(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 6 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

• הקדמה:
• נאמר בתורה – (ויקרא כג, יד) “ולחם וקלי וכרמל, לא תאכלו עד עצם היום הזה עד  הביאכם את קורבן אלוהיכם חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם” מכאן שאסור לאכול מתבואה חדשה קודם הקרבת העומר בט”ז בניסן. וז”ש “ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו” – היינו איסור אכילת לחם של תבואה חדשה, וכן איסור אכילת תבואה חדשה שקולים אותה, וכן אסור לאכול קמח העשוי מתבואה חדשה שעקרוה בעודה רכה וקולים אותה.
• ובזמן שביהמ”ק היה קיים משקרב העומר ביום ט”ז בניסן היה מותר החדש בירושלים, והמקומות הרחוקים מותרים אחר חצות (לפי שאין ב”ד מתעצלים בו עד אחר חצות) ע”כ היה מותר בכל מקום לסמוך על חזקה זו, והיום בעוה”ר שאין ביהמ”ק קיים אסור כל היום , ובחו”ל שעושים שני ימים טובים, אסור כל יום י”ז עד לערב.
• ובטעם המצוה ביאר בספר החינוך (מצוה שג) – לפי שעיקר מחייתן של בריות היא בתבואות, וע”כ ראוי להקריב מהם קורבן לה’ אשר נתנם, טרם יהנו מהם הבריות, וכל זה להכשיר עצמינו שנהיה ראוים לקבל מטובו.. עכ”ל.
• והנה יש שסומכים להקל בענין, ובפרט לקושי קיום המצוה בשאר מדינות העולם, דאף דאנו בארעא  קדישה, ארץ הקודש זמן הבצירה בעתו אחר הפסח, הרי שבמדינות מסוימות זמן הקציר שונה, ויש מקומות דאף פעמים בשנה ויותר זורעים וקוצרים, ולא יבצר דפעמים רבות תהיה תבואתם מן החדש, ובפרט בעידן החדש בהתפתחות הטכנולוגית, מועברים תבואה ושאר מרכיבי מזון, ממדינה אחת לחבירתה. (וכבר בתקופת הרשב”א כתב דדלתות המדינה פתוחות אחת אל חבירתה, ואיכא חששא.. וכ”ש בתקופתינו), ואף בא”י איכא חששא משום שמיבאים תבואה ומצרכי מזון שונים המיוצרים בחו”ל במדינות השונות, ותיכבד העבודה על האנשים, לברר סוגי התבואה, או תערובתה במצרכי מזון השונים אם נקי מחשש איסור חדש או לא. וגם מודעות הציבור והקפדתו בהלכה זו תוסיף תת כוחה בע”ה. ונבואה אל העין, רבותינו הפוסקים נ”ע לראות האם יש להקל בדבר ועל מה נסמכו להקל.
• ואחר דברי הקדמו”ת אבאר תחילה  וראש דין איסור חדש בתבואה גופה. ויתחלק לכמה ראשים: והם ע”פ מ”ש הגאון רבי יעקב ממיץ מח”ס חק יעקב (או”ח סי’ תפט אות כב) דעיקר ההיתר שסומכים בזה נגד כל גדולי הראשונים ה”ה הרי”ף והרמב”ם ועוד שסברו שאסור מהתורה חדש בזה”ז, צ”ל דהיתרם בנוי מג’ טעמים:
• א. דאין איסור חדש בחו”ל מה”ת.
• ב. דאין איסור חדש בשל גוי מהתורה.
• ג. ספק ספיקא (ספק אם התבואה משנה שעברה,  ספק משנה זו ואת”ל משנה זו ספק שמא נשרשה קודם העומר). עכ”ד.
• והשתא נחזי מאי דעת רבותינו בדינים הנ”ל  ע”פ סדר זה, ואשיב על ראשון ראשון. (ואודות ההיתר הג’ שהוא משום ס”ס, נדון בו בעזהש”י במאמר הבא).
• א. דין חדש בחוץ לארץ
• איתא במשנה (קידושין לו:) כל מצוה… חוץ מן הערלה והכלאים (דנוהגים אף בחו”ל) ולרבי אליעזר – אף החדש. ובגמ’ שם (דף לז.) איבעיא להו ר”א לקולא פליג או לחומרא פליג, ומסקינן דלחומרא קאמר וס”ל דאף החדש אסור בחו”ל מה”ת דכתיב “בכל מושבותיכם”  היינו בכל מקום שאתם יושבים. ורבנן פליגי עליה וס”ל דאין חדש אסור מה”ת אלא בארץ ישראל בלבד, ומ”ש בכל מושבותיכם  לאו למימרא כל מקום שאתם יושבים אלא בא למעט דאף בא”י לא נהג איסור חדש מיד כשנכנסו ישראל לשם, אלא לאחר ירושה וישיבה (היינו לאחר יד’ שנה, של כיבוש וחלוקת א”י) ובחו”ל איסור חדש אינו אלא מדרבנן.
