לחלק א’

חלק ב’ מהלכות קדושת שביעית:

1. פשתן וכותנה [סיבים], העומדים בעיקר לשימוש בתעשיית הבגדים, אינם קדושים בקדושת שביעית, אף אם במעט משתמשים לשימוש אחר. אולם גרעיני הכותנה העומדים למאכל בהמה, קדושים בקדושת שביעית.
2. עלי הטבק המשמשים את תעשיית הסיגריות, נראה לומר שקדושים בקדושת שביעית. והטבק המשמש לריח, עי’ לעיל בדין צמחי בושם.
3. צמחים העומדים למאכל בהמה, קדושים בקדושת שביעית, וכגון החציר, דורה, בקיא ועוד, והוא הדין בשאר מיני קוצים הרכים העומדים למאכל בהמה. אולם מיני קוצים שאינם נאכלים לבהמה בדרך כלל, אלא לבהמה מסוימת במקום מסוים [כגון קוצים קשים שאינם נאכלים אלא לגמלים], אין ע”ז קדושת שביעית. וי”א שקוצים וצמחים הגדלים בר, אע”ג שהם ראויים למאכל בהמה, מכל מקום כיון שאינם עומדים למאכל בהמה, כגון בעיר שאין מצויים בהמות, או צמחים שעלו בתוך מטע וכיו”ב, שאין זה עומד לבהמה, אינו קדוש בקדושת שביעית. וצמחים העומדים לשאר תשמישי בהמה כגון לצבע וכיו”ב, אינם קדושים כלל בקדושת שביעית.
4. דשא, אע”ג שהוא ראוי למאכל בהמה, מכל מקום כיון שאינו עומד למאכל בהמה, אלא עשוי לנוי, אין בו קדושת שביעית.
5. צמחים העומדים להפיק מהם חומר צביעה לאדם, יש בהם קדושת שביעית.
6. מיני צמחים העומדים לרחיצת גוף האדם, יש בהם קדושת שביעית.
7. מיני צמחים העומדים לכביסה כגון צמח הבורית ואהל, יש בהם קדושת שביעית. וכן הדין במיני צמחים המשמשים לתעשיית הסבונים, ועי’ לקמן פרק יא סעיף לד.
8. מיני צמחים העומדים להדלקה למטרת תאורה, יש בהם קדושת שביעית.
9. עצים, כיון שרוב תשמישם הוא באופן שאין הנאתו וביעורו שווה, אין בו קדושת שביעית, אפילו לאותם המעט שישתמשו בעצים להדלקה וכיו”ב שהנאתו וביעורו שווה. וה”ה עצים שמשמשים לתעשיית הרהיטים, אין בהם קדושת שביעית.
10. עלים העומדים למאכל בהמה, קדושים בקדושת שביעית וכמבואר לעיל בסעי’ טו. ועלים המשמשים לשימושים שונים תלוי הדין בכוונת המלקט, אם ליקטן למטרת מאכל בהמה – קדושים בקדושת שביעית, ואם ליקטן לשימוש אחר כגון להסקה [שאין הנאתו וביעורו שווה], אין בהם קדושת שביעית. ועלי גפנים אם נאמר שאינם כדין פרי ואין נוהג בהם ערלה, מכל מקום לענין שביעית אם ליקטן למאכל או לכבישה [לתבלין] יש בהם קדושת שביעית.
11. הקטף. השרף היוצא מחלקי העץ השונים והוא ראוי לאכילה, וממילא הנאתו וביעורו שווה. אם הוא נוטף מעץ מאכל מהעץ או מהעלים, אינו קדוש בקדושת שביעית. אולם הקטף הנוטף מן הפגים – הפירות בעודם בוסר – קדוש בקדושת שביעית. ואם הקטף נוטף מעץ סרק או מעליו, יש בו קדושת שביעית, שכיון ואין לו פירות אנו אומרים שקטפו זהו פריו. וקטף שאינו ראוי לאכילה, אין בו קדושת שביעית, ואפילו ריחו טוב.
12. קליפות המאכלים אם אותם קליפות ראויים למאכל אדם או בהמה או צביעה [או לשאר הנאות שהנאתם וביעורם שווה], הרי הם קדושים בקדושת שביעית, וכגון קליפות התפוחים, המלפפון וכד’ הראויים לאדם, או קליפות התפוזים הראויים למאכל בהמה. או קליפות הרימונים והאגוזים הראויים לצביעה. וכל אלו כיון שראויין הם מצד עצמם, אפי’ שאין דרך כיום אצל רוב בני אדם להשתמש בשימושים כגון אלו, הרי הם בטלים לעיקר הפרי, וקדושים הם בקדושת שביעית. אמנם הקליפות שאין בהם כל שימוש מהשימושים הנזכרים, וכמו”כ אין בהם שיירי אוכל התפוסים בהם [כגון המצוי בקליפת האבטיח], אינם קדושים בקדושת שביעית, ואפילו אם הם ראויים לשימושים אחרים שהם חולין.
13.  גרעיני / גלעיני הפירות. דינם כדין הקליפות וכאמור לעיל סעיף כד, ולכן כל גרעין הראוי למאכל אדם או בהמה או לצביעה או לשאר הנאות שהנאתם וביעורם שווה, הרי שהם קדושים בקדושת שביעית, ואפילו שאין דרכם בכך מכל מקום אנו אומרים שהגרעינים טפלים לעיקר הפרי, וקדושים כדין הפרי. וכך הדין בגרעיני הזיתים, התמרים, האפרסקים, האבטיח, המלון וכיו”ב. אולם גרעיני האתרוג ושאר פירות הדר, וכן גרעיני המשמש וכיו”ב, כיון שאינם ראויים לכלום, אינם בטלים לעיקר הפרי, ואין בהם קדושת שביעית, ובהערה נתבאר דינם של גרעינים נוספים. ואפילו שהם ראויים לזריעה.
14. בארבעת המינים הניטלים למצווה בחג הסוכות: בלולב, בהדס, ובערבה – אין נוהג קדושת שביעית. באתרוג – נוהג קדושת שביעית.

הרב דוד אביטן שליט”א

המכון למצוות התלויות בארץ

תמוז תש”ס