לוגו בית המעשר
|

זבוב הפירות הים תיכוני

י"ט אדר ב' התשע"ט | 26/03/2019

הזבוב  הבוגר ראשו צהוב, ובין בסיסי המחושים צבעו כהה יותר, ובין העיניים יש לו שערות שחורות כהות. צבע המחושים חום-אדום, וצבע העיניים חום-אדום מבריק. צבע גב בחזה שחור מבריק ועל גבו איורים בצבע בהיר. צבע גחון החזה צהוב. צבע הכנפיים שקוף ועליהם כתמים שחורים, חומים וצהובים. [תמונה מס1]

זבוב הפירות

1. זבוב הפירות

אצל הזכר רוחב הבטן גדול מאורכה, ואצל הנקבה אורך הבטן גדול מרוחבה. בקצה האחורי של הזבוב יש צינור הטלה שקצהו בצבע אדמדם צהוב ואורכו נע בין 0.9 ל 1.3 מ"מ. הביצה היא חלקה וצבעה לבן מבריק. אורכה נע בין 0.9 ל 1.1 מ"מ. הרימה צבעה לבן צהבהב, הקצה הקדמי שלה מחודד כקונוס, ואילו הקצה האחורי גלילי. אורכה עד 4.5 מ"מ ורוחבה עד 2.5 מ"מ. החביונה – הגולם צבעו חום בהיר עד כהה, אורכו עד 4.5 מ"מ ורוחבו עד 2.5 מ"מ. נקבת הזבוב נצמדת לקליפת הפרי, ובמקומות הרכים ובשקעים מטילה באמצעות צינור ההטלה את ביציה. היא מטילה מתחת לקרום הפרי עד כ – 9 ביצים. כעבור זמן מועט משתנה מקום הדקירה ובולט על רקע סביבת הדקירה. לאחר ימים מועטים בוקעות הרימות מהביצים. [קיימת תופעה שחלק ניכר מהביצים לא מתפתח ופעמים שכל הביצים מתות, והכל משתנה בהתאם לטמפרטורה, מקום הגידול, וסוג הפרי]. בפירות הדר ניתן להבחין בקלות בנקודה השחורה של הדקירה. [תמונה מס 2]

נקודת העקיצה בהגדלה של זבוב

2. נקודת העקיצה בהגדלה של זבב הפירות בתפוז

בסוף העונה שהפירות הבשילו לגמרי קשה יותר לזהות את הדקירה כיון שהמקום סביב הדקירה משתווה עם יתר הקליפה. ביתר סוגי הפירות צבע נקודת הדקירה הוא כהה, והכתם סביב הדקירה באותם פירות שצבעם כהה צבע הכתם הוא בהיר, ובאותם שצבעם בהיר צבע הכתם הוא כהה. לאחר בקיעתן, הרימות חודרות לתוך בשר הפרי [חלקן מתות בדרך], ומתפתחות בתוכו, בהגיען לגודל מקסימלי לפני התגלמותן הן עוזבות את הפרי בהשאירן מאחוריהם חור גדול בקליפת הפרי. פגיעת הזבוב מצויה ברמה גבוהה מאד בגויאבה, אפרסק, משמש. וברמה נמוכה יותר,  בפיג'ויה, פפאיה, אפרסמון, פירות הדר, שזיפים, אגסים, תפוחים, תאנים, רימון. [תמונה מס 3]

נקודת העקיצה בהגדלה של זבב הפירות בתפוז

3. נקודת העקיצה בהגדלה של זבוב הפירות בתפוז

ולפעמים ניתן למוצאה גם בענבים, שסק ועוד. פעילות הזבוב היא במשך כל השנה כולה. מוצאו של הזבוב הים תיכוני, הוא כנראה מאפריקה המערבית, וכיום הוא נפוץ במקומות רבים באירופה, באמריקה, ברוב ארצות אפריקה, בתורכיה, קפריסין. בארץ ישראל נודע לראשונה על פגיעתו בשנת 1904 בפגיעתו בעצי הדר. וכיום הוא נפוץ בכל אזורי הארץ. יש שנים בהם המדינה עושה מאמצים רבים להכחידו בקנה מידה ארצי, אולם ניתן היה להבחין שלאחר שנים מספר שנמנעו מלטפל הוא חזר להופיע במטעים.