הרב ראובן אוחנה שליט”א

מעיה”ק צפת ת”ו

שימוש במחשבי השקיה בשמיטה – הכנת ממטרות מערב שביעית ע”י מחשבי השקיה

כהמשך למה שכתבנו בעניין השקיה בשבת ע”י מחשב השקיה המכוון מערב שבת, או על פי תוכנית השקיה קבועה מראש, הקובעת את זמני ותדירות ההשקיה, ופועלת באופן אוטומטי ללא פעולת אדם. הנה לענין שביעית האם מותר להשתמש במחשבי השקיה אלה. וכן מערכות השקיה אלה. וכן מערכות השקיה ודשון הפועלות במשולב באופן אוטומטי לצורך השקיה ודשון בשנת השמיטה. 

נראה לכאורה שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אם איסור מלאכה בשביעית חמור יותר משבת ויו”ט, כמ”ש “המנחת חינוך” מצוה קי”ב במצות השמיטה. ע”ש. וכ”כ ב”העמק דבר” פר’ בהר במצות השמיטה, שלא כמו שבת בראשית שאיסור המלאכה אינו אלא אקרקפתא דגברי, משא”כ שביעית הוא אסור המונח על הקרקע. ע”ש. ונפ”מ לעשות מלאכה בשביעית ע”י גוי, שאיסור מלאכה בשבת ע”י גוי אינו אלא שבות. וכן ע”י בהמתו, דבשבת מצווה על שביתת בהמתו. ובנדו”ד להתחיל מלאכה בערב שביעית שתהא הולכת ונעשית ונגמרת מאליה בשביעית, [דדין תוספת שביעית נוהג רק בזמן שביהמ”ק קיים, ובזמנינו רוב עבודות השדה מותרות עד ר”ה של שביעית]. דאילו בשבת מותר להתחיל מלאכה בערב שבת סמוך לחשיכה אעפ”י שאינו יכול לגומרה מבעו”י והיא נגמרת מאליה בשבת (שו”ע סי’ רנ”ב ס”א. ע”ש), דקי”ל כב”ה דאין אדם מצווה על שביתת כליו. וכן לעשות פעולה כל שהיא, שעל ידי כך או בגרמתה תיעשה מלאכה האסורה בשביעית, דהא בשבת עשייה הוא דאסור הא גרמא שרי, (שבת קכ,ב) ועיין בשו”ע (סי’ שלד סע’ כ”ב) בבאור הלכה שם ד”ה גרם כיבוי מותר. לאו דוקא כיבוי דהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, דאפילו בכל המלאכות הדין כן וכנ”ל. והרמ”א בהג”ה שם כתב דוקא במקום פסידא שרי גרמא. ועיין תו”ת פר’ יתרו (כ,י. אות ס”ה  ס”ו). ולפי זה נראה שלדעת הפוסקים שאיסור מלאכה בשביעית הוא על הקרקע, ומצוות שמיטה היא שהארץ תשבת ממלאכה, אין שום נפק”מ אם המלאכה גופא נעשית ע”י אדם או ע”י גרמא או נעשית מאליה, בכל גוונא שנעשית מלאכה בקרקע האסורה בשביעית, אסור. וה”ה בנדו”ד להשתמש במחשבי השקיה לצורך השקאה בשביעית, ואף שמכוונים מערב שביעית אסור, ובמקום שהתירו חז”ל להשקות, נראה דעדיף להשתמש בממטרות, ואף לכוונם בשביעית שרי.

