(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 6 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

מבוא:

נאמר בתורה : “בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים” (ויקרא י”ט), ודרשו חז”ל (סנהדרין ס’ ע”א) “מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה” ופירש רש”י שם (ד”ה שדך לא) מה בהמה בהרבעה שהוא דבר המסוים על דבר מסוים אף שדה בהרכבה דבר מסוים על דבר מסוים. והרכבה היינו שלוקח יחור אחד ומכניסו באילן ממין אחר באופן שע”י זה הם יתאחו ויעשו כגוף אחד (רש”י סוטה מג’ ע”ב ד”ה המרכיב), וגם אם לא נתאחו חייב (חזו”א סימן ב’ סעיף ה’). וזהו הנקרא כלאי הרכבה.

במאמרנו נדון:

א. האיסור להרכיב באילנות סרק.

ב. דעת הרמב”ם באילן סרק.

ג.  הלכה למעשה.

ד. הגדרת עץ סרק.

ה. סיכום.

א. האיסור להרכיב באילנות סרק:     

תניא בירושלמי (פ”א הל’ ז’) “מנין שאין מרכיבים עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ מאכל מין בשאינו מינו, ת”ל את חוקותי תשמורו”.

הספרא (קדושים פרשה ב’ פרק ד’) מוסיף : ולא עץ מאכל ע”ג עץ סרק. נוסח זה הובא בבית יוסף יו”ד סי’ רצ”ה [וכ”ה בתוספתא ערלה (פ”א ה”ה) “גוי שהרכיב אילן מאכל ע”ג אילן סרק, אעפ”י שאינו רשאי לעשות כן” ]

הרש”ס גרס: “שאין מרכיבין עץ סרק ע”ג עץ סרק, עץ סרק ע”ג עץ מאכל”.( מענין נימוקו של בעל אמונת יוסף לגירסת הרש”ס – דלגבי כלאים לא אזלינן בתר עשיית הפרי, אלא שמכחיש חכמת היוצר ח”ו, ודומה שהוא חכם מהבורא) הר”ש בפירושו למשנתנו מביא את נוסח הירושלמי שלפנינו ומסיק, משמע שעץ סרק אעץ סרק לא אסיר מדלא תני ליה. ושמא היינו טעמא: כיוון שעץ סרק נינהו , אפילו מין בשאינו מינו כחד מינא חשוב. אמנם גם הר”ש מביא נוסח אחר: “ואית ספרים דגרסי שאין מרכיבין אילן סרק על עץ סרק”.

הרא”ש מעיר בקשר לכך (הל’ כלאים סי’ ב) וז”ל: דתני בירושלמי מנין שאין מרכיבין עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ מאכל מין בשאינו מינו ת”ל את חוקותי תשמורו, משמע דעץ סרק על עץ סרק מותר. ואית ספרים דגרסי מנין שאין מרכיבין אילן סרק על עץ סרק או על מאכל. ומסתבר כגירסא ראשונה דעץ סרק כיון שאינו פרי כחד מינא חשיב. עכ”ל. ואין לדייק מל’ הרא”ש דדוקא עץ סרק על מאכל אסור, אבל עץ מאכל על סרק מותר. דזה לא מסתבר כלל דמהיכי תיתי שיהיה מותר להרכיב עץ מאכל ע”ג עץ סרק, הרי מדובר במין בשאינו מינו, ומ”ש מסרק ע”ג מאכל?   ובע”כ שגם הרא”ש סובר שאסור להרכיב עץ מאכל ע”ג עץ סרק, ומה שכתב הרא”ש וז”ל: “והא דאסירא הרכבה היינו דוקא בעץ מאכל , אבל באילן סרק שרי” – הכונה היא שעץ סרק בעץ סרק מותר להרכיב.

וע”ע בפירושו של רע”ב על המשנה (פ”א מ”ז) וז”ל: אין מרכיבין אילן מאכל באילן מאכל מין בשאינו מינו, או אילן סרק באילן מאכל , אבל אילן סרק באילן סרק כיון שאין עושה פרי כמין אחד חשוב ושרי”. וכ”כ הר”ש בפירושו למשנה שם שאילן סרק ע”ג אילן סרק מותר. ועי’ בברכ”י שהביא בשם האגודה ורי”ו שכתבו בפשיטות שאילן סרק ע”ג אילן סרק שרי בהרכבה.

