לוגו בית המעשר
|

הדלקת נר חנוכה בשמן שביעית

א' כסלו התשנ"ח | 30/11/1997

(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 15 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

 

(בענין זה פירסמנו את תשובתו של מו”ר שליט”א בגליון תנובות שדה מס’ 3. על תשובה זו קיבל הרב שליט”א את תגובתו של הרב הגאון כמוה”ר יוסף ליברמן שליט”א, המובאת כאן. ולהלן תשובת מו”ר שליט”א להערותיו.)

שוכט”ס לכבוד הרב המובהק, נוגה לו כברק

חריף ושנון במלחמתה של תורה, עוטה אורה,

כמוה”ר שלמה משה עמאר שליט”א , בני ברק ת”ו.

אחדשה”ט ביקרא דאורייתא, מכתבו הארוך הגיעני באיחור, כי לתמיהתי שלחו לכתובתי הישנה (רח’ אבינועם ילין) ממנה עברתי כבר יותר מעשרים שנה. ואח”כ נחליתי וגם לא הייתי בביתי, ואבוא היום על העי’ן, לעיין בדברותיו הארוכות, בטוב טעם ודעת נאמרות, בענין נר חנוכה משמן שביעית, מסלסל ומפלפל כדרכה של תורה בארוכה, ולא אוכל כעת לרדת לעומק הים הגדול הזה. הוא קונטרסו הארוך. דלא רק שקשה עלי עתיקי מחדתי. אלא גם הנני בסוגיות אחרות. ורק בעיקר הנני לאשר מכתבו הנכבד, ונהניתי הנאת אורה של תורה. וגם ממה שתשובתי בשו”ת משנ”י (ח”א סי’ כ”ו) היתה לו לתועלת שעליה בנה קונטרסו. ולקראת הוצאה חדשה בס”ד, במילואים ציינתי מאז לעוד איזה ספרי אחרונים בענין זה וכמובן שלא הכל הי’ למראה עיני ורק הספרים שהיו בהישג ידי (וקשה להוסיף על המילואים כי כבר נדפס ומעומד).

כפי שהנני רואה בונה כת”ר יסודו,  על הסברא שמותר ליהנות מפירות שביעית הנאה שהיא לאדם חשובה, כגון קיום מצוה או להרבות לו שמחה. הגם שאין זו ההנאה הרגילה של לכם לאכלה, דמפקינן הפסד מה שאינו הנאתו הרגילה. ומהאי טעמא שנס מתניו להתיר נ”ח משמן שביעית, ואין לך הנאה גדולה מזו שמקיים המצוה היקרה של נ”ח שמפרסם נסי השי”ת, (וכלשון הרמב”ם סוף הל’ חנוכה, מצוה יקרה היא עד מאד וכו’), והאריך כת”ר בזה מאד. ולבבי לא כן ידמה, והגם דנראה לכאורה כדבר משונה, שנאמר שנר הקדוש של חנוכה יהא אסור להדליקו משמן שביעית, ולהדליק בכדי להשתמש לאורו לעשות עבירה (כגון לגנוב) לא יעבור בזה על הפסד פירות שביעית, כיון  שנהנה. וכבר העיר בזה במנחת שלמה (סי’ מ”ב) שציין עליו כת”ר. אבל האמת כן הוא, שלא תלוי בקדושת ההנאה, אלא במהות ההנאה.שהנאה מפירות שביעית צ”ל דוקא מה שהיא הנאה לגוף האדם, כאכילה שתיה סיכה אורה צביעה (ריח, מספק), אבל מה שהאדם שמח ונהנה בקיימו מצות ה’ זו אינה הנאת גוף האדם מגוף שמן שביעית. [ומצאנו למשל שבית כנסת פטור ממזוזה, ועיין שו”ת חת”ס (חיו”ד סי’ רפ”א) מפני ששם דירת גבוה בית ה’, ולעומת זאת ביתו של גנב או של שאר בעלי עבירה, פשיטא שחייב במזוזה, דתליא בדירת אדם וכעי”ז בדידן]. ולכן גם מה שהאורה מרבה שמחה לאדם, זו סברת השבט הלוי שהבאתי, שמתיר עפ”י הסוברים להתיר להנות מכללות האור דנ”ח, ומה שזה מרבה לו שמחת הגוף והדעת, שמרחיב דעתו כשיש תוספת אורה. אה”נ דמה”ט מותר להדליק עוד נר משמן שביעית (בשבת או בחול) הגם שכבר דולקים נרות. דתליא בהנאת האדם וכנ”ל. אבל מה שמרבה לו שמחת הנשמה של מצוה, הגם שפשיטא שכל חפציך לא ישוו בה, ומצוה א’ שוה יותר מכל העולם כולו, מ”מ התורה נתנה פירות שביעית לאכלה ולכם לצרכיכם הגשמיים, ולא לקיום מצוה כנר חנוכה שהנאת אדם  אסורה בדוקא ממנו.

