מַעֲשֵׂה אָבוֹת

רבי מאיר טולידאנו זצוק”ל – י”ד אדר התש”י

רבי מאיר טולידאנו זצ”ל נולד בחודש אייר תרמ”ו בעיר מכנאס בתקופה שבה היתה זו עיר גדולה של חכמים ושל סופרים ונמנית על הערים במרוקו שנתפרסמו כמרכזי תורה ויראה ובמבנה קהילה המאורגנת לתפארת במתן עזרה וסיוע לפרט. רבו  המובהק של רבי מאיר היה הרה”ג ר שלמה בן עמארא זצ”ל מחכמי מכנאס. בשנת תרע”ב נמנה רבי מאיר על חכמי הישיבה עץ חיים והיה מחכמיה הרשומים של העיר וחתום על מספר הסכמות שנתקבלו בתקופתו ולכלל רבו.

שעות הערב הקדיש להרבצת תורה ומוסר בתלמידים מבני העיר ומחוצה לה הוא גילה אהבה עזה לתלמידיו נחשב לחריף ומעיין בעל עיון וסברה עמוקה וישרה כפי עדותיהם של תלמידיו. כמו כן התפרסם בחסידותו וביראתו המופלגת למרות נטייתו לכתוב ולחבר ספרים כפי שיוצא מדבריו בהקדמתו שעתו לא היתה פנויה לכך. המעט שכתב מרוכז בפנקס קטן בכתב ידו בו נושאים שונים תשובות ופסקים ליקוטי דינים חידושים על התורה ומאמרי חז”ל דרוש לחתן הבר מצוה שירים קינות ותפילה לחיבור כתב הקדמה ונראה שהתשובות נכתבו בפנקס לפי סדר חיבורן. חיבור זה נערך ויצא לאור ע”י הרב משה עמאר – ספריית אור המערב בתוך הספר פי חכמים על רבני משפחת טולידאנו.

עוד בצעירותו נודע כעילוי מהיר קליטה וחריף מחשבה שקדן ובעל זיכרון עצום. בבית המדרש היה מתמיד מבוקר ועד שעות הערב המאוחרות. למלאת נפשו השוקקה גמרא ופוסקים תורה ואגדה מוסר ויראת ה’ והוא עלה ממעלה למעלה במעלות התורה והחכמה.

צמיחת נטיעת פאר שכזו נזקפת לזכותה של האוירה הלימודית המיוחדת ששררה אז בעיר המעטירה מכנאס, הידועה כעיר של חכמים וסופרים פוסקים ומורי הוראה גאונים ובעלי תריסין. רבינו ברוב חכמתו כבר בצעירותו ידע לינוק בצמא מאותם גאונים עמודי התורה והיראה הקדושה והחסידות האמיתית בשקיקה רבה אחז בשולי גלימתם של מרנן ורבנן מאורי הדור שתה בצמא את דבריהם עד שהיה כמעין המתגבר ומאז התורה לא משה מפיו גריס באורייתא תדירא טוחן עד דק את הסוגיות החמורות שבתלמוד ודבורי התוספות הקשים עם חדושי הראשונים, ואז הגיע תורו לאחר שהוסמך כיאות מרבותיו להשפיע על תלמידיו שאהבו את רבם אהבה דבריו הבהירים בלהט אהבת התורה בשפה ברורה ובנעימה עד שזכה להקרא בפיהם של חכמים עיני העדה בתואר ‘מרביץ תורה ברבים’ ‘איש האשכולות’ ‘גאון ישראל’ ‘ארי שבחבורה’ ועוד כיוצא בתארים אלו. אך דומה כי תואר אחד ומיוחד התאים לו יותר מכל והוא ‘עבד ה”, רבינו היה עבד ה’ כפשוטו עבד נכנע לאדוניו ואינו מניד עפעף אל מול אדונו אדון האדונים אמונתו תמימה כתוב ‘תמים תהיה עם ה”, וכאהבתו לתורה אהבתו לתלמידיו כמאמר חז”ל  כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, כל תלמיד הרגיש כי בעיני רבינו נחשב הוא ליותר מבנו. רבינו הזריק לתלמידיו סם של קדושה והבעיר בהם אש יוקדת ומחממת אש התורה.