• ופסקו הרי”ף והרא”ש והמאירי בקידושין שם, דהלכה כר”א, דחדש נוהג מה”ת בכל מקום. וכן היא סתמא דמתני’ בערלה, והכי גם מסקינן במנחות (דף סח:) דפליגי נמי אמוראי התם בהאי פלוגתא דתנאי הכא. וס”ל לרבנן דבי רב אשי ורבינא  דנוהג חדש מה”ת גם בחו”ל, ורב פפא פליג והלכתא כרבינא שהוא בתראה. וכ”פ הרמב”ם בהלכות מא”ס פ”י ה”ב. וסמ”ג (לאוין קמב) וסמ”ק (סי’ ריד) ובעקבותיהם הטוש”ע ביו”ד סי’ רצג ס”ב.
• לעומתם דעת האור זרוע סי’ שכח, ורבינו ברוך בעה”ת (הביאו בשו”ת הרא”ש כלל ב) ורבינו אביגדור כ”ץ [ובשו”ת משכנות יעקב ר”ס סד דייק בדעת הראב”ן דג”כ ס”ל  הכי , דאין איסור חדש נוהג מה”ת אלא בא”י מהא דהביא הראב”ן קדושין (ה’ ערלה) רק הת”ק במשנה קידושין. (ואין ס’ זה מצוי אצלי, לעיין בו). עוד יש להוסיף בשיטת רבנו ברוך דאף מדרבנן אין האיסור אלא במקומות הסמוכים לא”י, כדין מעשרות שגזרו שם. (ועיין בשו”ת הרא”ש כלל ב’, שדחאו וכתב דדבריו תמוהים). ובשיטת האו”ז וסיעתו מצאתי קולא גדולה גם בדין חדש בארץ ישראל, והוא  מ”ש המשנה למלך (פ”י  מהמא”ס הלכה יא) ע”פ דברי התוד”ה מאי (יבמות דף פא.), דמאן דס”ל דתרומה בזה”ז מדרבנן משום דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא, ה”נ בטלה לגבי כלאי הכרם. וכתב המ”ל  וז”ל,  נראה דה”ה לחדש אליבא דמ”ד דחדש בחו”ל מדרבנן דה”ה בא”י בזה”ז לא אסור כ”א מדרבנן עכ”ל, ולשיטתו א”כ נפל דינא בבירא, דגם בא”י יש מקום גדול להקל. אולם כבר דחו דבריו הפוסקים, ראה מש”ב באורך בשו”ת בית דוד (כ”ץ) דף רנט ע”א. עי”ש. ופלא שלא ראיתי שהביאוהו הפוסקים, שחיפשו ע”מ סמכו להקל, וכמובן כ”ז לשי’ הסוברים, דחדש בחו”ל מדרבנן. ולדידן אין נפק”מ,כיון שס”ל כהרי”ף הרמב”ם והרא”ש והרבה מן הראשונים דס”ל דחדש אסור מה”ת בכל מקום, וע”ע בס’ ארץ החיים (סתהון) מש”ב ואכמ”ל.] סברו דהלכה כת”ק דאין חדש נוהג בחו”ל מה”ת. וטעמם דכלל בידינו יחיד ורבים הלכה כרבים וגם הא דסתמא דמתני’ דערלה כוותיהו, מ”מ יכול להיות דמסכת ערלה נשנית קודם למסכת קידושין וא”כ הו”ל סתם ואח”כ מחלוקת וממילא אין הלכה כסתם משנה. (והביא האו”ז ראיה משמעתא  דמנחות (דף פ”ג.) דדין חדש תליא בדין המקומות דשרי להביא תבואה למנחת העומר, ובראיה זו נדון לקמן).
