לוגו בית המעשר
|

קיצור דיני הפרשת תרומות ומעשרות

י"ט אייר התשע"ט | 24/05/2019

כל גידולי קרקע, אסור לאכול מהם קודם שיפריש תרומות ומעשרות. התרומות הן אותן מתנות שמקבל הכהן מהישראל ומהלוי. ובזה"ז שאין הכהנים טהורים, אין נותנים לכהן אלא לאחר הפרשתן וקריאת השם, יש לשורפם או לקברם, או להשאירם במקום שמור עד שירקבו וישליכם לאשפה. [בפירות שהם ספק טבל, יש להקל בשעת הצורך, ולעטוף את התרומות בשתי עטיפות ולהשליכם לאשפה].

תמצית דיני המעשרות הלכה למעשה

 מעשר ראשון:

א. מעשר ראשון שהופרש מפירות שהם טבל ודאי, חייב המפריש ליתנו ללוי. ובפירות שהם ספק טבל, אין צריך ליתן ללוי. המנויים ב"בית המעשר" ערכו  חוזה עם לוי, והלוו לו מראש סכום כסף, שהלוי יפרע להם את זה באמצעות פירות המעשר ראשון.

ב. בג' פעמים הראשונות יזַכה המנוי ללוי את המעשר, ע"י אדם אחר שהוא גדול ובר דעת. והאחר יגביה את הפירות ג' טפחים.  ויכול לחלק  בפעם הראשונה את היבול לג' חלקים. ומכאן ואילך אין צריך לזכות לו אלא די באמירתו.

מעשר עני:

א. בשנה השלישית והשישית לשמיטה, מפרישין מעשר עני. שנת המעשר אינה מתחילה בכל היבולים כאחד, אלא בא' בתשרי הוא, ר"ה לתבואה (ה' מיני דגן), לירקות ולקטניות (כל שהזרע נאכל). ובט"ו בשבט הוא, ר"ה לאילנות. הירקות מתעשרין לפי זמן לקיטתן, כיצד? אם נלקט בר"ה של שלישית, אפי' נגמר לגמרי בשניה, מפריש מעשר עני. בתבואה וקטניות, הולכים אחר זמן שהגיעו לשליש גידולן.  ובפירות האילן הולכים אחר חנטה (וחנטה היינו הגעה לשליש בישול). אתרוגים הולכים בהם אחר לקיטה. ור"ה שלו הוא ט"ו בשבט. ופירות הדר יעשר שניהם מספק.

ב. בפירות שהם טבל ודאי חייב לתת מעיקר הדין לעני. ובפירות שהם דמאי פטור מלתת. ובספק טבל – המצויים כיום בשוק – יש להדר ולתת לעני. המנויים ב"בית המעשר" שערכו חוזה עם עני מראש. די להם באמירת הנוסח, ואינם צריכים להפריש בפועל. בג' פעמים הראשונות יזכו לעני את המעשר ע"י אדם אחר, וכנ"ל במעשר ראשון.

מעשר שני:

א. בשנים אבד"ה לשמיטה נוהג מעשר שני, ובזמן הזה הרי הוא צריך לחלל את המעשר על פרוטה אחת. המנויים ב"בית המעשר" אינם צריכים ליחד פרוטה, אלא אומרים ככתוב בנוסח למנויים.

סדר ההפרשה למעשה

א.  נוטל קצת יותר מאחד ממאה [קצת יותר מאחוז אחד. הקצת – לתרומה גדולה. והאחד ממאה  – לתרומת מעשר] מכל מין שהוא מפריש, ומניחם בצד הפירות.

ב. יסמיך את התרומות לשאר הפירות, כל מין אל מינו, כדי שיפריש מן המוקף, וכמפורט "בקצירת השדה" פרק י.

ג. כיון שבאמירת הנוסח הוא קובע מקום לתרומות ולמעשרות, יש להקפיד לא להזיז את הפירות ממקום הנחתם עד סיום אמירת הנוסח. ובפרט יש להקפיד על כך במשקין.