ואינו דומה לאתרוג, כמ”ש השערי דעה שהזכרתי, דשם אינו מכלהו, משא”כ בנר חנוכה. ועוד דהתורה הרי ציותה על ולקחתם לכם, גם בשביעית, וא”א ביבש, וא”א משל חו”ל לכל תושבי א”י. אבל בנ”ח התורה לא ציותה על שמן זית דוקא, ואפשר בשעוה או מדאשתקד.

ולהלכה כבר הזכרתי במשנ”י דעת מרן החזו”א ז”ל (בס’ אמרי יושר) שאוסר, וכן מסקנת שבט הלוי  הנ”ל. וכמובן מי שאין לו שום אפשרות אחרת כ”א להדליק נ”ח בשמן שביעית. ואל”כ יתבטל מנר חנוכה, בהא מודינא לכת”ר.

אסיים בברכת טוב, יעלה ויצמח כגן רטוב, ובזכות התורה שרק היא טוב,  נזכה למבשר טוב, בב”א.

   יוסף ליברמן

וזה מה שהשיב מו”ר שליט”א לרב הגאון הנ”ל

בעהית”ש, אור ליום ג’ תשעה ימים לחדש שבט התשנ”ו

לכבוד האי גברא רבה ויקירא, דרופקתא דאורייתא

הרב הגאון המפורסם לשם טוב ותהלה, מיחידי סגולה.

כמוהר”ר יוסף ליברמן שליט”א, ראש ישיבת “כולל שומרי החומות”

ורב דק”ק סדיגורא בעה”ק ירושלים תובב”א.

ומחבר הספרים הידועים “משנת יוסף” על שביעית ד”ח

החיים השלום והברכה למעכ”ת הרם ינון שמו לעד.

ואחדשו”ט כנאה וכיאה למעלתו דמר ניהו רבה.

קיבלתי את מכתבו הנעלה מיום א’ שבט תשנ”ו. שמחתי מאד שמעכ”ת מצא זמן להתייחס למ”ש לו בעוניי. וראיתי שכת”ר נר”ו חוזר ומחזק את דעתו לאסור להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית כדעת הרידב”ז ז”ל וסיעתו שאסרו. ובענותנותו כתב דמי שאין לו אפשרות אחרת כי אם להדליק נ”ח בשמן שביעית בזה מודה הדר”ג להתיר. ולגופם של דברים ראיתי שחזר והסביר באר היטב את דעת האוסרים בטוטו”ד, שלא תלוי בקדושת ההנאה, אלא במהות ההנאה, שההנאה מפירות שביעית צריכה להיות דוקא הנאה שהיא לגוף האדם, כאכילה ושתיה וכו’. אבל מה שנהנה בקיימו מצות ה’ זו אינה הנאת גוף האדם. זהו תוד”ק.

