מחבר המאמר : הרב יחזקאל מוצפי
המקומות בהם נוהגת מצוות השמיטה ודין יבולי נכרי
ח' טבת התש"ס | 17/12/1999
- אין שביעית נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד, שנאמר: “כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם”.
- אף בארץ ישראל אין כל המקומות שווים לדיני השמיטה, אלא מקומות שנכבשו רק על ידי עולי מצרים – חלק אחד. ומקומות שנכבשו אף על ידי עולי בבל – חלק שני. ומקומות שלא נכבשו כלל אף על ידי עולי מצרים – חלק שלישי, ונבאר דינו של כל אחד להלן.
- מקומות שנכבשו אף על ידי עולי בבל, נוהג במקומות אלו כל דיני השמיטה. ומקומות שנכבשו רק על ידי עולי מצרים, אין נוהג שם איסור ספיחין [דיני ספיחין יבוארו להלן פרק יא], אך אסור לעבוד שם עבודת קרקע האסורה בשמיטה, וכמו כן הגדל שם קדוש בקדושת שביעית וחייבים לבער את הגידולים בזמן ביעורם. ויש חולקים וסוברים שמקומות שנכבשו רק על ידי עולי מצרים, אין הגדל שם קדוש בקדושת שביעית, והעיקר להלכה כדיעה ראשונה. ומקומות שלא נכבשו אף על ידי עולי מצרים, אף אם הוא בגבולות ארץ ישראל המובטחת, אין נוהג שם דיני שביעית כלל.
- על מיקומם של הגבולות המדוייקים היכן כבשו גם עולי בבל והיכן כבשו רק עולי מצרים, רבו הדיעות בפוסקים. ודעת רבינו הרמב”ם היא שרוב ככל ארץ ישראל נכבשה אף ע”י עולי בבל, מלבד רצועה אחת ההולכת מצפון ארץ ישראל לדרומה, ותחילתה בהר ההר [הר הבניאס – הנמצא בתחילת המעלה ה – 35], וסופה בנחל מצרים [ואדי אל עריש], שמקום רצועה זו נכבש רק על ידי עולי מצרים ולא על ידי עולי בבל, אך שאר ארץ ישראל הן בחלק הצפוני והן בחלק הדרומי נכבש אף ע”י עולי בבל, וכל זה מלבד מקומות מסוימים שהניחום ולא כבשום.
- היוצא הלכה למעשה, שאין להקל באף חלק מחלקי ארץ ישראל ולא לנהוג שם דיני שביעית, כן הדין בכל החלק הצפוני. וכן הדין בכל החלק הדרומי. ובודאי שכן הדין במרכז ארץ ישראל. ובכל המקומות האלו יש לנהוג איסורי עבודה בשביעית, והיבול הגדל שם קדוש בקדושת שביעית.
- על אף האמור בסעיף הקודם, הלכה למעשה אנו נוקטים שגבול הדרומי של ארץ ישראל הוא המעלה ה – 30, כך שכל מה שמתחת למעלה זו [לכיוון דרום] אינו נחשב נחשב כארץ ישראל לענין חובת קיום מצוות התלויות בארץ, ולא נכבש אף ע”י עולי מצרים, ויש חולקים וסוברים שגם איזור זה נכבש ע”י עולי מצרים, אלא שהלכה למעשה המנהג כדיעה ראשונה, וממילא כל איזורי הערבה החל מצומת נוה חריף ומטה לכיון דרום, אין נוהג שם דיני שביעית, ואינם חייבים בתרומות ומעשרות.
- סוריא, אין שביעית נוהגת בה מן התורה, אך מ”מ גזרו חכמים שלא לעבוד שם במחובר, וכמו כן יש קדושת שביעית על היבול הגדל בסוריא, ויש חולקים וסוברים שאין קדושת שביעית על היבול הגדל שם. והכל מודים שאין גזירת ספיחים בסוריא, והם מותרים באכילה. אבל מלאכות בתלוש התירו חכמים לעשות
- סוריא, אין שביעית נוהגת בה מן התורה, אך מ”מ גזרו חכמים שלא לעבוד שם במחובר, וכמו כן יש קדושת שביעית על היבול הגדל בסוריא, ויש חולקים וסוברים שאין קדושת שביעית על היבול הגדל שם. והכל מודים שאין גזירת ספיחים בסוריא, והם מותרים באכילה. אבל מלאכות בתלוש התירו חכמים לעשות בסוריא כגון: דישה, זרייה וכיו”ב. וכ”ז בקרקע של ישראל, אך בקרקע של גוי, הפירות חולין לכל דבר, ואין בהם קדושת שביעת, ואף מותר לישראל לעבוד שם במחובר, ויש חולקים ואוסרים לישראל לעבוד במחובר אף בקרקע השייכת לגוי, והלכה כדיעה ראשונה.