• והפוסקים השיבו על זה דהכא פסקינן כר”א אף דיחיד הוא. וטעמא משום דסתם לן משנה כוותיה, וא”ת דלמא נשנית הסתמא (דערלה) קודם קידושין, הא אמרינן דמלבד סתמא דמתני’ דערלה קסתים לן תנא במנחות (סד:) וכנ”ל. ועוד איתא התם אמר רבינא אמרה לי אם, אבוך לא הוי אכיל חדש אלא באורתא דשיבסר נגהי תמניסר דסבר חדש בחו”ל דאוריתא, וחייש לספיקא, וכן מורה פשטות הסוגיא בקידושין. וע”ע מש”כ בנקודות הכסף יו”ד שם ולא אאריך טרחא, במקום שדשו בו רבים, והמה  בכתובים ראה מש”כ הגאון בעל שאגת אריה, ופני יהושע בקו”א קידושין. וד”ב.
• ביאור שיטת המרדכי:
• אכתי  ראיתי לבאר ולברר שיטת המרדכי בנדו”ד. ותבט עיני להגאון רי”מ אפשטיין בעל ערוך השולחן (שם אות ה’) שכתב בדעת המרדכי דס”ל דאין חדש נוהג בחו”ל מהת’ והוכיח דבריו מדברי מהרי”ל בליקוטי דינים שכתב וז”ל, אמר מהר”י סגל בשנת.. ובשנים ההם  נזהרים אנשי מעשה חסידים הפרושים והחרדים.. אין אוכלים את הקמח מפני איסור חדש שבו.. ואע”ג שיש פוסקים שא”צ ליזהר בזה הואיל דבלא”ה איסור חדש בחו”ל דרבנן מ”מ אנשי  מעשה מחמירים.. שוב ראיתי כל הדין הזה במרדכי הגדול עכ”ל (המהרי”ל). הרי שגם הוא ס”ל
• כן דחדש בחו”ל דרבנן והביא כן מהמרדכי הגדול, והגם שבפנינו במרדכי ספ”ק דקידושין נמצא, החדש אסור מה”ת בכ”מ והכי הלכתא… וכו’. אמנם נאמן עלינו המעיד שידוע שהמרדכי מקובץ מנוסחאות הרבה. וגם שלפנינו שם מקודם זה נראה כדברי המהרי”ל שכתב (המרדכי שם) וז”ל, הא דאין נזהרים עתה מחדש משום שרוב תבואות זורעים קודם הפסח.. ומיהו בתבואה שלא נשרשה קודם הפסח צריך ליזהר שלא לאכול.. ואע”ג דדוקא ר”א אסר ולא רבנן מיהו איכא אמוראי דאסרי ליה במנחות… עכ”ל (המרדכי). הרי בכאן נראה להדיא שלדעתו אין הלכה כר”א וגם אין הלכה ברורה כאמוראי דאסרי, ולשונו שכתב מיהו איכא אמוראי דאסרי, כוונתו שיש לחוש לדבריהם עכ”ל ערוך השולחן שם.
• ואחר המחי”ר, לענ”ד ממקום שבא להביא ראיה דס”ל למרדכי כשיטת המקילים, משם ראיה איפכא דס”ל כהרי”ף וסיעתו. והביאור בדברי המרדכי דאמר, ואע”ג דדוקא ר”א אסר.. מיהו אמוראי.. כוונתו, דאע”ג דפסקינן הכא כיחיד במקום רבים, והיכי אפסקא הלכתא כר”א, לזה השיב ונימק דבריו דכיון דפלוגתא דרבנן ור”א הכא (בקידושין) פליגי נמי אמוראי במנחות (סח:) ורבנן דבי רב אשי ורבינא קיימי בשיטת ר”א, הכי הלכתא דהלכה כבתראי, וז”ש “מיהו איכא אמוראי דאסרי לה במנחות” ומחמת כן אזלינן כותייהו, וקיימינן בשיטת ר”א דחדש נוהג בחו”ל מה”ת אף דהוא יחידאה. ועפ”ז דבריו ברור מיללו שם בהמשך סי’ תקא דכתב וז”ל, החדש אסור מה”ת בכ”מ, והרי הלכתא כהא סתמא דאף בחו”ל נוהגים איסור חדש, עכ”ל. וע”פ דרכינו סדנא דארעא חד הוא, ודעת המרדכי בשיטת הרי”ף והרמב”ם וסי’, ולא נצטרך להדחק בדבריו כמבואר, ולא כמו שהבין הגאון “ערוך השולחן” דתרי מילי קאמר – ואע”ג דדוקא ר”א … מיהו איכא אמוראי..ולכן פירש כמ”ש. אולם עפ”ד חדא מלתא קאמר ומ”ש “מיהו” הוא ליתן טעם ותשובה לאע”ג דר”א יחידאה הוא היאך פסקינן כוותיה. והלשון מיושבת שפיר עפ”ז.
