לוגו בית המעשר
|

פרשת משפטים תשפ”א – רבי ברוך אסבאג זצוק”ל

כ"ח שבט התשפ"א | 10/02/2021

מעשה אבות

רבי ברוך אסבאג זצוק”ל – ג’ אדר התש”ו

רבי  ברוך אסבאג נולד לאביו רבי שלמה בעיר מראכש שבמרוקו. במראכש רכש את השכלתו התורנית והוסמך לרבנות. לימים נודע כמקובל וכפוסק וכיהן כרב ראשי בעיר אספי.

רבינו נשא לאישה את מרת חנינא לבית איש ימיני. בשנת תרפ”ד  הקים בעיר סאפי את ישיבת עץ החיים. הוא הזמין את רבי שמעון ברוך אוחיון ללמד בה, וכל אותה עת התאכסן בביתו, והיה לו כאב. רבי ברוך היה תלמידו המובהק של רבי מרדכי קורקוס זצוק”ל ולימים כיהן כדיין שני בביה”ד בעו”ב מראכש. בשנת תרצ”ד נתמנה לדיין בעיר אספי.

היה דרכו ללכת מעיר לעיר ולהרביץ תורה הלכה ומוסר.

בין חיבוריו, שיצאו לאור הספרים ‘מנחת משה’ – דברי קבלה לזכר בנו משה שנפטר בקיצור ימיו ושנותיו, ‘קורבן מנחה’, ו’מנחה בלולה’ – דינים, מוסר ודרשות בערבית ובעברית. לסוף הספר ‘מנחה בלולה’ צירף את חיבורו ‘ראשי בשמים’ – מאמרי מוסר, חידושים בתנ”ך ודרושים בנושאים שונים.

הסיבה שהביאתו לרבינו לחבר חיבור הלכות ומוסרים בלשון ערבית היא – כמו שכותב – מחמת שרבו האנשים ובפרט הנערים הרוצים ללמוד בספרים ואין מבינים כדבעי לשון הקודש. וכך כותב רבינו בהקדמתו ו’בהתנצלות’ שהביא בריש ספרו ‘מנחה בלולה’: הסיבה אשר המרצתני לצאת ממחיצתי ולבא עד הלום, כי ראה ראיתי כי יש אנשים שנפשם חשקה לדרוש אליהם כי לא אלמן ישראל וקוצר קצרה ידם מהבין, ומתוך, כך אוסרים את המותר ומתירין את האסור, מדקדקין בפרוטות ומזלזלין בדנרים.

עוד סיבה ב’ והיא העיקרית כי בהיותי בעיר מראקיש יע”א הייתי קובע למוד אחר תפלת ערבית איזה רגעים אחדים בעניני מוסר וקצת דיני והיו באים אנשים לשמוע ובכלל הבאים איזה בחורי חמד עם נערים והיו תאבים לשמוע. וכאשר גזר עלי היוצר לבא אל עיר אספי יע”א לא אוכל לתאר כמה נתמרמרו האנשים וכמה נתעצבו ובפרט בחורים עם נערים, ועיני ראו ולא זר דמעות נוזלים על לחייהם, וכשראיתי זאת נצטערתי מאד על אשר מנעתי תורה מפי עוללים ויונקים וכמעט נחמתי וחוששני מחטאת.

לכן אמרתי אל לבי במה יתרצה זה אל אדוניו, כ”א לחבר ספר קטן בלשון ערבי מעט דינים הנצרכים ומעט עניני מוסר כדי שאף מי שלא דשו רגליו בבית המדרש יזכה ללמוד ולידע ונקוט מיהא פלגא. עכ”ל.