וכך כותב הרב הגאון הדיין המצויין חבר בית הדין הגדול לערעורים כמוה”ר יצחק חזן זצ”ל בהקדמה לספרו יחוה דעת אחד מתלמידיו ‘ורבי כמוה”ר מאיר טולידאנו היה איש צדיק וחסיד גאון בתורה וגדול במעשים קנאי וחרד להאדרת התורה ולהרבצתה קבע לו ישיבה לעצמו ללא שום תשלום שכר וללא שום הנאה אישית רק למען אהבת התורה בכל ערב התקיים אצלו שיעור גמרא שהשתתפו בו חברים רבים השיעור ניתן מפיו של הרב בגאוניות בפלפול ובהתעמקות מתוך עירנות וקפדנות על שמירת הסדרים ושלא יהיו הפרעות שיגרמו חלילה לביטול התורה. אגב במהלך הלימודים לא חסך ממנו שבט מוסרו ותוכחותיו החמות היורדות חדרי בטן. גם נתן לי מקום לינה בביתו שם היה לי הנפש ללמוד אתו בשעות הפנאי והיוצאות מתוך לב טהור ומלא ביראת חדר מיוחד שאפשר לי מנוחת הגוף וגם  הנפש…’.

רבינו על אף גדלותו בחר ללמד תשב”ר בשעות הבוקר, ובשעות אחה”צ והערב בישיבתו של הגאון רבי ידידה טולידאנו . רבינו זכה להעמיד תלמידים רבים ומהם שהיו לת”ח ומורי הוראה מפורסמים בהם הגאון רבי שלום משאש ועוד רבים.  רבינו היה בחבירות וידידות עם הרה”ג רבי יצחק אסבאג דודו רבי ידידיה ואחיו רבי אברהם. כמו כן שותפיו למעשה החסד ולהקמת וניהול חברת ‘ביקור חולים’ היו מוהר”ר מרדכי עמאר ומוהר”ר אהרן סודרי.

רבינו נלב”ע ביום הפורים י”ד אדר התש”י, זכר צדיק לברכה .

מִילֵי דְּחֲסִידוּת – מתורתו של הצדיק

ביאור במה שביטל אחשורוש את הגזירה על היהודים על ידי תליית המן

 ותאמר אסתר וכו’ יכתב להשיב את הספרים וכו’ כי איככה אוכל וכו’ ויאמר המלך וכו’ הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ על אשר שלח ידו ביהודים ואתם כתבו וכו’ כי כתב אשר נכתב וכו’ אין להשיב.

הנה לכאורה לא השיב המלך לאסתר כלום, ועוד מהו נתינת טעם שאמר כי כתב וכו’ אין להשיב. א”כ לפי זה לא יועיל שום תיקון.

אך נראה לפרש הכל על נכון בהקדים מעשה שהיה בימי הרב בעש”ט במלך אחד שפיתהו אחד מיועציו להשמיד את היהודים ולהרוג יהודי אחד ושמו משה שהיה אהוב למלך מאד ויהי כשמוע אם המלך את הדבר הזה וייחר אפה ותאמר מי הוא אשר נגע ביהודים וניקה, ויאמר לה המלך בנה מה נעשה, כבר נתתי לו חותמי ושלח ספרים בכל מדינות מלכותי להשמיד ולהרוג את כל היהודים. ותען לו אמו נשלח אחר משה והוא יתן עצה על זה. ויבא משה ויתן עצה לעשות עץ גבוה ולתלות אותו יועץ ששלח ספרים בכל המדינות, ויאמרו כי גנב חותם המלך וחתם בו כל אשר חפץ בלי ידיעת המלך, ומזה ידעו כל העולם כי הספרים שנשלחו הם שקר גמור ובזה נתבטלה הגזירה.