• ולא נחה דעתי בזה ולחפש יצאתי במהרי”ל ומצאתי שכן מוכח מדבריו (ליקוטים כו) מדהביא שם בשם מהר”י סגל שגם הוא היה נזהר באותן שתי שנים..מחשש איסור חדש, ואח”כ כתב ואני המלקט בתר ליקוטי שוב ראיתי כל הדין הזה בתשובה במרדכי הגדול במסכת קידושין עכ”ל. הרי שבא להביא ראיה וסיעתא לשיטת מהר”י סגל שנזהר מחשש איסור חדש (איבעית אימא מדינא אב”א מחומרא) ממקור לא אכזב הוא המרדכי הגדול דנקיט בהאי דינא לחומרא, וכמפו’ בד’ בקידושין. ולכן מ”ש הגאון ערוה”ש בדעת המרדכי וסינפו לשי’ האו”ז וסי’, אחר המחילה איפכא מסתברא, וכמ”ש.
• מקום הבאת העומר ואיסור חדש אי תלו אהדדי:
• ועוד מצאתי בס’ פני משה (להגאון רבי משה כהן זצוק”ל מחכמי גרבא) שכתב  עמ”ש מרן בשו”ע יו”ד רצג, איסור חדש נוהג בארץ ובחו”ל. וכ”פ הרמב”ם … וכ”פ מרן לקמן והרמב”ם, בתבואה שהשרישה קודם העומר אסורה עד שיבא העומר הבא, וכן תבואה שנזרעה אחר העומר ע”ש, ופרש”י בקידושין (טל ע”א) ד”ה תני חדש דכתיב בכל מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים ע”ש. והקשה הגאון הנ”ל  ותמהני מדברי רש”י הללו שהרי הוא עצמו פתח האי קרא דחדש בשתי הלחם דכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה פירש ממושבותיכם ולא מחו”ל, וא”כ ממושבותיכם הוא על א”י ולא חו”ל, ועוד אם נוהג בכל זמן ובכל מקום איך ובמה תהא מותרת התבואה שבקצת מקומות שלעולם אינם זורעים אלא אחר העומר, וא”כ שבכל העולם תאסר. ואע”ג דמור”ם הרגיש בזה והתיר בס”ג מכח ספק ספיקא, הרי כתב שאם ודאי נזרעו אחר הפסח יש להחמיר וא”כ סוף סוף איסורא מיהא איכא, ובפרט במקומות שודאי אין זורעים רק אחר חג השבועות, ועיין בבה”ג שכתב שהט”ז והש”ך התירו בזה.. עכ”ד.
• והנה אף שאיני כדאי לחלוק על הגאון זלה”ה, מ”מ תורה היא וללמוד אני צריך, וליישב שיטת
• רש”י באתי, דלענ”ד אין סתירה בדבריו. דפוק חזי ברש”י עה”ת דפירש (ויקרא כה – יד) “בכל מושבותיכם” – נחלקו בו חכמי ישראל יש  שלמדו מכאן שחדש נוהג בחו”ל  ויש אומרים לא בא אלא ללמד שלא נצטוו על החדש אלא לאחר ירושה וישיבה משכבשו וחילקו. ואילו בפסוק (כז – יז, שם) פרש”י “ממושבותיכם” – ולא מחו”ל.  אלא ודאי דשני ענינים הם, ענין הבאת העומר מהיכן, דמסקינן דדוקא מא”י מביא ולא מחו”ל, וזה כסתמא דמתני’ בר”פ כל הקורבנות מנחות (פג:) והתם אמרינן ממושבותיכם תביאו לחם תנופה.. ולא מקריבינן אלא מן הארץ משום דכתיב בקרא, כי תבואו אל הארץ דבביאת הארץ תליא רחמנא, ולכן פרש”י גבי ממושבותיכם דמהארץ דוקא, אבל נדו”ד מיירי באיסור אכילת חדש, דתבואה חדשה אסרה תורה בכל מקום “ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו בכל מושבותיכם” משמע בכל מקום שאתם נמצאים, ולכן פרש”י הכא דכל מקום שאתם נמצאים דייק מבכל מושבותיכם.