וכן מדייק הב”י (יו”ד סימן רצ”ה) מלשון הטור שלא כתב דסרק ע”ג סרק אסור, משמע שמותר. אך מקשה הב”י וז”ל: אבל ממ”ש רבינו לקמן סרק ע”ג סרק, והוא מינו מותר משמע שבשאינו מינו אסור, והרי לעיל כתב שאפילו עץ מאכל ע”ג עץ סרק אסור משמע שבשניהם סרק אפילו אינו מינו מותר? ומתרץ בעל הפרישה שם שאין סתירה בדברי הטור וז”ל: “ונלע”ד שגם  רבינו סבירא כר”ש ומ”ש כאן והוא מינו קאי אעץ מאכל ע”ג מאכל אבל בסרק אפילו בשאינו מינו חשוב כמינו”. וכן כתב  בדרכי משה שם, ותמה  על דברי הב”י. וכן כתב מעדני יו”ט (על הרא”ש בהלק”ט כלאים שם) (ועיין דרישה שם).

ב. דעת הרמב”ם  באילן סרק:

הר”מ (הל’ כלאים פ”א מ”ה) פוסק וז”ל: “כלאי אילנות הרי הם בכלל מה שנאמר  “שדך לא תזרע כלאים” כיצד המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח הרי זה לוקה מן התורה. וכתב המשנה ראשונה (פ”א מ”ז שמהר”מ משמע דוקא אילן מאכל, וצ”ל דס”ל אילן סרק במאכל אינו מן התורה ללקות, אלא מדרבנן.  וצ”ע שלא הזכיר הר”מ כלל אילן סרק לאיסור. ע”כ. וצ”ל שמזה שהשמיט הר”מ איסור באילן סרק משמע מדבריו שאין כלל איסור בסרק ואפי’ מדרבנן.  ועו”ע בדרך אמונה על הר”מ שם (ביאה”ל ד”ה כגון) שכתב שמלשון הר”מ משמע דוקא אילני מאכל, אך אילנות סרק במאכל מותרים. ונשאר שם בצ”ע.

המראה פנים  על הירושלמי (הנ”ל) כתב להסביר את דעת הר”מ שס”ל, שאיסור מאכל בסרק וסרק במאכל היינו רק לדעת ר’ אלעזר הדורש מתוך הכתוב, “את חוקותי תשמורו”. לאיסור הרכבה לבני נח. משא”כ לדעת רבנן שאינם דורשים דרשה זו ולא לומדים ממעשה בראשית כלום, א”כ אין איסור הרכבה כשאחד המינים הוא סרק, כשם שאין איסור כלאי זרעים בכהאי גוונא.

ג. הלכה למעשה:

להלכה נפסק בשו”ע (יו”ד רצ”ה ס”ג) וז”ל: שאין לך באילנות אלא הרכבה בלבד… ואפי’ עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ סרק. עכ”ל. (ועי’ בביאור הגר”א שם).

הש”ך (שם ס”ק ג) מדייק שמשמע מהשו”ע שסרק ע”ג סרק אפי’ באינו מינו שרי.   הרמ”א  בהגה’ שם כתב וז”ל: וכן סרק ע”ג סרק שרי אע”פ שאינו מינו. (כן משמע מהטור) ואמנם הביא את הב”י שכתב בשם הסמ”ק שמ”מ הואיל ואין רוב העולם מכירין רוב המינים טוב להזהר מכולן ויחוש לאידך גירסא בירושלמי דגם אילני סרק לא ירכיבם זה על זה.

