לוגו בית המעשר
|

הרכבת ירק בירק

א' אב התשנ"ט | 14/07/1999

דין הרכבת ירק בירק

(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 25 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

מבוא:

עד עתה היה די בהרחקה הנדרשת בין מיני הירקות השונים כדי לשמור על איסור כלאים, אולם כיום נתחדש עניין הרכבת ירק בירק. הרכבת ירק בירק מצויה כיום גם בחקלאות המודרנית. שיטה זו של הרכבה נותנת פיתרון למחלות קרקע ובעיות אחרות של קרקעות. ישנן ארצות שבהן השיטה נהוגה באופן מסחרי. ולאחרונה גם בארץ מרכיבים ירק בירק. הבעיה היא שלעיתים קרובות ההרכבה של ירק בירק אסורה משום כלאים, כגון: הרכבת עגבניה על חציל, מבחינה הלכתית הם מינים שונים, וכך גם מבחינה בוטנית, אך קרבתם המשפחתית (משפחת הסולניים) יוצרת התאמה בין השניים וההרכבה מתאפשרת, כך גם נהוגה בארץ הרכבת מלונים ואבטיחים על דלעת, שהם מינים שונים, הלכתית ובוטנית, אך שייכים לאותה משפחה (משפחת הדלועיים). רבות מההרכבות עדיין בשלבי מחקר ופיתוח, מאחר ועלות ההרכבה גבוה כלכלית ולא תמיד כדאי לעבוד בשיטה זו. אך מצד שני מרויחים בכך, שאין צורך להשתמש בחומרי הדברה להדברת המחלה, ובכך משיגים נקיון אקולוגי ובריאותי באכילת הירק.

עלינו לבדוק אם כן האם הרכבת ירקות ממינים שונים מותרת מבחינה הלכתית או לא?

שנינו במשנה (כלאים פ”א מ”ז) “אין מביאין אילן באילן ירק בירק, ולא אילן בירק ולא ירק באילן” וכו’. לפי משנה זו אסורה איפוא ההרכבה של ירק בירק וכן כתב הרמב”ם בפירוש המשניות (פ”א מ”ז) וז”ל: אין מרכיבין אילן באילן וכן ירק בירק. עכ”ל , וכ”כ הטור ריש סי’ רצ”ה וז”ל: שלא אסרה תורה בחו”ל אלא הרכבת אילן באילן ובין ירק באילן ובין אילן בירק ובין ירק בירק שאינו מינו, עכ”ל. וכן אסרו בתוספתא (כלאים פ”א ה”ז) הרכבת תרד על גבי ירבוז, מפני שהם ירק בירק. והירושלמי (כלאים פ”א מ”ח) מוסיף עוד דוגמא מעין זו, וז”ל: אין נותנין דלעת לתוך החלמית מפני שהוא משמרתו, מפני שהוא ירק בירק, עכ”ל.

הרמב”ם (כלאים פ”א ה”ה) כתב וז”ל: כלאי האילנות הרי הם בכלל שדך לא תזרע כלאים, כיצד, המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום, וכן המרכיב ירק באילן או אילן בירק לוקה בכל מקום, עכ”ל.

ולכאורה תמוה, דלמה השמיט הרמב”ם איסור הרכבת ירק בירק, הרי מפורש במתני’ (שם) דאסור? וגם על הגמ’ (חולין דף ס’ ע”א): בעי רבינא הרכיב שני דשאים זה על גב זה, לר’ חנינא בר פפא מהו, כיון דלא כתב בהו למינהו לא מיחייב, או דילמא כיון דהסכים אידייהו כמאן דכתוב בו למינהו דמיא, תיקו. הקשו רבותינו בעלי התוס’ (שם ד”ה והרכיב) והר”ש על המשנה (שם), דלמה נשארה הגמ’ בתיקו, והרי במשנה אסרו להדיא גם ירק בירק?

ותירצו התוס’ והר”ש מספר תירוצים ונביא שניים מהם.