• תא  חזי דהכי היא דרבינו הנשר הגדול (רמב”ם פ”ז מה’ תמידיו ומוספין ה”ה) גבי דין הבאת העומר כתב, דאין מביאים עומר מחו”ל. (ואף שראיתי להגאון פני יהושע בקו”א דהביא מענין זה ראיה לשיטת הסוברים דאין חדש בחו”ל מה”ת, כבר ישבו דברי הרמב”ם  גאוני בתראי הלא המה המל”מ שם, וע”ע חסדי דוד מנחות פ”ט, שאג”א שם סס”ב, רעק”א דו”ח מערכה ט’ משכנות יעקב סי’ סד, אבני נזר סי’ שפו – אות ו – ז ועוד). ואף שכל אחד לדרכו פנה ואנן בתר הרמב”ם אזלינן כתבנו הנראה לענ”ד בשיטתו. וכ”מ בסמ”ג ל”ת קמ”א ע”ש. ומצאתי תנא דאתי ממערבא דמסייע לן הוא הגאון הגדול הר”מ טולדאנו זצוק”ל בס’ מלאכת הקודש פרשת אמור ע”ש ותרוה נחת.
• ומ”ש עוד הגאון בעל פני משה,  משם הבה”ג שכתב להתיר בזה. ובזה נחה דעתו מקושי’ מהא דפשיטא ליה דיש להקל בזה, אומנם אם לישב מנהג העולם לקולא וללמד עליהם זכות, ובפרט באותם מקומות שאין זורעים אלא עד אחר שבועות, הוא דנקט לקולא, ונסמך ע”ד בה”ג וכו’. אולם אם לדין יש תשובה דגם בקרב גאוני אשכנז לא נתקבל היתר זה (דאין חדש בחו”ל מה”ת) ואף יצאו בסכינא חריפא לחזק דעת מרן השו”ע שפסק בשולחנו הטהור לחומרא. וכמו שהוכיח הגר”א (בביאורו יו”ד שם אות ב) ודחה בשתי ידים דעת זקינו הגאון רבי משה רבקש זצוק”ל (הוא בה”ג), וסיים בזה”ל,  ודברי בה”ג כאן טעות גדול הוא ואין צריך להשיב עליהם. ושגגה יצא מתח”י וטובה הו”ל לבה”ג כאן השתיקה. עכ”ל.  ואלמלי יצאו דברים חוצבי להבות אלו מפי קודשו של גאון ישראל הגר”א מי יכול לאומרם. ועוד חזינן להגאון שאג”א שהאריך למעניתו בביסוס הוכחות וראיות חותכות לדעה זו, הרי דגם בגאוני אשכנז ס”ל כדעת הרי”ף והרמב”ם וסיעתם דחדש אסור מהת’ בכל מקום.
• וצא וראה מ”ש בזה הגאון “כף החיים” (או”ח סי’ תפ”ט סק’ קי”א) בתשובה לשאלה,  אם מותר ליקח מחיטים ווארע למצות דפסחא, השיבם הגאון, דהדבר פשוט שאם לא נזרעו ונשרשו קודם לעומר אסור ללוקחם למצות דפסח כי באמת ההיתר של חדש בזה”ז בחו”ל הוא פורח באויר ורוב הראשונים סוברים שאסור מהת’ גם בחו”ל. עכ”ל.
• ב. דין חדש בתבואה של גוי:
• אחר אשר ביארנו שנוהג איסור חדש גם בחו”ל מהת’, יש לברר אם גם בתבואה של נכרי, אסרינן או דלמא רק בתבואת ישראל. ובתוד”ה “כל מצוה” קידושין (לו:) כתבו ונראה דחדש נוהג בזה”ז ולכך יש להיזהר שאם אדם יודע בודאי שהשעורים נזרעו אחר זמן הקרבת העומר דהיינו אחר יז’ בניסן שלא יאכל מהם ומספק אין לאסור כל השעורים כיון שרוב השעורים נזרעו קודם טז’ בניסן. ובירושלמי נמי משמע דחדש נוהג אף בשל גוי, דפסיק עלה דמתני’ דקתני אף החדש  אמאי לא תני חלה, ומשני לפי שאינה בשל עכו”ם, משמע דחדש דקתני במתני’ נוהג אף בשל עכו”ם, עכ”ל. וכ”פ כל גדולי הראשונים הרי”ף הרמב”ם הרא”ש (בשו”ת כלל ב) הכל בו, הרוקח סמ”ק סמ”ג מרדכי (סי’ תקא, קידושין) מאירי שם, ובעקבותיהם הטוש”ע יו”ד שם ס”ב, וט”ז, ש”ך והגר”א שם.