ועתה ראיתי שהדברים מבוארים היטב בספר חוט השני ח”א (שעורים על הל’ שביעית שנאמרו ע”י הרה”ג ר’ נסים קרליץ שליט”א). שכתב בנדו”ד שהדבר פשוט שאסור. ומצאתי לנכון להעתיק את כל דבריו וזה לשונו (פ”א ה”א, עמ’ נב – נג): הנה הדבר פשוט שאסור לכוון ממטרות למערכת השקאה ומערכות דישון או שאר מכשירים מערב שביעית ע”י שעון או מחשבים כדי שיפעלו בשביעית להשקות את הגינות או את השדות [באופן שאסור להשקותם] או שיעשו שאר מלאכות האסורות בשביעית, והרי הוא עובר בעשה “דושבתה הארץ שבת לה'” לדעת רש”י וסיעתו, מפני שהוא עושה פעולה שתתבטל בכך שביתת הארץ, ואין חילוק אם עשייתו היא בשביעית או מערב שביעית, כיוון דסוף סוף ע”י מעשיו יש כאן מחמתו בטול שביתת הארץ וכדלקמן, ואף דתניא (שבת יח,א) פותקין מים לגינה ערב שבת עם חשיכה ומתמלאת והולכת כל היום כולו, חזינן שאם עשייתו בערב שבת נמשכת בשבת מותר, הטעם הוא, דכל שאסור משום “לא תעשה כל מלאכה” האיסור על הגברא שלא יעשה המלאכה בעצם יום השבת, ואין איסור שהמלאכה תיעשה מאליה בשבת ע”י מעשיו מערב שבת (וכדרשת הירושלמי שבת פ”ב ה”א: לא תיעשה כתיב, הא נעשית מאליה שרי. ועיין בתו”ת שם). אבל לענין שביתת הארץ דלא קאתינן עליה מדין “מלאכות”, אלא  מחמת מצות שביתת הארץ, דהיינו שאנו מצווים שלא לגרום שהקרקע תעבוד, א”כ מה לי שהקרקע אינה שובתת מחמת מעשיו בערב שביעית, דכל שהוא גורם שאין כאן שביתת הארץ עובר על העשה וכו’. וכן אסור לכוון שעון או מחשב בשביעית ואף מערב שביעית שיזבל את הקרקע בשביעית ע”י שמכניס חומרים בתוך מי ההשקאה, כמבואר לקמן הל’ י”ג, עכ”ל. וכן פסק בפ”א ה”י (עמ’ קד): אסור לכוון אף מערב שביעית שעון או מחשב שמפעיל מערכת השקאה לשדות בשביעית [באופן שאסור להשקות] משום שביתת הארץ, מפני שכל פעולה שנעשית מכח האדם ומתייחס אליו, הרי זה נחשב מעשה. ומשמע מדבריו אף לדעת הפוסקים שאיסור מלאכה בשביעית הוא על האדם לעניין שביתת הארץ, וכאשר נתבאר בעזה”י לעיל. ולכן אסור לכוון שעון או מחשב אף מערב שביעית שיזבל את הקרקע בשביעית [באופן שאין בו פסידא], אף אם חומר הזיבול נכנס לתוך מי ההשקאה. וכמש”ל שם. עכ”ל. 

אך בספר דיני שביעית השלם (הוצאת דגל ההלכה לשנת השמיטה תשס”א) פ”י השקאה (עמ’ ע”ט ס”ה), כתב יש האוסרין ויש המתירין. וזה לשונו: באופן שההשקאה והדשון מתבצעים על ידי מחשב המכון מערב שביעית (ולא נעשה בו שנוי בשביעית) יש האוסרין שיושקה וידושן בשביעית יותר מכדי הצורך, משום שאנו מצווים על “ושבתה הארץ”, והמעשה מערב שביעית הוא הגורם למניעת שביתת השדה. ויש המתירין, מאחר ואין האדם עושה את ההפעלה בשביעית. ובמקום שיש חשש מראית עין אסור. עכ”ל. ודעת האוסרין היא דעת הגרש”ז אוירבאך זצ”ל. ודעת המתירין היא דעת הגרי”ש אלישיב שליט”א.

ומה שכתב במקום שיש חשש מראית עין אסור, נראה משום שנראה כמי שאינו משמט את שדהו בשביעית. והנה לדעת המתירין כאן, צריך להבין לכאורה כי כבר נתבאר לעיל כי לענין שביתת הארץ אין נפ”מ אם בקרקע אינה שובתת מחמת מעשיו בשביעית עצמה, או מכח מעשיו בערב שביעית, ולדעת הפוסקים שאסור מלאכה הוא על הקרקע, אסור בכל גוונא שנעשית בקרקע מלאכה. וצריך עוד להתישב בדבר היטב. אך לדעת הפוסקים שאיסור מלאכה בשביעית הוא על האדם, שרי אפילו בשביעית, כמו שבת בראשית, דלא נאסרה אלא עשיה, הא גרמר שרי. ובערב שביעית מותר אף להתחיל מלאכה ממש, והיא הולכת ונגמרת מאליה בשביעית, כמו בשבת, כההיא דתניא פותקין מים לגינה בע”ש וכו’. אך בנדו”ד במקום ובאופן שאסור להשקות, יש חשש למראית העין, שיאמרו בשביעית פתק, כמו בשבת שיאמרו בשבת פתק. 