א. הבעיה בגמ’ (שם) היא לענין איסור הרכבת ירק בירק בחו”ל, שלמדוהו מסמיכות הכתוב: “בהמתך לא תרביע כלאים-שדך לא תזרע כלאים”, מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה, מה בהמתך בין בארץ ובין בחו”ל, אף שדך בין בארץ ובין בחו”ל, ומכיון שבדשאים לא כתוב “למינהו” כמו בבהמה ואילן, אלא בהוצאה אולי יהיה מותר להרכיב שני מיני דשאים בחו”ל.

ב. הבעיה בגמ’ (שם) היא אם על בני נֹח נאסרה רק הרכבת האילן ולא הרכבת ירקות, מהא דנפקא לן בגמ’ (סנהדרין דף ס’ ע”א) מסמיכות הפסוקים, את חוקותי תשמורו-בהמתך לא תרביע שדך לא תזרע כלאים, והיינו בהרכבה דומיא דבהמתך, כמו הרכבת אילן באילן  היינו בבני נח דכתוב למינהו באילנות ובבהמה, ומבעיא ליה לבני נח בהרכבת ירקות, האם אסורים כהרכבת אילן והוי בכלל שדך או לא. אבל ישראל מאחר שנאסרו בזריעה אין מקום לשאול בהם בהרכבת ירקות.  וכ”כ המאירי (חולין דף ס’ ע”ב).

אך מרן הכס”מ (כלאים פ”א ה”ה בד”ה ירק באילן) סובר דא”א לפרש ברמב”ם כך, דאם מותר בחו”ל להרכיב דשאין, צריך היה הרמב”ם לומר זאת במפורש, שבא”י יהיה אסור. ולהעמיד  שמדובר בבן נֹח שיהיה מותר לו להרכיב ירקות, גם א”א, דא”כ היה לרמב”ם לפרש דרק לישראל אסור להרכיב ירק בירק. (ועי”ש בכס”מ שנדחק מאֹד בזה).

אֹמנם הרא”ש בהלכות קטנות (ס”ב) כתב כתירוץ הראשון דבחו”ל קמיבעיא ליה, אולם הגר”א (כלאים סי’ רצ”ה ס”ק ב’) כתב שנראה כתירוץ השני של תוס’ דלבני נֹח קמיבעיא ליה, וכן נראה מהירושלמי (כלאים פ”א ה”ז) וז”ל: תני בשם ר”א מותר הוא גוי ללבוש ולזרוע כלאים, אבל לא להרביע בהמתו כלאים ולא להרכיב אילנות כלאים, מפני שכתוב בהן למיניהן, והרי דשאים כתוב בהם למיניהן, וא”כ יהיה אסור לבן נֹח להרכיב ירק בירק? ומתרצת הגמ’, אין כתיב בציווי אלא בהוצאה, עכ”ל. ופי’ הפנ”מ (שם) דר”א לא חשוב אלא למינהו דכתיבא בציווי.

והמהרש”א (חולין דף ס’ ע”א) תירץ בדרך אחרת, דודאי יש איסור בהרכבת ירק בירק, והבעיה בגמ’ (שם) היא לענין חיוב מלקות, משום דאמרינן דדשאים נשאו ק”ו מאילנות שיצא כל אחד למינו ואין עונשין ואין מזהירין מן הדין, ולכן הרמב”ם (שם) דמיירי במלקות לא כתב איסור הרכבת ירק בירק. אבל איסור תורה יש. אך קשה לפרש כן בדעת הרמב”ם, דא”כ היה להרמב”ם לפרש זאת, דירק בירק אסור ואינו לוקה, ומדלא כתב כך, שמא אין איסור לדעתו להרכיב ירק בירק.

והנה מהתוס’ (חולין דף ס’ ע”א) נראה שיש לפרש את המשנה “דאין מביאין ירק בירק”, דמשום איסור זריעת כלאים הוא ולא משום הרכבה, אך קשה להסביר כך, דלשון המשנה, “אין מביאין”, משמעו הרכבה, וכן מהא דכללה המשנה הרכבת אילן באילן ואילן בירק יחד עם איסור ירק בירק, ודאי מוכח דמשום הרכבה הוא ולא משום זריעת כלאים, כי אין איסור זריעת כלאים באילן בירק ולא אילן באילן, (כדפ’ הרמב”ם פ”א ה”ו).

