פסיפלורה סקירה מדעית

(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 20 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

שם: passiflora edulis

הפסיפלורה מוכר בשמות נפוצים אחרים: מרקוחה, מרקויה, גרנדליה, מאיפופ, גפן המישמש.

מקורו באזורים הטרופיים של יערות האמזונס בברזיל,

לאחר גילויו הופץ לאזורים רבים בעולם בהם קיימים תנאים אקלימיים מתאימים לגידולו

כגון צפון ודרום אמריקה, אפריקה, אוסטרליה, איי אוקיאניה, הוואי, ודרום מזרח אסיה.

פסיפלורה – הזנים הקיימים

קיימים כיום זנים רבים מאוד מהם המשמשים למאכל טרי, לתעשייה, ולצמחי נוי.

במשך השנים פותחו זנים ומכלואים רבים המגלים עמידות לתנאים שונים,

כך שהיום ניתן לגדלו גם באזורים שאינם טרופיים אך דרושה הגנה מתאימה בשלבי הגידול הראשונים.

מרבית הזנים (באוסטרליה במיוחד) מניבים תוך 12 חודש, מרביתם מורכבים, אך קיימים זנים המניבים כעבור זמן קצר יותר 8-10 חודשים, מרביתם מזריע, ובהתאם לתנאי האקלימיים והאגרוטכניים עם תחילת הגידול.

ניתן להגיע לשתי פריחות בשנה: באביב ובסתיו, שיניבו בקיץ ויבול קטן יחסית בחורף.

גיזום חזק יכול להשפיע על גודל הפרי בקיץ, בעיקר בצמחים מבוגרים.

בגידול מסחרי הצמח מחזיק מעמד 3-4 שנים בהתאם לכדאיות היבול, אבל בעקרון הצמח יכול להחזיק מעמד זמן רב יותר.

ברור כי רגישותו למחלות קרקע, נמטודות ווירוסים גדלה עם השנים ויבולו יורד כך שגם אורך חייו מתקצר מסיבה זו.

לכן מומלץ לגדל זנים עתירי יבול כשהם מורכבים על כנות עמידות. זהו צמח מטפס ולכן זקוק להדליה, קיימות שיטות שונות לכך.

בענפים המבוגרים ובגזע קיימת חלילות בין הפרקים.

הצמח מפתח עלווה מסיבית ולכן יכולות להיווצר בעיות של אוורור, לצורך זה, מומלץ לבצע גיזום עד לגובה 60-70 ס”מ מהקרקע.

ההפריה נעשית בדרך כלל בעזרת חרקים אך בתנאי טמפרטורה נמוכה ו/או לחות גבוהה יש קושי בהפריה וכן חיוניות גרגירי האבקה יורדת.

הפרי כדורי – ביצתי וחלק, גודלו כדור טניס. צבע הקליפה נקבע על פי הזן ותנאי הטמפרטורה.

הוא יכול להיות מצהוב ירוק ועד לחום אדמדם.

הפרי הבשל מכיל מספר רב של זרעים קטנים הנמצאים בתוך ריקמה חלבונית המהווה את מרבית נפח הפרי,

כך שעובי המעטה החיצוני הוא דק יחסית לקוטר הפרי. הוא בעל ניחוח נעים וטעמו מתקתק חמוץ.

הוא עשיר בוויטמינים, A.C. סיבים תזונתיים וחנקן, הוא דל נתרן וכולסטרול.

שימושי הפרי

שימושי הפרי רבים ומגוונים: למאכל טרי, לתעשיית המיץ והגלידות.

בשל הרכב החומרים הכימיים שבו, הוא מתאים גם לתעשיית התרופות והקוסמטיקה.

בדרום אמריקה, באוסטרליה, בברזיל ובאיי אוקיאניה, הילידים משתמשים בעלים להכנת תה בעל סגולות להרגעת מערכת העצבים ודרכי הנשימה. כיום הצמח נכלל ברשימת צמחי מרפא.

ניתן להרבותו מזרעים ולקבל יבול כעבור זמן קצר יחסית (כמוזכר לעיל 8-10 חורשים).

לצרכים מסחריים מקובל להרכיב זנים עתירי יבול על כנות עמידות, וזה כמובן מאריך את משך הזמן עד לקבלת היבול הראשון (תוך 12 חודש).

הרב שניאור ז. רווח שליט”א

הרב המקומי בית עוזיאל ויו”ר המכון

פסיפלורה

פסיפלורה בעודה מחוברת לשיח. ניתן להבחין גם בפרח שפורח כשעון (ומכאן שמו שעונית)

פרי פסיפלורה חצוי