את ענוותנותו המופלגת אפשר לראות ממה שכתב בסוף הקדמתו הנז’ וז”ל: ידעתי בני ידעתי שהקוראה בספר הקטן הלזה ויראה שיש בו ענייני מוסר ומילי דחסידותא, יחרד חרדה גדולה ויאמר מה זה היה לבן בוזה, דל ונבזה, גברא דלא חזי, לא מן ה’ הוא זה לומר דברים אשר אינם ראויים אליו, כי ידענו את האיש ואת שיחו, והוא פחות שבערכין, מלא כל גילולים, ואיך יתיהר לעמוד לפני גדולים, ידעתי כי כן ידברו ויותר מהמה, ואהיה ללעג וקלס בעיניהם, ואעפ”כ לא אחדל עטי, והאמת יורה דרכו לא אכחד שמכיר אני מיעוט ערכי וקוצר השגתי, שאין בי לא ריח תורה ולא שמץ החכמה, ואפי’ שותא דרבנן לא גמירנא, ועצמו חטאתי ורבו משובותי, עכ”ז טעמי ונימוקי עמי, וכו’ עכ”ל.

וכגודל ענוותנותו של רבינו כך גם גודל הערכתו, והערכת ספריו בעיני חכמי הדור. וכמאמר הגמרא במסכת עירובין (דף יג, ב) ‘כל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו’. וז”ל הרבנים הדיינים מארי דאתרא של עוב”י ארבאט יע”א, רבי יוסף חיים בן עטאר רבי חיים יקותיאל בירדוגו ורבי מיכאל יששכר אנקאווא זצוק”ל, בהסכמתם לספר מנחה בלולה, וז”ל: האי ספרא טבא. קטן הכמות ורבה האכות. אשר חיבר ואסף איש טהור. האי כתרא דדהבא מרגלית ואבן טובה. הלא זה הוד והדר. בקדש נהדר. כבוד מעלת הרב הגדול. מבצר עוז ומגדול. סב”ד כמוהר”ר ברוך אסבאג נר”ו. רב ומו”ץ בעי”ת אספי יע”א. הכי קרא שמו ‘מנחה בלולה’ בשמן וערבה. עם ליקוטי שושנים וכו’ עכ”ל.

וכן מצינו לשונות מופלאים על רבינו ועל חיבוריו בשאר הסכמות על ספריו. חיבורו ‘מנחת משה’ יצא לאור בתרגום ללשה”ק בשנת תשס”א ע”י מכון בני יששכר – הספריה הספרדית. וכן נכדו הרב נבים בן ברוך הוציא את ספריו ‘מנחה בלולה’ ו’מנחת משה’ בתרגום ללשה”ק. כמו כן דברי תורתו מובאים בספרי חכמי דורו ובתוכם רבי יוסף משאש, רבי יוסף בן נאים, רבי דוד צבאח ועוד.

רבינו נלב”ע ביום ג’ באדר בשנת תש”ו ונטמן בעירו אספי.

 

 

מתורתו של הצדיק

ביאור נפלא במאמר לעולם ירגיז אדם יצר טוב וכו’

איתא בגמרא ברכות ‘א”ר לוי בר חמא אמר ר”ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא’ ‘רגזו ואל תחטאו’. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר ‘אמרו בלבבכם’. אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר ‘על משכבכם’ אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ‘ודומו סלה’.

ובמקום אחר התנא מכריז ואומר אם ראה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ הרי שעסק התורה לא יועיל ולא יציל בכלל וכלל כי אם יציל אותו מהיצר למה צריך ללכת במקום שאין מכירין אותו? שישנה התנא שם שיעסוק בתורה או יקרא קריאת שמע או יזכור לו יום המיתה.

ואחרי חיפוש מחיפוש וחיפוש מנר מצאתי אור לי תשובה ניצחת שהיא הרב הגאון הדרשן והפסקן הרב ברוך אסבאג זצ”ל וזיע”א רבה של אספי הוא נתן טעם לשבח באומרו שיצר הרע בא בתחילה לאדם בתור אורח תחילתו רש ואחריתו אדון כעני הניצב פתח השער. והפגישה היא רק בשלילה ובפגיעה בעלמא ואינו מתגרה בו בהתחלה רק משכנע את האדם ומביא לו עצות מרחוק, כגון ענייך קודמין וזה הזן בניו ובנותיו כשחם קטנים עושה צדקה בכל עת, ג”כ עודך צעיר ‘שמח בחור בילדותיך’ ככה אמר שלמה המלך, בלה ימיך בנעימים בלוי ובידור עד לזקנה ויש לך זמן עידן ועידנין כשרואה היצר תרע שכבר נכנע אליו האדם אז אומר לו היום עשה כך והיום עשה כך עד שאומר לו יעבוד עבודה זרה רח”ל. וכיון שעבר האדם עבירה ושנה בה הותרה לו לדאבונינו, והותרה לו סלקא דעתך, אלא נעשית לו כהיתר.