ובזה יבוא על נכון הכל, שהיתה תשובת המלך אל אסתר ‘הנה בית המן נתתי למרדכי ואותו תלו על העץ’, ר”ל בזה ידעו כל העולם כי המן שקרן, וכל מה שעשה בלא רשות המלך עשאו. ואמר ‘ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם’ ר”ל כי לבטל הגזירה אין צריך לשום דבר, רק אם תרצו לעשות טובה אחרת ליהודים הרשות נתונה לכם.

וזהו ‘כי כתב אשר נכתב בשם המלך’ וכו’ ר”ל דבלא תליית המן אין שום תיקון, כי כתב אשר נכתב וכו’ אין להשיב, אבל עתה שנתלה המן הספרים בטלים מאליהם. ונראה שזה נכון.

איתא במסכת כתובות ‘כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה’. הנה המאמר הזה אומר דרשני, דקשיא סיפא לרישא, כי באמרו הדר בא”י דומה כמי שיש לו א-לוה, לכאורה פירושו דומה – אבל האמת אין לו א-לוה. וכן בסיפא. וכבר דשו בו רבים.

אבל לענ”ד נראה לפרשו פשוט, והכוונה היא ‘כל הדר בארץ ישראל’ פירוש, אפילו גוי, דומה כמי שיש לו א-לוה, הואיל ודר בארץ ישראל, לפי שהיא מקום השראת השכינה, כמו שאומר הכתוב ‘עיני ה’ א-להיך בה מראשית ‘ וגו’, לפיכך כל הדר בארץ ישראל דומה שהוא מסתופף בצל ש-ד-י. אבל הדר בחו”ל אפילו הוא עובד ה’ ביותר אפילו הכי דומה למראית עין כאילו אין לו א-לוה, לפי שהוא מסתופף בארץ העמים, שהיא נקראת ארץ העמים. ונראה כמו שעובד לא-להים אחרים כמו היושבים בה. למשל איש צרפתי וגר במרוקו דומה שהוא מרוקאי, ואיש מרוקו ודר בצרפת נראה שהוא צרפתי, ונראה שהוא פשוט ונכון.

מה שאומרים ברצה ‘והשב העבודה לדביר ביתך ואישי ישראל תקבל’ אין לו שחר וכי בזמן הזה יש קרבנות? ועיין בפירוש המחזור שפירש והשה העבודה ואישי ישראל, אך גם זה לא הוצדק דהיינו עבודה היינו אישי ישראל.

אך נראה דהכי פירושו, והשב העבודה, וכאשר תהיה העבודה אישי ישראל תקבל ולא יהיה כמו שהיה מקודם, כמ”ש למה לי רוב זבחכם, וזה נראה נכון.

איתא במסכת שבת (ל, ב) כתיב ענה כסיל כאולתו וכתיב אל תען כסיל כאולתו, לא קשיא כאן בדברי תורה כאן במילי דעלמא. כההיא דאמר רבי פלוני עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר ‘הרה ויולדת יחדיו’. לגלג עליו אותו תלמיד והכתיב ‘אין כל חדש תחת השמש’, אמר ליה בא ואראך דוגמתו בעולם הזה, איכא תרנגולת. הנה לא ידעתי מאי ענה כסיל איכא הכא, אדרבא השיבו כהוגן.

אכן הכוונה היא כי כוונת הדורך לומר דרך מליצה, וכוונתו היא על קיבוץ גלויות, שבכל יום מתקבצים ובאים לארץ ישראל ונדמה להם כאילו ארץ ישראל יולדת בכל יום, כמאמר הכתוב ‘ואמרת מי ילד לי את אלה’, אך התלמיד הבין שהדבר כפשוטו, וע”כ הוא השיב לו כאולתו, היינו כמו שהבין הוא באולתו ודו”ק.

[פי חכמים – מאיר עינים לרבי מאיר טולידאנו זצ”ל]

לעלון המלא לחץ כאן>>