ד. כיון שבתום ההפרשה מאבדין את התרומה, והיות שאין מאבדין תרומה טהורה, על כן יש לטמא את התרומות קודם ההפרשה, על ידי שיזלף מעט מים על הפירות ויגע בהם בידיו.

ה. בבואו להפריש מטבל ודאי, יברך קודם אמירת הנוסח: "ברוך אתה ה' אמ"ה אקב"ו להפריש תרומות ומעשרות". ברכה זו היא כללית על כל ההפרשות, ולכן יזהר שלא להסיח דעתו עד סוף ההפרשה. ובספק טבל, יפריש כרגיל רק ללא ברכה.

ו.  בסיום אמירת הברכה יאמר מיד את נוסח ההפרשה, המובא לקמן. וקודם אמירת הנוסח יברר לאיזה שנה משנות המעשר שייכים היבולים שאותם מפריש. ואין ראוי לסמוך לעולם על הנוסח המסופק: "אם צריך מעשר שני וכו' ואם צריך מעשר עני", ורק אם אין בידו לברר יאמר נוסח זה. וראוי מאד ללמוד את הנוסח וביאורו. [ביאור לנוסח ראה בסוף ספר "קצירת השדה"]. ואם מונחים לפניו כמה מינים יוסיף: "כל מין על מינו". ומכל מקום אם לא הוסיף "כל מין על מינו", חלה הפרשתו, שבודאי כוונתו שיחול כל מין על מינו.

ח. אין להפריש ולומר שיחולו ההפרשות ככתוב בנוסח [הנוסח המקוצר], אלא יאמר את הנוסח המלא, המובא לקמן.

ט. צריך להבין את מהות מצוות הפרשת תרומות ומעשרות, וכמו כן עליו לדעת שהתרומות [תרומה גדולה ותרומת מעשר] קודש הן, והמעשרות [ראשון ועני] שייכים למקבליהם. ועליו להבין את נוסח ההפרשה שאומר, ושלא יחשוב שזה נוסח של איזה תפילה. שאם אינו מבין את כל זה, ואינו יודע כלל שיש מעשר השייך ללוי או לעני, הרי ההפרשה אינה חלה, והפירות נשארין בטבלן.

נוסח הפרשת תרומות ומעשרות

הוראות לידיעה לפני ההפרשה

  • את הפירות החייבים בהפרשה הנח לפניך ואין להזיזם עד תום אמירת הנוסח.
  • טול מעט יותר מאחוז אחד מהפירות מכל מין והנח לפניך.
  • זלף על הפירות המופרשים מעט מים וגע בהם בידך.
  • אם הינך מעשר מינים שונים, תוסיף בנוסח "כל מין על מינו" וכמצוין בפנים.
  • בתום ההפרשה קבור את התרומות, ובשעת הדחק, עטוף בשני כיסויים והנח באשפה.
  • באם הינך יודע ודאי את שנת המעשר לה שייכים הפירות שלפניך, אם לשנת מעשר עני או מעשר שני, תאמר בנוסח רק את המתאים.

לפני כל הפרשה כדאי להוסיף: כל לשוני יתפרש על הצד הטוב ביותר ע"פ דין תורה ותקנות חז"ל.

אם הפירות הם טבל וודאי יברך קודם ההפרשה. ובספק טבל יאמר את הנוסח ללא ברכה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ, לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת

אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁל הַשִּׁירַיִם מִלְּבַר, הַנִּמְצָא בְּחֶלְקוֹ הַתַּחְתּוֹן שֶׁל מַה שֶׁהִנַּחְתִּי בַּצַּד, יִשָּׁאֵר טֶבֶל (בְּכָל מִין בְּנִפְרָד). וְכָל הַיוֹתֵר מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁל מַה שֶׁהִנַּחְתִּי בַּצַּד, הָרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה עַל הַכֹּל (כָּל מִין עַל מִינו). אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁיִּשָּׁאֵר טֶבֶל עִם שְׁאָר הַכַּמּוּת הָרְאוּיָה לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, בַּחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַפֵּרוֹת הָרֵי הוּא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן (כָּל מִין עַל מִינו). אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁמֻּנָּח בַּצַּד שֶׁעֲשִׂיתִיו מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל הַכֹּל (כָּל מִין עַל מִינו).

