לוגו בית המעשר
|

בננה/גובוס/אדוארד/Bogue

כ"ז טבת התשפ"א | 11/01/2021

דג הבננה – מכונה ‘ברבוניה לבנה’

דג הבננה שייך למשפחת הספרוסיים. והגם שהוא מכונה ‘ברבוניה לבנה’ בין הדייגים,

כיון שהוא דומה להם בגודל ובצורה, אולם למעשה אין הוא קשור למשפחה זו כלל.

דג זה נפוץ במזרח האוקיינוס האטלנטי בים השחור ובים התיכון.

והוא דג החי בלהקות קטנות, בסמוך לקרקע מסוגיה השונים בים, ובעומק של כ- 100 מטר.

אולם הדגים נמצאים גם בגוף המים. ובשעות הלילה הם עולים גם לפני המים ומתקרבים אל החוף.

הדגים ניזונים מפלנקטון, והבוגרים יותר ניזונים גם מצמחייה ומחסרי חוליות שונים,

הנמצאים עבורו בשפע בסביבה סלעית העשירה בצמחייה.

צבע הדג כסוף, ובגוון זהוב-צהוב, ומכאן שמו בין הדייגים ‘בננה’.

גודל הדג עד 35 ס”מ, וגודלו הממוצע בדייג בים התיכון הוא בין 10 עד 20 ס”מ.

ככל דגי הים, לעיתים יש נגיעות חיצונית, ולעיתים נגיעות פנימית תולעים, ציסטות בחללי הראש והגוף.

 

אופן הבדיקה והשימוש:

  • יש להסיר את הראש או לחילופין, לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים,

הלשון ושאר איברי הפנים, ולשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב.

אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.

  • את איברי הפנים יש להשליך, את הקרום השחור יש לנקות ולגרד היטב בכל דפנות הבטן,

ובצמוד לשדרת הדג, ולשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב,

ולהתבונן היטב שלא נותרו כל תולעים, ‘ציסטה’ או ‘כיסים’ של טפיל בתוך חלל הבטן.

  • יש להתבונן חזותית על גבי הדגים ובעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתונים, ובאזור הצוואר והזנב, באם לא נראה כל סימן אדום המסמן פציעה של טפיל חיצוני שחדר מבחוץ.

במידה ויש חשש או סימן של פצע אדום יש לחטט אחריו עד עומק חצי ס”מ.

  • בנוסף מחשש לטפיל, שיושב על עור הדג (ללא חדירה לבשר הדג), אפשר להסיר את העור, ואין חשש כלל.

או לחילופין, באם זה דג מצונן כלומר שעבר כבר זמן לאחר מותו, אחיזת החרקים בו חלשה יותר,

ואז מגרדים היטב עם סכין את כל עור הדג (גם במקום שאין קשקשים).

ובאם הוא נידוג טרי יש להמתין מספר שעות לאחר מותו או להקפיאו למשך זמן עד שיוקפא,

ואז לשטוף ולגרד היטב את עור הדג.