רבי רחמים יוסף אג’ייני זצוק”ל – כ”א אדר התרנ”ג שש משזר כי תשא תשפא

מעֲשֵׂה אָבוֹת

רבי רחמים יוסף אג’ייני זצוק”ל – כ”א אדר התרנ”ג

רבי רחמים יוסף אג’ייני נולד לאביו רבי משה למשפחת אג’ייני בעיר חכמים וסופרים צ’פרו שבמרוקו.

שרש משפחה זו היה מאיזור הנקרא ‘אזוויה’ במרוקו וכאשר גורשו היהודים משם בראש חדש אב שנת התכ”ח, נטלו את כספם וזהבם משם לערך כי”ג מאות בעלי בתים, רובם התיישבו בעיר הגדולה פאס ויש מהם שהתיישבו בעיר צ’פרו ובמקומות אחרים. כמה משפחות חכמים כמשפחת אג’ייני עובדיה ואלבאז התיישבו בעיר צ’פרו . סב סבו של רבינו הוא רבי מנחם אג’ייני והוא הבא מגלות אזוויה. סבו של רבינו הוא רבי יהודה אג’ייני שאליו נשלח הצדיק המלוב”ן רבי עמרם בן דיוואן זיע”א בשנת התקכ”ג ע”מ שיסייע לו בשליחותו, וכפי שמופיע בשטר השדרו”ת של רבי עמרם שעליו חתומים חכמי ירושלים.

רבינו גדל בבית של תורה ויראת שמים טהורה והתחנך על ברכי אביו החסיד רבי משה יחד עם אחיו רבי שמואל (בעמה”ס רמת שמואל) רבי ישועה (חיבר חיבור על שו”ב) ורבי מנשה שהיה יר”ש אוהב התורה ולומדיה.

הרב נשא לאשה את הרבנית רחמא בתו של הרב חסידא קדישא מוהר”ר אליהו אזולאי המכונה אלפאסי זצוק”ל נכד המקובל הקדוש והמלומד בניסים רבי ישועה אזולאי אלפאסי זצוק”ל.

רבינו היה רב ומו”צ בקהילת צ’פרו שלא ע”מ לקבל פרס והיה חי מיגיע כפיו ומצבו הכלכלי לא היה כדבעי, עד כדי כך הגיעו הדברים שכמה נכבדים מהעיר פאס שלחו לו גלימה כדי שיוכל להתלבש כפי ערכו הרם.

על אף מצבו הכלכלי הזה לא נחה רוחו להתפרנס מן הציבור, ועל כן כשהגיע לו בשנת תר”י הצעה ממשפחת אלבאז המהוללה ללכת לתוניס ולהיטפל בירושה עבור משפחתם – ובשכר זה יקבל את פרנסתו ברווח – קיבל רבינו הצעה זו ושם את פעמיו לתוניס. לאחר שהצליח בשליחותו זו, במקום לחזור לעירו ולמולדתו תקע לו יתד בישיבות הגדולות של תוניס אשר – כפי שכותב בעצמו- היו בה אז כ200 תלמידי חכמים רשומים.

משם נסע לעיר קונסנטינא ושם ישב והשתתף עם רבי אברהם אלחלימי בכתיבת חיבור פירוש על הגדה של פסח בשם ‘ויגד לאברהם’ (ליוורנו תרכ”ב),  כאשר דבר המובא ממנו בחיבור הנז’ מסתיים ב’דברי רי”א’ (ר”ת רחמים יוסף אג’ייני). בסוף הקדמתו לחיבור הנז’ כותב ‘אולי יראה ה’ בעוניי להשיבני לבית אבי ולארץ מולדתי לא זזה שכינה מן המערב אכי”ר, כסלו תרכ”ב. לאחר זמן נסע דרך גיברלטר לערי ספרד ומשם לערי תורקיה קושטא איזמיר וסלוניקי.

אחרי כל התלאות וטלטולי הדרכים חזר בשנת תרכ”ט למשפחתו ולעירו אותם לא ראה קרוב לעשרים שנה, והתמנה לחבר בית הדין בבית דינו של פאר הדור ובעל מחבר החיבורים הנודע רבי רפאל משה אלבאז זצוק”ל וחתם עמו בשיטה אחת בהרבה פס”ד בספרו הלכה למשה (ירושלים תרס”א) ובספר דברי שלום (מקנאס תש”ה) ועוד.