• שיטת הב”ח:
• אולם הגאון בית חדש (שם ביו”ד, ובשו”ת הב”ח החדשות סי’ מב) רוח אחרת עמו, וס”ל דאין איסור חדש נוהג בשל גוי והביא ראיה מהגמ’ ר”ה (יג.), בעי מיניה חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתם לארץ מהיכן הקריבו א”ת דעייל ביד גוי “קצירכם” אמר רחמנא ולא קציר גוי, ושאלה הגמ’ ממאי דאקריבו דלמא לא אקריבו, לא ס”ד דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח (יהושע ה) ממחרת הפסח אכיל, מעיקרא לא אכיל דאקריבו עומר והדר אכלי, מהיכן הקריבו א”ל כל שלא וכו’ עכ”ל הגמ’ שם. ומדייק הב”ח וז”ל, והשתא אי אמרת דאיסור חדש נוהג אף בשל גוי קשה מה צריך לומר ממחרת הפסח אכול מעקרא לא אכול, בלאו האי דיוקא הוה מצי למימר לא ס”ד דכתיב ויאכלו.. שאם לא הקריבו היכי הוי אכלי ממחרת הפסח והלא אסור משום חדש אלא ודאי דאיסור חדש אינו נוהג בשל גוי. וכיון דהשתא ס”ד דלא הקריבו כיון דעייל ביד גוי להכי מצריך להאי דיוקא דממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול, דאי אמרת דעייל ביד גוי ולא הקריבו עומר, מעיקרא אמאי לא אכיל הא בשל גוי אינו אסור משום חדש, אלא ודאי דהקריבו עומר משום ישראל ולהכי לא אכיל מעיקרא של ישראל מהיכן הקריבו, ומשני שלא הביאו שליש ביד גוי.. הרי מוכח להדיא דמדאוריתא אין איסור חדש נוהג אלא בשל ישראל, עכ”ל הב”ח. (ועוד ע”ש שהאריך בדקדוקים בד’ התוס’ והרא”ש והר”ן וצא ראה מה השיבוהו נחרצות גדולי המפרשים ה”ה הט”ז, והש”ך שם, והגאון רבי יוסף זרקא במ”ס עוד יוסף חי קידושין (דף לו:) שו”ת שאג”א שם, והגאון ר”ח בן עטר בס’ רשל”צ ועוד. והוכיחו במישור שאין דבריו מחוורים. ולכן אכמ”ל ואין רצוני לכפול הדברים, ואיירינן הכא רק גבי ראיה שהביא הגאון הב”ח בסוגיא דר”ה).
• ואחר בקשת המחילה מהגאון הב”ח ז”ל גם ראיה שהביא משמעתתא דר”ה לא קשיא, דהנה יש להתבונן ביסוד הדין דהקרבת העומר פוטר התבואה החדשה, ובזמן שביהמ”ק היה קיים מיד כשהקריבו העומר בביהמ”ק הותרה התבואה החדשה (במקומות הקרובים ירושלים וסביבותיה, שידעו בדיוק אימתי הקריבו העומר במקדש). כמבואר במנחות שם. יש להתבונן מה הדין אם היה אונס או הזידו ולא הקריבו העומר אי שרי למיכל מתבואה חדשה אחרי ט”ז בניסן כיון שעבר כל יום ט”ז בניסן הותרה התבואה, או לא. ומסברא אמרתי ד”עיצומו של יום” פוטר וכיון שעובר יום ט”ז בניסן הותרה התבואה החדשה (והמושרשת) בכל גוונא. ושמחתי אחר רואי בשו”ת בית דוד (חיו”ד רצ”ג ס”ב) דכ”כ, והוכיח הדברים מסוגיא דקידושין (לח.) תניא רשב”י אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ וכו’  והוא הדין שינהגו ומה חדש שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו וכו’.  ופרש”י ד”ה יש היתר לאיסורו,  וביום ט”ז עצמו איסורו מותר אם יש עומר קרב. עכ”ל. ובזה אמר דאין איסורו איסור עולם משמע אפילו בזמן הקרבת העומר, העומר אינו מעכב איסורו לעולם אלא כיון שעבר יום ההקרבה הותר. וכ”מ מדברי המהרש”א בשמעתין קידושין לח. שעמד על דיבור תוד”ה “שאין איסורו”, ע”ש. וכ”מ בפני יהושע שם, ובשו”ת שואל ומשיב מ”ג ח”ג סי’ קסב. ואחר שהוכחנו יסוד זה אתי שפיר צורתא דשמעתא הא דמקשי בגמ’ ממאי דאקריבו דלמא לא אקריבו. והקשה הב”ח דאם לא הקריבו היכי הוי אכלי. יש להשיב, דשרו לאוכלו אחר שעבר ט”ז בניסן כיון שעיצומו של יום  פטר התבואה החדשה, ואה”נ שלא יכלו להקריב העומר מחמת שאין בנמצא תבואת ישראל מא”י אבל איסור אכילת חדש מיהא פטר עיצומו של יום, וע”ז תי’ הגמ’ דלא משמע הכי כיון דמקרא משמע שהקריבו העומר ומחמת זה הותרה תבואתם. ע”ש.