והנה בעניני סברא יש מקום להשיב ולהסביר היטב לאידך גיסא, אך כבר ביארתי הענין באותה תשובה, ומה טעם להאריך לשון בזה עוד.  ורק רציתי לבאר באותה תשובה דהראיות הרבות שהביא  כת”ר לחזק סברת האוסרים אינן מוכרחות, וכמ”ש שם. ובכגון דא א”א להכריע בלי ראיות. והנה עיקר הראיה של הפוסקים האוסרים היא מבכורות (י”ב ע”ב), דפטרו בהמת שביעית מן הבכורה, משום  שאימוריו נקטרים, ורחמנא אמר לאכלה ולא לשריפה, וש”מ דאפילו ששריפה זו היא מצוה, מ”מ מיעטוה משביעית, וא”כ ה”נ יש לאסור הדלקת נ”ח בשמן שביעית, ועוד דרצו למעט בגמ’ שם, גם עיסת שביעית מחלה, מאותה דרשה דלאכלה ולא לשריפה, אי לאו הסברא דשאני חלה שעיקרה לאכילה.

ובעניותי כתבתי שם דלק”מ, דלעולם דבר מצוה חשיב צרככם, אלא דאין זה עדיף מאכילה גופה, דדבר העומד לאכילה אסור לשנותו שאפילו דבר שדרכו ליאכל חי אסור לאוכלו מבושל, וק”ו דאסור להקטירו. וה”נ אימורים אלו שמיועדים לאכילה אסור להקטירן, ואע”ג דזו מצוה מ”מ זהו שינוי ואסור, דדבר מצוה בודאי לא עדיף מאכילה גופה, וגם חלה אם היתה עיקרה לשריפה היינו אוסרים להפרישה אע”ג דהיא מצוה, דמ”מ המצוה לא עדיפא מאכילה וכנ”ל.

אבל בנר חנוכה לא הוי שינוי מדרך השמוש של השמן כי הוא מיועד גם למאור כידוע. אלא שזה מאיר כדי לקיים מצוה ולא לצרכי גופו. אך אין שינוי בייעודו של השמן. ודקדקתי שם במ”ש בגמ’ ולא לשריפה, ולא אמרו ולא להפסד, דבאמת לא חשיב הפסד כיון דמצוה קעביד, רק האיסור בשריפה זו הוא דמשנהו מדרך ברייתו.

ומלבד האמור דלא קשה מידי על המתירים, הנה עוד הוכחתי שם להתיר, לפי הרמב”ם ז”ל (פ”ה מהלכות בכורות ה”ט) שכתב דבהמת שביעית פטורה מן הבכורה, לפי שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית, שנאמר בה לאכלה ולא לסחורה, ומרן ז”ל בכסף משנה שם כתב שכן גורס הרמב”ם ז”ל בגמרא דבכורות שם, ולפ”ז נמצא דאי לאו האיסור של סחורה, היינו מחייבים בהמת שביעית בבכורה, אע”ג דאימוריו עומדים רק לשריפה.  ובע”כ צ”ל דהרמב”ם ז”ל סובר דכל שהוא דבר מצוה מותר לעשותו מפירות שביעית,  ואפילו אם המצוה היא לשורפו שבזה משנהו מברייתו ג”כ מותר. ואפילו שבאכילה גופה אסור לשנות, מצוה שאני. ולכן אינו גורס ולא לשריפה, אלא ולא לסחורה. וק”ו דמותר לפ”ז להדליק נר חנוכה בשמן שביעית, והוא פשוט.

נמצא דגם לגירסתנו בגמ’ דבכורות דגרסי’ “ולא לשריפה” אין שום הוכחה לאסור שמן שביעית לנר חנוכה, דלא אסרו אלא לשנותו, אבל נ”ח שמדליקו כדרך הדלקת כל נר שהותר בשמן שביעית, אין בו שום אסור כלל. ועוד דלגירסת הרמב”ם ז”ל דגרס “ולא לסחורה” וכן הוא פוסק להלכה. יש לנו מזה הוכחה פשוטה להתיר בהדלקת נ”ח בשמן שביעית.