מפורסם פס”ד של רבינו בעניין הפרוזבול אשר כל רבני המערב אמצו אותו לקהילותיהם.

במשך ימי חייו היה דרכו לספר בערגה על תורתם ועבודתם של קדושי וגאוני רבני תוניס כדוגמת הגאון רבי ישועה בסיס זיע”א ורבינו אברהם הכהן יצחקי זיע”א בעה”ח שולחנו של אברהם.

קהילת צ’פרו באותה תקופה היתה בשיא פריחתה הרבנית, ונזכיר כאן כמה מרבניה באותה תקופה:

הרה”ג כמוהר”ר הדיין רבי עמור אביטבול בעל החיבור מנחת העומר, הדיין כמוהר”ר עמרם אלבאז בעה”ח חיי עמרם, רבי רפאל מאמאן, רבי יקותיאל אלבאז, הרב המפורסם והמחבר הפורה רבי רפאל משה אלבאז, רבי יהושע אהרן אפרייאט, רבי מתתיה זכריה, רבי חיים אליהו אביטבול, רבי אליהו הרוש בעה”ח ברכת אליהו ופירוש על ההגדה כוס אליהו.

רבינו הביא עמו מנסיעותיו ספר קבלה בשם ‘שער השמים’ אשר העתיקו כולו בכתב ידו ספר זה הוא ספר חשוב מאוד בחכמת הקבלה ובפילוסופיה אלקית אשר כתבו הצדיק המקובל הקדוש רבי אברהם ארירי תלמיד האלקי רבי ישראל סרוג מתלמידים המובחרים של מרן האריז”ל החי זיע”א. כמו כן היו לו טבעת ומקל אשר בהם היו חרוטים שמות הקודש, חפציו אלו נהפכו לנחלת הקהילה, וכל מקשה בלידתה נתנו לה את הספר, אם לא עזר לה נתנו לה גם את המקל והיה לה למשענת ומיד היתה לה הרוחה, כמו”כ מי שנפצע ויצא לו דם היה שם את הטבעת על מקום הנזילה ומיד הפסיק הדם לזרום.

רבינו השאיר אחריו הרבה כתבי יד דרושים חידו”ת וליקוטי דינים.

ובתוך האוסף הזה נמצא חיבור שאסף רבינו מכתבי הראשונים הרבה השמטות שהשמיט הרמב”ם ולא הזכיר בחיבורו בכוונה, לסדרת בפריו קרא בשם ‘לפי ספריו’ שכוונתו לומר שבכתביו אלו ריכז עניינים מועילים מספרים רבים. מקורותיו הרבים של רבינו נזקפים לשתי ספריות גדולות שהיו בעיר צ’פרו, אשר שמועתן נפוצה בכל ישראל, האחת של משפחת אלבאז והשניה של רבי עמור אבוטבול זצוק”ל. בנוסף היו עוד כמה ספריות יותר קטנות ואף בביתו של רבינו היתה ספריה מכל ענפי חכמת התורה.

מכל ריבוי הספרים הללו הוציא רבינו ענינים לעצמו מכל מה שנכלל במונח פרד”ס חכמת התורה לא הזניח אף ענף אחד:

דרושים, רמזים, חידושים, ליקוטים ועוד. רבינו אף היה – כדרך רוב חכמי המערב – גם פייטן וחלק מפיוטיו נמצאים בספר הפיוטים של רבי יוסף מאמאן.

רבינו נלב”ע ביום כ”א אדר התרנ”ג והוא למעלה מגיל 80 שנה, בעת הרחיצה שלפני הקבורה השתתפו בה רבנים. אנשים כשרים הכניסו מטבעות בפיו על מנת שיהיה להם ברכה במעשיהם ורוחה בעסקיהם. על מצבתו חרוט את אותו סגנון הנוסח שהיה חרוט על מצבת מר אביו זצ”ל, וזה לשונה: “אבינו צוה לפני מותו לאמר לא לכתוב לא תואר ולא הדר רק שמו ושם חניכתו שמו ר’ ר. יוסף אג’ייני נתבש”ם בחדש אדר ש’ תרנ”א, תנצב”ה”.