• איברא דממקום אחר יש להביא ראיה מדאמרינן התם, דא”ת דעייל ביד גוי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר עכו”ם. הרי להדיא דמקציר גוי אין להביא מנחת העומר, ומכאן דתבואתו פטורה מחיובא דחדש מה”ת וא”צ התרת העומר. והכי דייק בשו”ת מהר”ם מרוטנבורג סימן קצ”ט, אולם כל זה לשיטתו דס”ל דתליא דינא דעומר לחיוב דחדש וכמ”ש האור זרוע הנ”ל, אולם אנן בשיטת הרמב”ם קיימינן דלא ס”ל הכי כמ”ש לעיל, דאלת”ה סתרי פסקי הרמב”ם אהדדי (וגם מ”ש האו”ז ראיה מסוג’ דמנחות פג, ראה מש”כ הרב המהדיר בס’ מנחת חינוך הוצאת מכון ירושלים / שב, אות ב, להשיב על ראיה זו) וע”ע בס’ חסדי דוד מנחות פ”ט, ובשאג”א ס”ג ועוד מש”כ לדחות ראיות הב”ח בזה וד”ב. מכל הני רבוותא קמאי ובתראי חזינן דדחויה היא שיטת הב”ח בזה, אולם אכתי מצא הב”ח גברא רבה להשען עליו והוא רבינו אביגדור כ”ץ דכתב להדיא דאין איסור חדש נוהג בשל גוי מה”ת.
• שיטת רבינו אביגדור כ”ץ:
• וז”ל הב”ח (יו”ד סי’ רצ”ג), תשובה למהר”ם מעיל צדק בן הגהות דמהרש”ל וז”ל,  רבינו אביגדור כ”ץ כתב בספרו דחדש בחו”ל אינו נוהג בשל נוכרים. וז”ל, השיב ריב”א הא דחדש נוהג בחו”ל ה”מ בשל ישראל אבל בשל נוכרים אינו נוהג בחו”ל וכו’. וגם בה”ג משמע דחדש אינו נוהג בחו”ל בשל נכרים, אולם כל דבריהם מחמת דס”ל דאין איסור חדש בחו”ל מה”ת וכמ”ש בתשובה שם מפורש, עכ”ד (וע”ע מש”ב בשו”ת אחיעזר ח”ב סי’ לט).
• והנה גם שיש להשיב דאנן איירינן הכא בשיטת הפוסקים כר”א דמתני’, דאיסור חדש נוהג בין בא”י בין בחו”ל מה”ת ואפשר דמחמרי גם בהאי דינא דתבואת גוי שייך איסור חדש מה”ת. והאיך בעי הב”ח להוכיח דין זה, אף לשיטת הפוסקים הנ”ל, הא לא מצינו דכ’ להדיא. (ולענ”ד המעיין בדבריו, יראה צדק מרבינו אביגדור כהן צדק הוא דיש להוכיח להדיא, אולם שאר הפוסקים שהביא, איהו גופיה קאמר דשמא ס”ל כת”ק דר”א, ואם כן אין להוכיח לנדו”ד דקיימינן בשיטת ר”א). אלא הב”ח לחודיא עומד בשיטה זו דס”ל דאין נוהג איסור חדש בתבואה של נוכרים. ובט”ז שם סק”ד סיים בדבריו ע”ד הב”ח, ולכן אף אם היה לנו פירוש נכון על הירושלמי אין לנו להרים ראש נגד כל הפוסקים. עכ”ל.
• דחית האחרונים לשיטת הב”ח:
• ואתה תחזה דבשיטת המתירים איכא עקולי ופישורי, ובוודאי דמחמת קושי המצאות התבואה ללא חשש חדש הוא דהתאמצו להחזיק בכוחא דהיתרא, דכיון שחייו של אדם תלוים בזה דעל הלחם והתבואה יחיה האדם. וכן במקומות שהיו רגילים בשתית השיכר , ולא בנמצא במציאות רק מתבואה ישנה, לכן ללמד זכות על ישראל, דקב”ה חפץ בצדקתם של ישראל, יצאו להתיר הנך פוסקים.
