קראתי בעיון את מאמרו של הרה”ג דוד אביטן שליט”א בגיליון העבר (מספר 31 עמ’ 38) בעניין “קריעה על ערי יהודה”. ודבריו היו כמים רעננים על נפש עייפה. כדרכה של תורה כשעיינתי בדברים הכתובים עלו בידי מספר הערות וישובים כדלהלן:

במועד קטן כו, א “אלו קרעין שלא מתאחין… ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלים” (עיין במהרש”א שם, והוא תמוה כמ”ש הרה”ג הנ”ל). ובטור שולחן ערוך תקס”א, א: הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר “ערי קדשך היו מדבר וקורע הג”ה ואינו חייב לקרוע אלא כשמגיע בסמוך להם”. דין זה תמוה הוא: מדוע כשחוזים בחורבן ערי יהודה קורעין, אבל בערי ישראל לא? ע שום מה הן נשתנו. ונקודת הביאור שם היא (כלשון הכותב) “משום שעיקר יושבי ירושלים ישבו בערי יהודה והיו סמוכין לשכינה, והגם שקדושת ירושלים היא המקום עצמו מכל מקום מי שהחזיק ובנה וכו’ היו בני יהודה ומשחרבו ערי יהודה וגלו בניה ניכר היה החורבן יותר…” ע”ש.

וצלה”ב ביאור זה: שהרי הוא הטעם שייך על חורבן הבית בלבד שמדוע קורעין אנו – על ביהמ”ק שחרב ועומד שמם וגלו היהודים – בניה. אבל אי”ז טעם מדוע כיום אנו קורעין על ערי יהודה על שגלו בניה, והם אלו שתחזקו את בית המקדש דאם כן יהודי ערי ישראל גם אלו תרמו לביהמ”ק ביכורים וכו’ (וכמו שהובא כבדרך אגב במאמרו) ואי קרעינן על אינשי נמי, מדוע אין קורעין כנ”ל גם על ערי ישראל ששממו וחרבו. שאין לכאורה קדושה נתפסת בערי יהודה יותא מאשר בישראל. גם צריך לחקור בכללות מה הכוונה ב”חורבן”, דהיינו באם הכוונה הוא לחורבן הגשמי של ערי יהודה מתחזקת הקושיא דלעיל: מאי שנו ערי יהודה מערי ישראל.

ובהכרח לומר שהמדובר הוא על חורבן רוחני שהרי בפירוש הובא בנושאי כלי השו”ע (כגון באר היטב שם ומשנה ברורה שם על אתר) שקורעין קריעה “אפילו יושבין בהן” (עד שישלטו שם ישראל ועיין בזה לקמן וי”ל גם שברור שיש כאן קשר לחורבן גשמי ואין נתק מוחלט). ותו: אף שבשו”ת אגרות משה (חלק או”ח ח”ד סי’ ע אות י) פסק שכיום לאחר שישראל שולטת פה אין צורך לקרוע בראיית ירושלים, מכל מקום פסקו האדמו”ר מיליובאויטש (אג”ק כרך טו עמ’ תנב) והגרש”ז זצ”ל אוירבעאך (מנחת שלמה ח”א סו”ס עג) שהיום בכל זאת יש לקרוע ירושלים וזאת ( – לדעת הגרש”ז) מפני שכיום יש עדיין הבתי תיפלה שלהם ועודם קיימים. והוא חורבן לכל הדעות.

והנה אף שהאדמו”ר זצ”ל הנ”ל כתב שנוהגים לקרוע גם על ערי יהודה, הנה בפועל חזינן שאין קורעים עליהם ונלע”ד לתת טעם ע”ז שגם דבריו יובנו כראוי, ובהקדם: יש לומר בעניין קדושת ביהמ”ק שמצינו בזה דבר תמוה: על המקדש מציינת אותו התורה (בפרשת ראה) שהוא – “המקום אשר יבחר ה’ “על המשכן לעומת זאת לא נאמר הדבר הזה. וגם הרמב”ם (בהלכות בית הבחירה פ”ו ה”א – ד) כותב שבית המקדש “לא היה במישור, אלא במעלה ההר “מה שאין כן במשכן, ויש לברר את פשר השינויים (המהותיים) הללו. ומבאר האדמו”ר זצ”ל הנ”ל (בליקוטי שיחות כרך כט עמ’ 71) שביהמ”ק (כנפסק כדעת הרמב”ם עיין (- והדעות שבזה-) בנו”כ השו”ע שם) כנודע התקדש מקומו באופן נצחי דלא כבמשכן, מפני שקדושת ביהמ”ק נעלית יותר וכנ”ל היא נצחית (ומה שקודש הקודשים וקודש היו בגובה אחיד הוא מפני שקוה”ק קדושתו למעלה מהגדרה והגבלה, ואכ”מ) ויתרה מזו היא “במעלה” בעלייה מתמדת מדרגא מדרגא).

ועל פי זה מובן שפיר הטעם מדוע ערי יהודה בלבד בכלל קריעה זו, משום שהקדושה של בית המקדש משפעת בבחינת “טוב לשכנו” על ההרים הסמוכים, ערי יהודה (והן אמת שגם חלקת בנימין בכלל זה אלא שערי יהודה נזכרו מפני חשיבותן (שביהודה המלוכה). וזהו העומק שבדברי הלבוש שכתב שערי יהודה דייקא לפי שהן סמוכין לירושלים) וממילא קדושה ניתנה בערי יהודה ונכון ליישב המנהג שקורעים אך בירושלים (המזרחית) לכל הדעות מפני – שאכן השלטון דימינו הוא אינו שלטון יהודי לכל דבריהם וכו’ אולם מבחינה זו נשתנה התמונה מאז בזה שבעז”ה ובס”ד פרחה ושגשגה קהיליית התשובה ברחבי ערי יהודה עת שאין בה יותר שממה רוחנית ויש בתי מקדשות מעטין – רבים (ואין זה, כפשוט, מספק אותנו ח”ו ואנו דורשים גאולה). אבל בירושלים (המזרחית) לעת עתה שולטים שם (בהרבה דברים) הערבים ובתי התפילה שלהם מרובין, לפיכך אמור דין זה (דקריעה) בימינו על ירושלים בלבד. (ובכך נדחים דברי הגר”י הורביץ בהתקשרות גילי’ רסב עמ’ 17)

ובשולי הדברים אגב בנקודה נוספת: היות והאדמו”ר הנ”ל כתב שנהוג לברך בעת הקריעה ברוך דיין האמת בלא שם ומלכות – אף שלא נזכר בפוסקים הנ”ל מ”מ לכל הדעות ניתן לברך בלחש (כפשרה, ועיין ב”מנהגי ישראל” ח”ד עמ’ נג (מוסד הרב קוק) ובנסמן שם)

בסיכום: בימינו הקרעיה היא על ירושלים בלבד, בכל אופן הקריעה שנאמרה בתלמוד ובפוסקים על ערי יהודה הוא משום שאלו נתקדשו מקדושת המקדש. היות ובעז”ה החזירו עטרה ליושנה ורבו שומרי המצוה בערי יהודה. והנלע”ד כתבתי*.