והנה ראיתי ברמב”ן (חולין דף ס’ ע”א ד”ה הרכיב) ובר”ן (שם ד”ה גרסינן בגמ’) דכתבו דדשאים אין בהם איסור כלאים, והבעיה בגמ’ היא, האם אסורים בהרכבה. דאם הספק בגמ’ הוא לגבי זריעת כלאים, היתה הגמ’ צריכה לכתוב זרע שני מיני דשאים זה על גב זה מהו? ומדלא כתבה כך נראה שהספק הוא האם דשאים אסורים או מותרים בהרכבה. והמקור לדברי הרמב”ן והר”ן  הוא מהתוספתא (כלאים פ”ג הי”ג) וז”ל: האירוס והקיסום ושושנת המלך מיני זרעים ואינן כלאים בכרם, ר’ דוסתאי אומר מיני דשאים הן והרי הן כלאים, עכ”ל. (מדברי התוספתא רואים אנו, דר’ דוסתאי הוא דאמר דמיני דשאים הן כלאים, אבל רבנן חולקים עליו, והכא נמי משמע בהדיא בירושלמי,הלכך לרבנן, דדשאים אין בהם משום כלאי הכרם ולא משום כלאי זרעים, אלא בהרכבה תיבעי לר’ חנינא).

ונראה לענ”ד להסביר דאין כונתם לומר שבהרכבה יש גם איסור כלאי זרעים, דא”כ היה צריך לומר בפשטות שאדם שמרכיב הוא כזורע כלאים, אלא כונתם לומר דכל שכוללים אותו בכלל “שדך לא תזרע כלאים” ודאי יש לכוללו גם באיסור הרכבה, דכל דבר שהוא בכלל “שדך לא תזרע” הוקש “לבהמתך לא תרביע”, דאף בהרכבה אסור, והראיה מירק, שהוא ג”כ בכלל דשא שלא נאמר בו למינהו בציווי, ואפי’ הכי יש בו איסור הרכבה כדתנן (פ”א מ”ז) אין מביאין ירק בירק, הלכך ירק בודאי אסור בהרכבה אבל דשא דלא כתוב בפירוש בקרא יש ספק האם לאסרו בהרכבה.

ונראה להסביר מחלוקת התוס’ והרמב”ן עפ”י דברי הרמב”ם (הל’ מע”ש ונט”ר פ”י הי”ד) שיש שני סוגי הרכבות, האחד: שחתך בד אחד מן האילן והרכיבו באילן אחר, והשני: כששני האילנות נשארים מחוברים בארץ, ומותח בד מאילן אחד ומרכיבו באילן אחר. והנה בירקות בהרכבת ירק בירק, צריך לומר דרק אם לא חתך הירק והרכיבו זה בזה, אסור גם משום כלאי זרעים, כיון שהירקות סמוכים זה לזה, אבל אם חתך הירק והרכיבו  בירק אחר מחובר, לא שייך בזה משום כלאי זרעים כלל, דכלאי זרעים הוא כשיש ב’ זרעים סמוכים זה לזה, ואילו באופן שתולש בד ומרכיבו בירק אחר יש כאן רק ירק אחד מורכב, וכל האיסור הוא משום הרכבה.

והא דאמרו הרמב”ן והר”ן (חולין ס’ ע”א) דבהרכבת ירק אין בו משום איסור זריעת כלאים אלא איסור הרכבה בלבד איירי שחתך הירק והרכיבו בירק אחר המחובר, והתוס’ (חולין ס’ ע”א ד”ה הרכיב) הסוברים שמרכיב בירקות הוי כזורע, איירי שלא תלש הירק, אלא בעודו מחובר הרכיב ממנו בד על ירק אחר,

ולפ”ד אפשר ליישב קושית תוס’ דלעיל בבעייה דר’ חנינא (שם) הרכיב שני דשאים זה על גב זה מהו, פירושו: שהרכיב ע”י שחתך האחד והרכיבו ע”ג השני, ועל זה שאלו התוס’ והר”ש (שם) מדוע הגמ’ נשארת בתיקו, הרי המשנה אוסרת הרכבת ירק בירק בכה”ג, אבל אם נסביר את הגמ’ (שם) דאיירי שהרכיב אחד עם השני בעודם מחוברים בקרקע ע”י העברת בד מאחד לשני, היתה הגמ’ אוסרת מצד כלאי זרעים ולא נשארת בתיקו.