וגם מה שכתבו האוסרים לאסור, משום דעלול להשאר שמן בלילה האחרון ויבא לידי שריפה,  והביאו ראיה מבכורות הנ”ל דרצו לפטור עיסת שביעית מחלה משום שאם תטמא תבא לידי שריפה. הנה הוכחתי מזה גופו להיפך, דאחר שאמרו שאני עיסה דכתוב בה לדורותיכם, שאלו בגמ’ וליגמר מינה (ופירש”י נלמד דלא אמרי’ ולא לשריפה ותתחייב בהמת שביעית בבכורה), ותירצו התם (בחלה) עיקרה לאכילה, אבל בכור עיקרו לשריפה. ע”כ . נמצא דרק בכור וכיוצא בו שעומד רק לשריפה הוא דלא ילפינן ליה מחלה, אבל כל דבר שאין עיקרו לשריפה, אפילו שעלול לבא לידי שריפה לומדים להתירו מחלה. דחלה גופה עלולה לבא לידי שריפה אם תיטמא, ועם כל זה חייבו עיסת שביעית בחלה, ואין לומר דשאני חלה דלמדו מהפסוק “לדורותיכם” שהרי אמרו בגמ’ וליגמר מינה. ולא דחו אלא בכור דעיקרו לשריפה. וש”מ דכל דבר הדומה לחלה שאין עיקרו לשריפה שרי לעשותו מפירות שביעית, אע”ג שעלול לבא לידי שריפה, כמו חלה. ונ”ח דעיקרו להדלקה רגילה, ורק עלול לבא לידי שריפה אם ישאר בליל שמיני, אין בו שום איסור. ומותר להדליקו בשמן שביעית, דומיא דחלה דעיקרה לאכילה וחייבו עיסת שביעית בחלה אפי’ שאם תטמא תצא לשריפה.

והגם שיש רבים שאוסרים הנה כנגדם יש רבים שמתירים, והם מהר”ש ענגיל ז”ל ח”ב (סימן ד’) שהתיר להדיא להדליק נ”ח בשמן של שביעית, כיון דהוי לצורך מצוה. וגם בציץ הקדש (סימן י”ד אות ג’) כתב דכיון דאיכא מצוה בהדלקתו לא הוי בסוג לאכלה ולא להפסד. והובאו דבריהם ביבי”א ח”ג (חיו”ד סי’ ח”י), ושם כתב שגם הרה”ג רי”מ טיקוצינסקי ז”ל בתורת השמטה (עמוד מ”ו), כתב בשם הגר”י דיסקין ז”ל שהתיר באתרוג שביעית לכתחילה, ומדבריו נראה דגם בנ”ח מותר בשמן שביעית יע”ש. וכן התיר להדיא הג”ר עזרא אלטשולר ז”ל הובא בכרם ציון, וגם הגרש”ז אוירבך זצ”ל שחלק עליו שם, הנה בתשובתו הגדולה שבמנחת שלמה חזר והתיר בשופי. וגם מפסקו של הראש”ל מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט”א ביבי”א שם שהתיר  בנר יארציי’ט, נראה דגם בנ”ח יש להתיר, וכ”פ להדיא הגרב”צ אבא שאול שליט”א באור לציון ח”ב (סימן ב’ או’ ז’ עמוד מ”ב) להתיר בנ”ח בשופי, וכתב שכן מורה אחד מגדולי הדור. וע”ע בסוף התשובה הראשונה שכתבתי עוד סניף להתיר, ע”פ המל”מ בהלכות תרומות (פ”ב הי”ד) יע”ש. ואחר שהדבר תלוי במחלוקת האחרונים, ושביעית בזה”ז לרוב ככל הפוסקים היא מדרבנן, הרי בדרבנן שומעים למקילים. וכ”נ עיקר בעה”ו.

ואסיים בברכת שי”ש טובה וברכה למעכ”ת ויאריך ימים ושנים בטוב ובנעימים אמן.

המצפה לרחמי ה’ וישועתו הקרובה.

ע”ה שלמה משה עמאר ס”ט