והרב מדקדק את זה מלשון התלמוד אם פגע בך בפגישה בעלמא. ואם האדם לא יהיה חכם אזי הפגיעה הזו תיפגע בו לרעה ויצא מזו חורבן ויתלקח מזה חרחור ריב ומדון. ולזה אמר שלמה המלך ‘כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך’, כי תשב להלחם עם המושל שהוא יצר הרע, בין תבין הדורות הקודמים אשר היו לפניך איפה הם נסעו למנוחות שאננות.

והרב זצ”ל דקדק את זה מלשון התלמוד שאמר ‘אם פגע בך’ זאת אומרת רק פגישה בעלמא, ובזה תוכל לשכנעו בלימוד התורה או בקריאת שמע או במיתה. ומה שאמר הגמרא שם ילך למקום שאין מכירין אותו, זה למי שאין לו ברירה בכלל וכלל עשה כל התרופות האלה ולא הצליח להתגבר, היות ושם אמר התנא ‘אם ראה אדם’ דבר ההוה יום יום אצלו, התרגל עם יצרו הרע רח”ל וקשה לו לדחותו בשום אופן. ואם כי נשאלת השאלה אם המיתה היא התרופה המעודדת והמיוחדת, אזי מתחילה יתן התנא את התרופה הזו של המיתה, ולמה התחיל בדרגות שלב אחרי שלב תורה קריאת שמע ומיתה והרי לפי מסקנת הגמרא בתזכורת של המיתה הלוך ילך לו יצר הרע, אז התנא ימציא לנו את זה בהתחלה.

והנלע”ד למי עסק התורה או קריאת שמע עוזרת רק למי שלא דש בעבירה ולא מתמצא עם יצר הרע כל פעם, ולא עושה רצונו ומתגבר עליו תמיד, ואם אפשר שהגמרא נתנה לאיש ואיש די מחסורו וסיפוקו, וכי כאיש גבורתו למי שאמרה יעסוק בתורה היא לימוד עם פלפול מי שהוא מפולפל אז ילמד ויתעסק בהגיון התורה. ולמי שלא יודע, נתנו לו רז”ל תרופה כפי כוחו, רק יקרא קריאת שמע. ולמי שלא יודע בכלל לא תורה ולא קריאת שמע אז יזכור לו לעצמו יום המיתה ויום הקבורה. כל זה יעזור למי שלא התרגל בבית הקברות. כי אנחנו עדי ראיה ועדי שמיעה כמה אנשים שבבית הקברות ועל יד קבר פתוח גרונם, ועושים חבילות עבירות ה’ יצילנו, וא”א כי רע עלי המעשה להגיד דברים שנראו כהויתם. שאם אדם מתרגל באיזה דבר נעשה לו כהיתר ממש והלב שלו כבר נעשה כאבן.

ואני מדייק את זה מלשון התלמוד שאמר ‘יזכור לו יום המיתה’ למה לי ‘לו’ יאמר רק ‘יזכור’. אלא ודאי מ”ש התלמוד ‘לו’ היא למי שנלחם ועשה הכל בכדי’ לשכנע יצר הרע ולא הצליח, אז תרופתו היא יזכור ‘לו’ לעצמו, כמ”ש הרב בעל שבט מוסר עליו השלום שלפעמים אם האדם התרגל ביצר הרע, כיון דדש דש ביה והוא נמצא בבית הקברות אז יזכור לו לעצמו כאילו לו עושים כל הדברים האלה רוחצים אותו חופרים לו הקבר, אז כשיציר כל הדברים האלה בין עיניו, אז יכנע לבבו הערל ושב ורפא לו. ה’ יזכינו להגות בתורה ולעסוק רב בה יומם ולילה אמן וננצח יצר הרע שהוא בעוכרינו ונבער אותו מקרבנו אמן.

  [מהספר מקורך ברוך – להגאון רבי יהודה קיסוס זצוק”ל]

 

<<לעלון המלא לחץ כאן>>