  • בְטֶבֶל וַדָאי אִם הוּא מָנוּי מוֹסִיף: וּקְנוּיִים פֵּרוֹת הַמְּעַשֵּׂר רִאשׁוֹן לַלֵּוִי עָל פִּי הַהֶסְכֵּם שֶׁנֶּחְתַּם עִמּוֹ. מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הָרֵי הוּא בַּחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַפֵּרוֹת (כָּל־מִין עַל מִינו).
  • בְטֶבֶל וַדָאי מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּמְחֻלָּל הוּא וְחֻמשׁוֹ, עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי
    אִם הוּא מָנוּי אוֹמֵר: וּמְחֻלָּל הוּא עַל פְּרוּטָה שֶׁיִּחֵד הַמְּמֻנֶּה עַל בֵּית הַמַעַשֵּׂר 

    וְאִם צָרִיךְ מְעַשֵּׂר עָנִי, הָרֵי הוּא בְּחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַפֵּרוֹת (כָּל־מִין עַל מִינו).
    אִם הוּא מָנוּי מוֹסִיף: וּקְנוּיִים פֵּרוֹת הַמְּעַשֵּׂר עָנִי לְעָנִי עָל פִּי הַהֶסְכֵּם שֶׁנֶּחְתַּם עִמּוֹ. 

    באם יודע בוודאות את השנה אליה שייכת התוצרת אין צריך להזכיר רק את המעשר הרלוונטי בלבד. וְאִם הַפֵּרוֹת הֵם רְבָעִי יִהְיוּ מְחוּלָלִים הֵם וְחוּמְשָׁם עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחַדְתִּי לְחִלּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְרְבָעִי. אִם הוּא מָנוּי אוֹמֵר: וּמְחֻלָּל הוּא עַל פְּרוּטָה בַּמַּטְבֵּעַ שֶׁיִּחֵד הַמְּמֻנֶּה עַל בֵּית הַמַעַשֵּׂר.

  • פירות שהם ודאי "נטע רבעי" פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות, אולם מחללים את הקדושה על המטבע [בנוסח דלעיל] ומברכים קודם החילול: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן נֶטַע רְבָעִי.

בתום ההפרשה יש לנהוג עם התרומות שהופרשו, כמבואר לעיל בראשית הדברים

הפרשה בשבת וביום טוב

א. אין מפרישין תרומות ומעשרות בשבת וביום טוב. אולם תיקנו חז"ל שאם יאמר אדם נוסח הפרשה בלשון תנאי בערב שבת ויו"ט, יוכל להפריש גם בשבת ויו"ט.

ב. נוסח  התנאי מועיל על טבל ודאי אם הוא נמצא ברשותו, ועל דמאי – אפילו אינו נמצא ברשותו. [אם הוסיף בנוסח התנאי ואמר  עלי  ועל אחרים עי' בשו"ת "שמע שלמה" למו"ר הגרש"מ עמאר שליט"א, שמהני בכה"ג גם על טבל ודאי של אחרים. ומ"מ כתב שם, שלדעת הרידב"ז בטבל ודאי צריך להפריש משלו על חבירו. אלא שמפשטות לשון הירושלמי וכן דעת הגר"א שאי"צ בכך].

ג. באמירת הנוסח בערב שבת, עדיין לא חלים דבריו בפועל. ובשבת, קודם האכילה, יפריש ויאמר את הנוסח הרגיל, ובטבל ודאי יברך קודם ההפרשה.

ד. המנויים על המעשרות על נתינתם למקבליהם, יוסיפו את הנוסח האמור לעיל בנוסח ההפרשה הרגיל.