• ולכן חזות קשה ראיתי שסיים הגאון הב”ח דבריו, אבל אחר העיון יראה שמותר מדינא כדפרישית ולכן אין לשום גדול להורות הוראה לאיסור היפך המנהג שנהגו ע”פ גדולי ישראל להיתר, ומי שרוצה להחמיר לעצמו מידת חסידות הוא, ולא יורה לאחרים. ודוקא במי שהורגל בשאר פרישות ומפורסם לחסיד רשאי לנהוג לאיסור גם בזו עכ”ל.
• ואחר אלף מחילות הדברים קשים להולמם ע”פ המבואר לעיל שרוב ככל הפוסקים הכי ס”ל דנוהג איסור חדש גם בשל גוי, ואיסור תורה נגעו בה, וגם בדין חדש בחו”ל פלוגתא דרובוותא היא. א”כ אמאי לחסידים ופרושים נאמרו ואין לגדול להורות. והדברים תמוהים אחה”מ.
• ועינא דשפיר חזי  למ”ש הגאון שאג”א בשו”ת החדשות ס”ג וז”ל , ולענין אם חדש נוהג בשל גוי או לא כבר הסכימו התוס’ והרבה מכת הראשונים ז”ל, שחדש נוהג ולא פקפק אדם מעולם עד שקם בעל הב”ח והתיר לן והורה שחדש אינו נוהג בשל נוכרים, ומשבח א”ע שסתר את ראיות התוס’ וסיעתם, והרבה ראיות לדעתו להוכיח שאינו נוהג בשל נוכרים וכל דבריו וראיותיו אין בהם ממש, ולא עוד ממקום שבא עוזר לו הוא כנגדו. מ”מ חדש נוהג בשל גוי מדאורייתא וכדאמרן ודלא כהב”ח. עכ”ל.
• והגר”ח בן עטר בס’ רשל”צ,  הביא דעת הב”ח ודחה דבריו והוכיח בראיות ברורות דלא כהב”ח וסיים בזה”ל, דזו היא כוונת הש”ס בלי נפתל ועיקש ודברי הב”ח הכא דחויים מעומק ההלכה ואסיקנא דחדש אפילו בתבואת גוי אסור. עכ”ד. וע”ע בס’ עוד יוסף חי (זרקא) על הסוגיא בקידושין שם, ועוד  הרבה פוסקים רבים וטובים שהאריכו לדחות שי’ הב”ח. וד”ב.
• ובתקופתינו דאיכשר דרא, ומצוי לרוב מבחר גדול של מוצרי מזון למיניהם, יקל בנקל על החרדים לדבר ד’ להזהר מלהכשל באיסור חמור זה שהוא לאו מן התורה, ובמקום שיקנה מוצרים תוצרת חו”ץ, שבהם מצוי ביותר חשש זה כגון קווקרים, גרנולה, ודברי מאפה, וכו’ וברשימה שת”י מצאתי הרבה מוצרים שיש לחוש בהם, ואף כשיש השגחות הכשרות השונות (ואף החרדים לדבר ד’.  ויש לברר אם כשר הדבר מחשש איסור חדש, וע”פ בירור שעשיתי מכמה רבנים, ומו”ץ הקשורים למערכות הכשרות (בפרט בחו”ל) נאמר לי, דסומכים ע”ד הב”ח, והמנהג להקל אף בק”ק החרדים עכ”ד. ולכן שומר נפשו יבדוק ויברר לקנות מוצרי מזון שאין בהם חשש מאיסור חדש כלל. וכן סוגי משקאות (שמעורבים בא’ מה’ מיני דגן) המשווקות מחברות ומקומות שונים יש לבדוק ולברר חשש זה. ועוד נפרט הדברים במאמרים הבאים בעהש”י. 
• ובפרט מילתי אמורה לדידן בני ספרד דאזלינן בתר הוראות מרן  השו”ע שקיבלנו  הוראותיו. ואין לנו מקום להקל בזה, ובפרט בתבואה.  וחובה לחפש ולדקדק בזה  עד היכן שידינו  משגת, למצוא מזון נקי מחשש חדש, וגם תתרבה הדעת והמודעות לענין זה וישפיע הענין תרתי משמע גם למשווקי המזון, וגם להשגחות הכשרות די בכל אתר ואתר וד”ל ובודאי דהיכא דבנקל יש בידו לברר,  לא מקרי שעת הדחק כיון דאפשר לבירורי.