- בארץ מצרים, בבל, עמון ומואב [שלא טיהרו בסיחון], אין נוהג שם דיני שביעית כלל, ודינם כחוץ לארץ לכל דבר.
- עבר הירדן [עמון ומואב שטיהרו בסיחון וארץ סיחון עצמה], כל דיני שביעית נוהג שם מדבריהם, מלבד איסור ספיחים, שלא גזרו חכמים בעבר הירדן. ויש הסוברים שהתירו חכמים לעשות בתלוש וכדין סוריא,
- ויש החולקים ואוסרים וכדין מקומות שנכבשו ע”י עולי מצרים, ומסתבר להלכה כדעתם. ויש מקומות שאף עולי בבל כבשו בעבר הירדן, ובמקומות אלו אם יתברר היטב מקומם, נוהגים כל דיני שביעית, כולל גזירת ספיחים וכדין ארץ ישראל.
- יבול הגדל בירושלים עיה”ק ת”ו [בין החומות], נוהג בו כל דיני שביעית, אע”ג שלא נתחלקה ירושלים לשבטים. ודיני שביעית נוהגים שם רק מדברי סופרים וככל ארץ ישראל, אע”ג שירושלים בקדושתה היא עומדת עד עתה ולא בטלה לעולם.
- שדות הנמצאות בבעלות נכרים בארץ ישראל, היבול הגדל בשדות אלו אין נוהג שם כל דיני שביעית, ואין נוהג ביבולים אלו קדושת שביעית. ויש אומרים שנוהג קדושת שביעית, אך אין חובת ביעור על יבולים אלו. ויש אומרים שאף חובת ביעור יש בהם. והכל מודים שגזירת ספיחים לא גזרו חז”ל בשדות נכרים. והעיקר להלכה כדיעה ראשונה שאין נוהג כלל דיני שביעית בשדות נכרים, וכן מנהג ישראל מקדמת דנא ומנהג ישראל תורה הוא. ומרן השו”ע ובית דינו אף גזרו על כך בגזירת נידוי שאין לנהוג קדושת שביעית ביבולים הגדלים בשדות נכרים. וישראל שקנה יבול מן הגוי בשנה השביעית, וגמר הישראל את מלאכת הפירות חייב לעשר את הפירות [מעשר עני], אך לא יברך על המעשרות.
- שדות הנמצאים בבעלות נכרים, הגם שכאמור העיקר להלכה שאין קדושת שביעית ביבולים הגדלים שם, מכל מקום אסור לישראל לעשות מלאכות האסורות בשדות אלו, שהארץ בקדושתה היא עומדת, ויש חולקים ועי’ בהערה. ויש מי שכתב שרק מלאכות קרקע אסור לישראל לעשות בקרקע נכרי, אך מלאכות קצירה ובצירה מותר לעשותם אף על ידי ישראל.
- גוי ששכר קרקע מישראל בשנת השמיטה, חלים כל דיני שביעית על היבולים הגדלים בשדה זה, ואין להקל בזה כדין יבול הגדל בקרקע השייכת לגוי. ויש שכתבו להקל בכל דיני שביעית על יבולים אלו. ויש אומרים שקדושת שביעית יש על יבולים אלו, אך אין גזירת ספיחין ולא חובת ביעור ולא איסור סחורה על יבולים אלו. והעיקר להלכה נראה להחמיר כדיעה ראשונה ולנהוג בכל דיני שביעית ביבולים אלו מלבד לענין גזירת ספיחין שיש לצדד ולהקל, ועל כן בימינו אותם אדמות מינהל השייכים למדינת ישראל ומוחכרים לגויים, יש לנהוג ביבול הגדל שם כל דיני שביעית, מלבד אותם קרקעות הרשומות בטאבו על שם הנכרי, שאין נוהג שם דיני שביעית כלל וכאמור לעיל בסעיף יא.