניתן לטפל נגד הטפיל אולם באופן טבעי הטיפול השוטף ללא סיבת כשרות איננה מספקת, ורק כאשר יש פיקוח כשרותי נאות, יש תוצאות חיוביות. ולצערי דבר זה אני למד מהניסיון שגם בעלי בריכות שהיו בטוחים שאצלם הבריכות נקיות כיון שהם מטפלים כראוי, לאחר בדיקה של מפקחי הכשרות, מצאנו את הטפיל חי וקיים בבריכות הדגים שלהם. כדי למנוע הגעת דגים נגועים בטפיל זה למרכזי השיווק, המגדלים עושים טיפול ממושך של כמה שבועות בבריכות הגידול, באמצעות חומר "ברומקס", כל טיפול נמשך כ – 48 שעות. אולם במידה ומגיעה סחורה שנגועה בטפיל זה, אין כיצד לנקותה במרכזי השיווק, והיא איננה מתקבלת בסיטונאות.