לוגו בית המעשר
|

ברקודה

י"ח אדר ב' התשע"ט | 25/03/2019
דגי הברקודה הם דגים הנידוגים במימי הים התיכון. בארץ ישראל הם מצויים בעונות מסוימות בשנה לאור כל החופים מהדרום עד הצפון. הברקודה הוא דג כשר כשעל גופו קשקשים רבים. בדיווחים שנתקבלו מדייגים מקומיים התברר שכאשר הם דגו את דג הברקודה בחוף ביפו (באזור חוף עג'מי המכונה "המזבלה"), נמצאו תולעים בבטן הדג, ובראש הדג. (והגם שנמצאו טפילים בתוך הסנפיר שת, כפי הנראה מקורם מחלל הבטן).
הטפיל זוהה כטפיל מסדרת הצסטודה – Cestoda  (שרשור). מחזור חייו של הטפיל מתואר ע"י ד"ר אריק דיאמנט: הבוגר חי בחלל המעי, אולם שלבי הביניים הצעירים חיים בבשר, ולכן יכולים להופיע בכל מקום בדג, לרבות בראש ובשרירי השלד. עם זאת, במרבית המקרים הם נמצאים באזורי שריר הסמוכים למערכת העיכול (כי הגעתם לדג היא באמצעות מזון שהיה נגוע; הם חודרים לדופן המעי ו"מטיילים" בגוף הדג עד שנעצרים ויוצרים ציסטה). בהיטרף הדג(ברקודה במקרה זה), מגיעה הציסטה למערכת העיכול של הדג (או העוף או היונק הימי הטורף), שם הטפיל משתחרר ויוצא מהציסטה, נאחז בדופן הקיבה או המעי, גדל והופך לשרשור בוגר. כאן הוא מבשיל מינית ומשגר אל הים (דרך פי הטבעת של הדג) את הביצים המופרות שלו.
לפי דיווחי הדייגים ברוב מקומות הדייג לא נמצאו טפילים אלו, וגם בחוף הנז' שמצאו שם את הטפילים בשנה החולפת ( 2004) לא נמצאו טפילים, ויתכן שאזור "המזבלה"
בשנה זו הייתה נגועה ביותר ולכן נמצאו הטפילים שם ויש לעקוב אחרי הנתונים של הדייג כדי להסיק מסקנות ברורות. (מנתונים נוספים שנמסר לי ע"י הדייגים קיבלתי מידע כי טפילים אלו נמצאו בברקודה גם בחופי אשדוד).

אופן הבדיקה והשימוש:

לאחר ניקוי הדג מאיבריו הפנימיים, יש להתבונן היטב שלא נותרו "כיסים" של טפילים אלו בתוך חלל הבטן. במידה ונמצאו יש להוציאם – הם יוצאים בקלות הגם שחלקם האחורי תפוס מעט בבשר. את הראש עדיף להסיר לחלוטין או לחילופין לבודקו היטב בכל חלליו.  יש להתבונן היטב גם בבשר שבקצה חלל הבטן (באזור שמחובר הסנפיר שת לבשר) כיון שלפעמים הטפילים חודרים לשם.