לוגו בית המעשר
|

דניס/צ’יפורה/ספרוס זהוב

י"ח אדר ב' התשע"ט | 25/03/2019

דג דניס/צ’יפורה/ספרוס זהוב/ Gilt-head sea bream

דגי  הדניס הם דגי ים, והוא נפוץ בכל מימי הים התיכון. בצפון האוקיינוס האטלנטי, מסנגל עד מרוקו ופורטוגל.

את הדגים ניתן לאקלם גם בבריכות מים מתוקים, והם עצמם מן הים לעיתים נודדים למים מתוקים לשפכי הנחלים והנהרות

(ומכאן שמו של הדג ‘דניז’ שפירושו ים בתורכית, שהיו מדגישים שדג הצ’יפורה שלהם הוא מהדניז כלומר מהים).

הדגים שייכים למשפחת הספרוסיים, אליהם משתייכים עוד דגים רבים שהבאנו באינדקס זה

(ראה דג ‘ג’רבידה’, ‘כחילה’ ‘מרמיר’ ועוד).

בים במקום גידולם הטבעי, גם דגים אלו משנים את מינם לאחר שנתיים כזכר בשנה השלישית נהפכים לנקבה.

צבע הדג הוא כסוף, ויש לו סימן היכר בין עיניו של פס זהוב.

אורכו הממוצע של הדג הוא כ-40 ס”מ, ומשקלו הממוצע בשיווק הוא כ 500 גר’,

אולם יש דיווחים על דגי דניס שנידוגו בים באורך כמעט כפול, ובמשקל מעל 15 ק”ג.

הדגים הבוגרים שוחים בעומקים של 60 מטר, והצעירים יותר שוחים בקרבת החוף ובעומקים של כ 20 מטר.

הדגים הללו ניזונים בעיקר מרכיכות סרטנים ואף תולעים שאוספים מהחול.

גידולו של דג הדניס

עקב טעמו המשובח של בשר הדג, ועקב החשיבות בקבלה רציפה בבתי עסק, של דג זה בגודל ובמשקל זהה,

נפוץ מאד גידול של דג זה בחקלאות ימית (גידול בכלובים בתוך מי הים שהם המקום הטבעי לדגים אלו).

במדינות רבות כמו בתורכיה, יוון, קפריסין, וגם בארץ ישראל היה בעבר באיזור אילת, ולאחר מיכן באשדוד ועוד.

ונכון להיום הוא עיקר מקורות השיווק של דג זה בישראל.

בגידול בכלובים מונעים המגדלים מהדגים לשנות את מינם, הם מקבלים את מזונם מהמגדלים,

וצוללנים מטפלים בכל הנצרך בכלובים אלו המושקעים בים. לעיתים בימי סערה,

ניתן לראות דגים רבים הנפלטים מן הכלובים אל הים הפתוח, ולעיתים רבות דגים העולים לדייגים ברשתות,

הם דגים שמקורם בכלובים ולא מהים הפתוח.

בדגים שמקורם מן הים, ככל דגי הים לעיתים יש נגיעות חיצונית,

ולעיתים נגיעות פנימית תולעים, ציסטות בחללי הראש והגוף.

מאידך בדגים שמקורם מכלובים בים, לא נמצאו טפילים נכון לזמן כתיבת ספר זה.

 

אופן הבדיקה והשימוש:

דגי  דניס שמקורם מן הים הפתוח:

  • יש להסיר את הראש או לחילופין, לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים,

הלשון ושאר איברי הפנים, ולשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב.

אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.

  • את איברי הפנים יש להשליך, את הקרום השחור יש לנקות ולגרד היטב בכל דפנות הבטן,

ובצמוד לשדרת הדג, ולשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב,,

ולהתבונן היטב שלא נותרו כל תולעים, ‘ציסטה’ או ‘כיסים’ של טפיל בתוך חלל הבטן.

  • יש להתבונן חזותית על גבי הדגים ובעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתוניים,

ובאזור הצוואר והזנב, באם לא נראה כל סימן אדום המסמן פציעה של טפיל חיצוני שחדר מבחוץ.

במידה ויש חשש או סימן של פצע אדום יש לחטט אחריו עד עומק חצי ס”מ.

  • בנוסף מחשש לטפיל, שיושב על עור הדג (ללא חדירה לבשר הדג), אפשר להסיר את העור, ואין חשש כלל.

או לחילופין, באם זה דג מצונן כלומר שעבר כבר זמן לאחר מותו, אחיזת החרקים בו חלשה יותר,

ואז מגרדים היטב עם סכין את כל עור הדג  (גם במקום שאין קשקשים}.

ובאם הוא נידוג טרי יש להמתין מספר שעות לאחר מותו או להקפיאו למשך זמן עד שיוקפא,

ואז לשטוף ולגרד היטב את עור הדג.

דגי הדניס הגדלים בכלובי שביה

הן מהארץ והן מחו”ל, הם בחזקת נקיים לחלוטין ואינם צריכים בדיקה.