והנה ראיתי ברדב”ז (כלאים פ”א ה”ה בד”ה כלאי האילנות) שכתב: שירק בירק מין זרעים הוא ולא שייך בו הרכבה, ואינו נוהג אלא בא”י משום כלאי זרעים, ודייק דין זה מהרמב”ם שהשמיט את דין הרכבת ירק בירק ולא השמיט את דין הרכבת אילנות, משמע שאינו נוהג בכל מקום, וכ”כ בערוך השולחן (סי’ רצ”ה סעיף ו’) שרק באילן שהוא דבר של קבע חל איסור הרכבה של הרוכב לכנה, אולם בירקות שהם כלים מהר מאד אין בהם איסור הרכבה אפי’ בא”י, וקיים רק איסור של כלאי זרעים. ועו”ע בתורת זרעים (כלאים פ”א מ”ז). ולפי דברי ערוך השולחן יתיישב הרמ’ (שם) שהשמיט דין ירק בירק, הואיל והרמ’ איירי כאן בהרכבה ולא בכלאי זרעים [ולפי”ז צריך לומר שחזר בו מחיבורו ממש”כ בפיהמש”נ], אבל הרמב”ם (בפ”ג ה”ט) דאיירי בכלאי זרעים הזכיר איסור זריעת ירקות בסמוך אחד לשני. ועיין בחזון איש (כלאים סימן א’ ס”ק ט”ו, ובשו”ת קול גדול למהר”ם בן חביב (סימן פ”ה) שדנו בהשמטת הרמב”ם דין ירק בירק, וראה שם מה שתירצו.

הגר”א (כלאים יו”ד סי’ רצ”ה סק”ב) מסביר את הרמב”ם שהשמיט דין הרכבת ירק בירק משום שהיא בעיא דלא איפשטא לענין איסור תורה, ומה שאסרה משנתנו שמא אין זה אלא מדרבנן. ע”כ. ביאור כונתו לכאורה, שלאיסור דרבנן לא היה להרמב”ם להביא דין זה דפשיטא שאין זה גרוע מזריעת כלאים שלא במפולת יד (כמו שכתבו התוס’ חולין ס’ ע”ב). לפי הסבר זה יוצא שרק בא”י יהיה אסור הרכבת ירקות מדין כלאי זרעים, ואילו בחו”ל אין איסור כלל, אבל מספק היה לנו לאסור אף בחו”ל ודין זה לא הביאו הרמב”ם.

הנצי”ב (עמק שאלה סימן צ”ט ס”ק ג’) כותב שדעת הגר”א, שאיסור הרכבת ירק בירק הוא מדרבנן, משום דמיבעי לן בחולין (דף ס’ עמ’ א’) בסתם, ומשמע ליה אף בא”י, והא דכתב במתני’ (כלאים פ”א מ”ז) אין מביאין ירק בירק, איסורא בעלמא מדרבנן הוא מכיון שאין הרכבה כלולה באיסור של “שדך לא תזרע כלאיים”, וכך מסביר הראש יוסף (חולין ס’ ע”א) בדעת המהרש”א (שם). יוצא א”כ דלפי דעת הגר”א בביאור הרמב”ם, אין איסור ליהודי בא”י להרכיב ירק בירק אלא מדרבנן ולא מדאורייתא.

סיכום:

א. דעת רוב הראשונים שאסור ליהודי בא”י להרכיב שני מיני ירקות מן התורה. וכ”פ בטור (סימן רצ”ה) ובשולחן ערוך (סימן רצ”ה ס”ג).

ב. יש מי שסובר, שאמנם יש איסור הרכבה בירקות, אלא שאינו לוקה. (מהרש”א חולין ס’ עמ’ א’).

ג. יש הפוסקים שאיסור הרכבת ירק בירק אפילו ליהודי בא”י הוא מדרבנן, (הגר”א סימן רצ”ה סק”ב), נצי”ב (עמק שאלה סימן צ”ט ס”ק ג’).

ד. יש המקילים עוד יותר וסוברים שאין בירקות איסור הרכבה כלל, אלא האיסור משום כלאי זרעים.