החתם סופר (סי’ רפ”ז והוב”ד בפ”ת ס”ק ג) כתב וז”ל: אך שומר נפשו ירחק מזה ויחוש לאידך גירסא בירושלמי דגם אילני סרק לא יבריכם זה על זה. (וע”ע חזו”א כלאים סי’ ג ס”ק ו)

ד. הגדרת עץ סרק

איתא במשנה (כלאים פ”ו מ”ה) , “איזהו אילן סרק כל שאינו עושה פירות, ר’ מאיר אומר: הכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה, ר’ יוסי אומר: כל שאין כמוהו נוטעין שדות שלמות הרי זה אילן סרק”. והלכה כת”ק (רע”ב), וכן כתב המשנה ראשונה (שם) וז”ל: בכל דוכתא פשיטא לן לכ”ע, דכל שאינו עושה פירות הוי אילן סרק. וכן משמע מפירוש הרע”ב בפ”ק מ”ז ובכמה דוכתי עכ”ל.  ודבריהם של ר’ מאיר ור’ יוסי היינו לענין כלאי הכרם.

והנה מה שכתבה המשנה “אילן סרק כל שאינו עושה פירות” צ”ל שאין כוונת המשנה בדוקא, אלא אף אם האילן עושה פירות רק שאינם ראוים למאכל אדם נקרא אילן סרק. וכ”מ מהט”ז (או”ח ר”ג ס”ק א) שכתב שם שכל האילנות שגדלים מעצמם ואינם נטועים ע”י אדם תורת סרק עליהם, ושם איירי בט”ז גבי ברכת הפירות, ובע”כ שיש פרי. ומוכח א”כ שאף אם יש פירות רק שאינם ראוים בד”כ לאכילת בנ”א נמי חשיבי אילנות סרק . ועו”ע בספר כלאי זרעים והרכבה (עמ’ 139) לפרופ’ יהודה פליקס נר”ו שכתב, “כל העצים טוענים פירות והמונח עץ סרק משמעו עץ שפירותיו אינם טובים למאכל אדם”.

מה נחשב ראוי למאכל

א. האם ראוי למאכל הוא בדווקא דבר הנאכל כמות שהוא. או אפ”ל שגם אם ראוי הוא למאכל רק ע”י תיקון וכיו”ב, מ”מ ראוי למאכל מיקרי?

ב. האם ראוי למאכל הוא בדווקא דבר הראוי לאכילת רוב בני אדם. או דילמא אפילו ראוי לאכילה למקצת בני אדם מ”מ ראוי למאכל מיקרי?

איתא במשנה (כלאים פ”א מ”ד) “התפוח והחזרד … אעפ”י שדומין זה לזה כלאים זה בזה”. ומפרש הרע”ב חזרד – תפוח יערי. וכ”כ בתפא”י שם.  וכ”כ בתוס’ אנשי שם שחזרד  מין תפוח יערי. ומסביר המלאכת שלמה שמשליכין פריו לחזירים. וכ”פ בשו”ע (הל’ כלאי אילן רצ”ה ס”ק ו’) וז”ל: “יש באילנות דומים זה לזה בעלין או בפירות ואעפ”כ הואיל והם שני מינים הרי אלו כלאים, כיצד התפוח עם החזרד” (וביאר מור”ם שם היינו מין תפוח יערי).

הפ”ת (שם ס”ק ב) הביא מחלוקת הלבושי שרד והמשכנות יעקב בענין זנים שונים של פירות שזן אחד ראוי לאכילה והזן השני מין בר הוא ואינו ראוי לאכילה, או שראוי לאכילה רק ע”י תיקון, האם נחשבים כשני מינים לענין כלאים.

וזת”ד הלבו”ש: (בחידושי דינים סימן ק”ו) אודות אילני תפוחים שהמה מורכבים בתפוחי יער הנקר בל”א קוואסניצי”ס אם רשאי לקיימם. ואחר שחקר נודע שבתפוחי יער אלו יש ב’ מינים, שמעט מהם הם טובים וגדולים ונפש היפה תאכלם בלא כבישה. והרוב מהם המה השכיחים שא”א לאוכלם בלי כבישה. וכתב שם שאותם שא”א לאוכלם בלא כבישה המה אילני סרק וכמבואר בט”ז (הנ”ל). ואילו מהסוג השני אע”ג שאינו סרק מ”מ הוי מבשא”מ. ועי”ש.

