לוגו בית המעשר
|

גבינה

כ' אדר ב' התשע"ט | 27/03/2019

סקירה מורחבת על חרקים בגבינה

בגבינה כבר לימדונו חז”ל וכן נזכר בהלכה כי קיימים בה תולעים.
אמנם רבים טועים וחושבים שאותם עובשים הקיימים בגבינות הם חרקים, אך אין הדבר כן.
למעשה עובשים אלו ראויים למאכל וידידותיים ואינם רעילים ומזיקים, ולהבדיל מעובשים מסוגים אחרים שצומחים במהירות גבוהה בטמפרטורות גבוהות יחסית, במזון שנחשף לאוויר וללחות,
שאינם בטוחים לאכילה והם מייצרים רעלנים מזיקים שאינם נהרסים בבישול.
העובשים הידידותיים, שראויים לאכילה, נותנים טעם טוב וארומה מיוחדת לגבינות השונות,
והם אלו שיוצרים את הקליפות סביב גבינות מסויימות כגון גבינת הקממבר המפורסמת.
העובש הידידותי מסוג “פנציליום קנדידה” ו-” פנציליום קממברטי” מסייעים להבשלה, שזה תהליך לפחות של כחודש.
מאידך אכן קיימים סוגי גבינות (ללא כשרות) עם תולעים ממש,
אולם גם הם מקורם מביצים המוטלים על הגבינה של “זבוב הגבינה” (Piophila casei).
תופעה זו ידועה ומפורסמת בעיקר בסרדיניה שבאיטליה, ובסוג גבינה מיוחד במינו הנקרא: Casmarzu.
את הגבינה לאחר הכנתה משאירים בחוץ, ומסירים מעט מהמעטפת החיצונית,
נקבת זבוב הגבינה שנמשכת לשם, מטילה עד 500 ביצים בבת אחת, הביצים בוקעות,
והרימות שיוצאות מהביצים מתחילות לאכול את הגבינות,
והחומצה היוצאת ממערכת העיכול של אותן רימות,
מפרקת את השומנים שבגבינות והופכת את המרקם שלה לגבינה רכה מאד.
צבע הרימות הוא לבן שקוף ואורכו כמה מ”מ (יכול להגיע עד 8 מ”מ).
רימות אלו כל העת יוצאות ונכנסות מהגבינות החוצה ופנימה, עד שמסיימות את תפקידן.
בעת אכילת הגבינות, יש כאלו המוציאים את הרימות ואוכלים את הגבינות ללא הרימות,
ויש שאינם מפרידים ואוכלים את הגבינות יחד עם התולעים.
גבינה צרפתית נוספת שתהליך הייצור שלה הוא בסיוע של חרקים,
היא גבינת Mimolette המיוצרת בעיקר בצרפת ובהולנד,
תהליך הייצור כולל הכנסת גבינות דלת שומן למיכלי עץ, שבתחתיתם קרדיות (אקריות) הגבינה,
כאשר המוצר הסופי הוא גבינה שתוכנה בצבע כתום, והמעטפת היא כהה, קשה ומחוררת,
וזו תוצאת עבודתם של אקריות הגבינות.
זבוב הגבינה

זבוב הגבינה

 

רימות הזבוב על הגבינה

רימות הזבוב על הגבינות

 

       

אופן הבדיקה והשימוש:

לדעת השולחן ערוך יש לאסור תולעים אלו כפי המתואר לעיל, ולפי המציאות שאנו רואים.
שהנה להלכה מרן פסק בשו”ע סי’ פ”ד סעי’ טז, שתולעים שבגבינות מותרים,
כיון שדינם כשרץ ששרץ בתלוש והוא מותר, אולם אם פירש אסור.
ובחלק א פרק ד סעי’ ח הובא שהעיקר להלכה בדעת מרן השו”ע
שאם הם פרשו על גבי הגבינות מבחוץ הם נידונין כפרשו, ואסורים.
ולדעת הרמ”א יש להקל אפילו אם פירשו לקערה, כל שלא פירשו על השולחן.
אכן, התולעים הקיימים כיום בגבינות כמתואר לעיל, מקורם מביצים שהוטלו על ידי נקבת זבוב הגבינות,
ולכן אף אם נאמר שדינם כשרצו בתוך הגבינות, מכל מקום, כמתואר לעיל,
אותן רימות יוצאות לבחוץ על גבי הגבינות וחוזרות לבפנים ושוב חוזר חלילה,
ולכאורה לדעת מרן השולחן ערוך אין להם היתר, אכן לדעת הרמ”א יש מקום להתירם כל שלא פירשו על גבי השולחן. (וראה בכרך א שם בהערה 8 ובפרק ג סעי’ א ובהערה שם לגבי דין בל תשקצו אם יש לחוש ולאוסרם מחמת שיקוץ).
בגבינות המשווקות עם כשרות בעולם, אין חשש לחרקים מכל סוג שהוא,
לא של זחלי זבוב הגבינות ולא של קרדית הגבינות, ואינם טעונים בדיקה.