רבינו השאיר אחריו שני צנתרות הזהב מו”ה שלמה אג’ייני שנתבש”ם בשנת תרס”א בפאס והגאון הגדול רבי אבנר אג’ייני שכיהן אחריו גם הוא כדיין ומו”ץ וחיבר חיבוריו יקרים.

רבינו העמיד כמה תלמידים צדיקים וחכמים בהם הגאון רבי ישועה שמעון חיים עובדיה בעל מחבר השו”ת ישמח לבב, ספר תורה וחיים דרושים וחידושי תנ”ך, ועוד.  זצוק”ל וזיע”א.

מִילֵי דְּחֲסִידוּת

דרך אמונה בחרתי – על ידי אמונה האדם מגיע אף למה שגדולי הפילוסופים לא מצליחים להגיע לאחר חקירה

 איתא בתהילים (קיט ל) “דרך אמונה בחרתי ומשפטיך שויתי” יובן בהקדים מה שידוע, שהפילוסוף הגדול אריסטו היוני, כמה יגיעות יגע, וכמה חקירות חקר, לידע אם העולם קדמון או חדש, וברצון האל ברוך הוא בראו ולא מוכרח. וכמה בנינים בנה בענין זה, וסתר וחזר ובנה וסתר. והנה בימינו הוגד לנו על פי המגיד שקם חוקר אחד גדול, ועשה ראיות חזקות שהעולם קדמון, והודו לו כל החוקרים, ואמרו לו שראיותיו בריאות וטובות, ולית איניש על יבשתא שידחה אותם בשום אופן. ואח”כ הביא ראיות ברורות ונכוחות שהעולם חדש, והסכימו שחקירה זו אי אפשר לבא עד תכליתה. והנה המאמינים בקדמות, מרעה אל רעה יצאו, לאמר על מקרי עולם הזה הם טבעיות, ובלא השגחה ח”ו, ומשוין העולם ומקריו כולם כאחד, ומשוין מקרי העולם לעולם, כיון שהעולם נעשה בהכרח, גם מקריו כן בלי השגחה ח”ו. ואמר החכם מה שטרח הנוצרי כל ימי חייו אם העולם הזה חדש ולא מוכרח, רק בחפץ מלכו של עולם בראו, או קדמון ומוכרח, וטרח ולא עלתה בידו, דאיכא ראיות לכל צד שקולים, יזכה הישראל המאמין בתורה בשעה אחת, דמן התורה ידע שהעולם חדש ולא בהכרח.

אלא כשעלה חפץ לפניו יתברך. ומקריו ג”כ תלוים לפי המעשה, דהיינו מפרשת בראשית ברא א’ ידע שהעולם א’ בראו, כשעלה חפץ לפניו, ומקריו גם כן דומים לעולם, שהם בחפץ הבורא יתברך שמו, ועולם ומקריו דומים אהדדי, ושוין המקרים לעולם. כי מן התורה יאמין שהעונשים הם בחפצו יתברך שמו, אם בחקתי תלכו וכו’. ופרשת כי תבא אם תשמעו ואם לא, כי הכל פועל ה’ ומעשהו, מעניש לרשעים ונותן שכר טוב לצדיקים. וזהו כונה הכתוב אמר דוד המלך ע”ה לא אבחר אורחות הפילוסופיא אורחות עקלקלות מצד שכבשו אותם לסטים רק דרך אמונה בחרתי. ומשם באר”ה שהעולם אל א’ בראו כשעלה ברצונו. ומשם אדע על משפטיך שבעולם הם בהשגחה, אם תשמעו ואם לא וכו’. וזהו ומשפטיך שויתי, אותו לעולם שכולם נעשו ברצון וחפץ הבורא, ומה שיגע הנוצרי ולא עלתה בידו הבריאה, אני על ידי אמונה ברגע קטון אמצאנה, ודו”ק.

[מהספר ‘לפי ספריו’ לרבי רחמים יוסף אג’ייני זצוק”ל]