והמשכנ”י (יו”ד סימן ר”ו)  כתב שהמרכיב אילן מאכל באילן שפירותיו אינם ראויים לאכילה אינו עובר משום כלאים. ומ”ש הלבו”ש להוכיח מהט”ז, י”ל שאין כוונת הט”ז שיהיו נקראים אילני סרק, רק שלענין ברכה לא חשיבי. וגם עיקר דעת הט”ז שם צ”ע וכו’ דבשלמא אותן אילני סרק שאין מוציאין פירות כלל ואין ידוע איזה מין פירות היו מוציאין קודם החטא, הוו כלאים עם כל המינים דאולי היו מוציאין מין אחר לגמרי וכו’ ועי”ש.

נמצאנו למדים: שדעת הלבו”ש, שעץ המוציא פירות שאינן ראוים למאכל אלא ע”י תיקון, דינם כעץ סרק. ואותם אילנות שמוציאין פירות שראויים למאכל מקצת בנ”א, דינן כאילן מאכל. ודעת המשכנ”י, שגם אותם פירות שאינם ראויים למאכל אלא ע”י תיקון אינם נקראים סרק, ושם עץ מאכל עליהם. (ורק לענין ברכה ס”ל דהוי כסרק). אא”כ אינם טוענים פירות כלל.

והחכמת שלמה לר’ שלמה קלוגר (יו”ד הל’ כלאים סימן רצ”ה) דוחה את הלבו”ש וז”ל: עיין בלבו”ש שהעלה שאסור להרכיב אילן תפוח היער באילן תפוח טוב וכו’, ואין דבריו נכונים, כאשר כתב אלי משכיל אחד במכתבו דראיותיו אינם ראיות כלל, די”ל התם הכונה באילן סרק ממש באילן תפוח, אבל אם גם אילן היער עושה פירות י”ל דהוי מינו ממש. גם שאר ראיותיו אינם ראיות, גם זכורני שגאון מהרא”ז זצ”ל כתב בתשובה להתיר.

[ועל עיקר דברי המשכנ”י שכתב שכל שהן מין אחד לא אכפ”ל מזה שהטעמים רחוקים זמ”ז. עי’ בהגהות יד שאול (להגאון רבי יוסף שאול הלוי נתנזון בהל’ כלאים סימן רצ”ה סעיף ו’ ד”ה “התפוח עם החיזרד”) מש”כ בזה. .ועו”ע חזו”א (כלאים סימן ג’ סק”ו) שכתב: שלא נתבאר טעם המתיר, שמנ”ל שהוא מין אחד. וע”ע בשו”ת ציץ אליעזר (ח”ב חיו”ד סימן י”ב). ועי’ במאמר אודות הדמיון בין הדלעת לדלורית (תנובות שדה גליון מס’ 4 עמ’ 34) מש”כ בזה].

ה.  סיכום:

א.  שיטת רוב הראשונים שאסור להרכיב עץ סרק בעץ מאכל או להיפך.  הרמב”ם השמיט ענין אילנות סרק, ומשמע שדעתו להתיר הרכבת סרק במאכל. ומ”מ להלכה קי”ל כדעת רוב הראשונים, וכן פסק בשו”ע (יו”ד הל’ כלאי אילן רצ”ה ס”ג).

הרכבת סרק בסרק באינו מינו, מהטור (רצ”ה הל’ כלאי אילן) משמע שמותר , וכן משמע מהגירסא בירושלמי ות”כ. וכן פסק הרמ”א (רצ”ה ס”ו), אך כתב בשם הב”י שהביא את הסמ”ק, שמ”מ הואיל ואין רוב העולם מכירין רוב המינים טוב ליזהר מכולן ויחוש לאידך גירסא בירושלמי דגם אילני סרק לא ירכיבם זע”ז. 

ב. אילן שמוציא פירות שאינם ראויים למאכל אלא ע”י תיקון, דעת הלבו”ש שדינם כעץ סרק. ולדעת המשכנ”י דינם כעץ מאכל. וכ”כ החכמת שלמה. ואילן שמוציא פירות וראויים למאכל למקצת בנ”א גם ללא תיקון, לכו”ע הוי כעץ מאכל.