לוגו בית המעשר
|

ברבון/ברבידה

כ"ז טבת התשפ"א | 11/01/2021

ברבון/ברבידה/ Randall’s threadfin bream

[בשפה עממית נקרא גם ג’רבידה, אולם ראה להלן בערכו, שהוא ממשפחה אחרת]

דגי ברבון (נימי דו-ימי) הם אחת מתופעות הפלא בעולם הדייג בישראל.

כאשר דגים אלו בכלל מקורם, באוקיינוס ההודי, חופיה המזרחים של אפריקה. מדגסקר. חופיה של תורכיה. ים סוף.

ולראשונה נצפה בים התיכון בשנת 2006 על ידי מנהל תחום הדייג במשרד החקלאות,

כנראה שכמו דגים רבים אחרים היגר לשם דרך תעלת סואץ.

ולמרבה הפלא דג זה הפך להיות מהדגים היותר דומיננטי בים התיכון

(כ-150 טון בשנה, והוא דחק את הברבוניה מולית האדומה, ודגי המקרוני ממקום מחייתם והשתלט על מקומם).

לדג זה קיימים כינויים רבים, הגם ששמו הנפוץ הוא ברבון, הוא איננו קשור כלל למשפחת הברבוניות,

והגם שרבים מכנים את הדג הזה ג’רבידה, גם זה אינו אלא מחמת הדמיון החיצוני שלי,

אולם להבדיל מהג’רבידה האמיתית השייכת למשפחת הספרוסים, דגי הברבון שייכים למשפחת הנימיים מסדרת הדקראים.

משפחת הנימיים, חיים באיזורים חוליים ובוציים, ובסמוך לקרקע, ומבחלקם מגיעים לעומק של 200 מטר ויותר.

דג הברבון בים התיכון חי בעומקים בין 30-80 מטרים.

אורך הדג הממוצע כ-15 ס”מ, הגם שהוא מגיע גם לאורך 25 ס”מ. צבע הדג אדמדם.

מזונו של הדג הם החיים בקרקעית, הכולל רכיכות ושאר חסרי חוליות, דגיגים,

וכל שאר יצורי ים קטנים כמו דגים אחרים, סרטנים, דיונונים, תולעים רב זיפיות ועוד.

יותר מהרבה מדגי הים, בדגים אלו מצויים טפילים שונים, תולעים ונמטודות, ושאר חרקי מים

(באחד מספרי המחקר בארה”ב ראיתי שבאחד התצפיות נמצאו 25 טפילי ים בדג אחד).

 

אופן הבדיקה והשימוש:

  • יש להסיר את הראש או לחילופין, לחצות את ראש הדג, להסיר ממנו את הזימים,

הלשון ושאר איברי הפנים,ולשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב.

אפשר גם באמצעות לחץ אויר חזק או קיטור חזק, להכניס אל החללים ולנקות היטב.

  • את איברי הפנים יש להשליך, את הקרום השחור יש לנקות ולגרד היטב בכל דפנות הבטן,

ובצמוד לשדרת הדג, ולשטוף היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף היטב,

ולהתבונן היטב שלא נותרו כל תולעים, ‘ציסטה’ או ‘כיסים’ של טפיל בתוך חלל הבטן.

  • יש להתבונן חזותית על גבי הדגים ובעיקר באזור הסנפירים, צדדי הבטן התחתוניים, ובאזור הצוואר והזנב, באם לא נראה כל סימן אדום המסמן פציעה של טפיל חיצוני שחדר מבחוץ. במידה ויש חשש או סימן של פצע אדום יש לחטט אחריו עד עומק חצי ס”מ.
  • בנוסף מחשש לטפיל, שיושב על עור הדג (ללא חדירה לבשר הדג), אפשר להסיר את העור, ואין חשש כלל.

או לחילופין, באם זה דג מצונן כלומר שעבר כבר זמן לאחר מותו, אחיזת החרקים בו חלשה יותר,

ואז מגרדים היטב עם סכין את כל עור הדג (גם במקום שאין קשקשים).

ובאם הוא נידוג טרי יש להמתין מספר שעות לאחר מותו או להקפיאו למשך זמן עד שיוקפא,

ואז לשטוף ולגרד היטב את עור הדג.