ובשו”ת ציץ אליעזר ח”ד סימן ל”א נשאל בנדו”ד גבי שבת, ופסק שמותר לכוון שעון אוטומטי מערב שבת כדי שיפעיל את הממטרות בשבת, כיון דקי”ל אין איסור שביתת כלים בשבת, ומהיות טוב ליתר תוקף כדי למנע חשד עין הרואים, נכון לכתוב פתק או לסדר שלט על שער הגינה, ויהיה כתוב שהממטרות פועלות ע”י שעון המכוון מע”ש. ע”ש. ובשביעית יש גם חשש מראית עין (במקום ובאופן שאסור להשקות), שנראה כמי שאינו משמט את שדהו בשביעית, וגם במקום שחז”ל התירו להשקות לפי הצורך, או במקום הפסד, נכון לעשותו בשינוי. וכן פירש מרן בב”י סוס”י תקל”ז (הל’ חול המועד) בדעת הרמב”ם, כל שאפשר לעשותו בשינוי צריך לשנותו. וכן פי’ הרמב”ם במשנה שביעית פ”ב מ”י, מרביצין בעפר לבן דברי רבי שמעון רבי אלעזר אוסר. “ומרביצין” לפי הרמב”ם, היינו שאין זה השקייה רגילה, אלא מזין רסיסי מים על העפר לבן. ובירושלמי שביעית פ”ב ה”ג מבואר, דיש עוד אופן שהוא כהרבצה, והיינו השקאה דרך שליח, כלומר דרך הסל, דכיון שאין כאן דרך השקאה כבשאר שנים, הרי זה שנוי ומותר. ועוד שהרי זה כמזה מים ולא כנותן מים (אוצר יסודי שביעית שביעית סי’ ה עמ’ ס”א. ע”ש). 

ובנדו”ד שהממטרות מסתובבות ומתיזות מים, נראה דדמי קצת להרבצה, לפי’ הרמב”ם שם, שאין זו השקאה רגילה, אלא מזין רסיסי מים. אולם כיוון שגם בשאר שנים משתמשים בהם להשקאה לגנות ומרבדי דשא וכדו’, זו השקאה רגילה כבשאר שנים, אף אם מפחית את זמני ההשקאה, תדירות ההשקאה ואת לחץ המים, לא ניכר בזה שנוי בצורת ההשקאה. ומ”מ עדיף טפי להשתמש בממטרות ובמחשבי השקיה, מהשקיה ידנית (ביד), מפני שכל רגע ורגע עושה את המלאכה ביד. ובפרט כשמדובר בחלקות ובשטחים גדולים, שזו טרחה גדולה (וכמעט בלתי אפשרות), שקשה גם להיזהר שלא ישקה יותר ממה שמותר ולא יותר ממה שמוכרח להשקות ונראה גם כמי שלא משמט את שדהו בשביעית. ונראה היכא דאפשר להשתמש בצנורות השקיה הטמונים או מונחים על הקרקע, והמים יוצאים ומטפטפים דרך נקבים קטנים שבצנורות ומחלחלים באדמה, להתקין מערכת השקיה כזאת ע”י צנורות טפטוף המופעלת ע”י בקרי השקיה באמצעות סוללות או חשמל, דבאופן כזה אין שום חשש מראית עין, ולמעשה אף לדעת הפוסקים שאיסור מלאכה בשביעית הוא על הקרקע, כיון דלרוב הפוסקים שביעית בזה”ז דרבנן, והשקיה דרבנן, נקטינן לקולא, ומותר להשקות באופן שמותר, גינות נוי ומרבדי דשא ובכל מקום שאין שם חשש איסור ספיחין. אבל בשבת קדש דעתי כבר אמורה שאסור. וראוי לכל בעל נפש לקיים “שבת הארץ” לחומרא לפחות בשבתות של שנת השמיטה “זכר למעשה בראשית”. כי זה יסוד ועיקר מאמונתינו ודתנו. ועיין מה שכתבנו וייחדנו מאמר על זה.

 הערת יו”ר המכון שליט”א:

לאחר בירור נתקבלו הנתונים הבאים, ברוב חלקי הארץ שהבננות נשתלות בקיץ הם אינם נותנים תוך שנתם, אולם באיזורים שחוששים מקרה, מקדימים את השתילה לאביב, ובעונה ראשונה זו, נותן שיח הבננה את פריו לאחר כ- 11 חודש. אולם זאת יש לציין כי השתילים הנוצרים מתרבית בד”כ, נשתלים כבר בהיותם בני חודש ומחצה, נמצאת למד, ששיח הבננה לעולם נותן פריו לאחר שנה. זאת ועוד יש לציין, שאין זה רוב הגידולים. וגם שתילים אלו רק בפעם הראשונה שנשתלו נותנים תוך שנתם אבל בשאר שנים אינם נותנים תוך שנתם. ואכמ”ל.