נוסח הפרשה בלשון תנאי לערב שבת ויו"ט

אחד ממאה שאני עתיד להפריש יהיה טבל. והיותר מאחד ממאה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה גדולה בצד צפונו על הכל. אותו אחד ממאה שאמרתי שישאר טבל עם שאר הכמות הראויה בצד צפונם של הפירות יהיו מעשר ראשון. אותו אחד ממאה שהתניתי שיהיה מעשר ראשון יהיה תרומת מעשר על הכל. ומעשר שני יהיה בדרומם של הפירות, ויהא מחולל הוא וחומשו על פרוטה ורבע במטבע שיחדתיו לחילול מעשר שני [ואם הוא מנוי על "בית המעשר" יאמר: "ויהא מחולל על פרוטה במטבע שייחד הממונה על "בית המעשר"]. ואם צריך מעשר עני יהיה מעשר עני בדרומם של הפירות:

נוסח הפרשת תרומות ומעשרות [בשעת הצורך]

כשהתוצרת נגמר בישולה אך טרם נתלשה

א. מי שיש לו גינה או פרדס והוא או בני ביתו רגילים ללקוט תמיד מעט ירקות או פירות לאכילה, וקשה להם להפריש תרומות ומעשרות מדי פעם, וחושש שלא יכשלו באיסור טבל, יכול לתקנם ולהפריש תרו"מ בתחלת השבוע לכל ימות השבוע בדרך זו. [אע"ג שמפסיד הברכה וגם מפריש שלא מן המוקף].

ב. ישער כמות הפירות והירקות שלכל היותר עתידים להלקט במשך השבוע וילקט מיד שני פירות או שני ירקות מכל מין ומין אחד קטן ואחד גדול, (הקטן לתרומה גדולה והגדול לתרומת מעשר) הקטן יהיה בו מספר גודלי שומשמין קצת יותר מהלקיטות שיהיו במשך כל השבוע, והגדול יהיה בו לא פחות מכגודל אחד ממאה (1/100) מכל הכמות שיילקט במשך כל השבוע. ויזלף עליהם מים להכשירם לקבלת טומאה. [ואם מפריש מכמה מינים יאמר "כל מין על מינו"].

ג. המנויים על המעשרות על נתינתם למקבליהם, יוסיפו את הנוסח האמור לעיל בנוסח ההפרשה הרגיל.

יניח שני הפירות הנ"ל לפניו, ויקח תחילה בידו הפרי או הירק הקטן ויאמר:

כגודל שומשום מפרי זה שבידי סמוך לעוקצו יחול עליו שם תרומה גדולה על הפרי הגדול המונח לפני. ולאחר כל לקיטה ולקיטה של הפירות מפרדס זה או מגינה זו במשך השבוע, לאחר גמר הלקיטה יחול שם תרומה גדולה על שיעור כגודל שומשום הסמוך לחלק התרומה הקודמת בפרי הזה שבידי.

אח"כ יניח את הפרי הקטן ויקח בידו הפרי הגדול הנ"ל ויאמר:

שיעור אחד ממאה ממה שעתיד להלקט בראשונה בתחלת שבוע זה, שהוא בצד ראשו של הפרי הזה שבידי עם שאר הכמות הראויה בעוקצם של הפירות שיילקטו בראשונה, יחול עליהם לאחר גמר הלקיטה שם מעשר ראשון, וכן יחול לאחר גמר כל לקיטה ולקיטה במשך השבוע על הכמות הראויה בסמוך לעוקצם של הפירות שנלקטו, עם שיעור אחד ממאה מהם שהוא בהפרי הזה שבידי סמוך להפרשה הקודמת, שם מעשר ראשון. ואותו אחד ממאה שבפרי הזה שהוא מעשר ראשון יחול עליו מיד אחר חלות המעשר ראשון, שם תרומת מעשר על המעשר ראשון כסדר שאמרתי קודם. שיעור אחד מעשרה מהטבל של הפירות שיילקטו במשך השבוע, שהוא לצד ראשם של הפירות בשנת מעשר עני יאמר: יהיה מעשר עני לאחר גמר כל לקיטה ולקיטה. בשנת מעשר שני יאמר: יהיה מעשר שני לאחר גמר כל לקיטה ולקיטה ומחולל הוא וחומשו על פרוטה שיחדתי לחילול מעשר שני. [ואם הוא מנוי יאמר: ומחולל הוא על פרוטה שייחד "בית המעשר"].

בסיום  ההפרשה יצניע את הפירות התלושים שקרא עליהם שם תרומה ותרומת מעשר במקום משומר, ולאחר סוף השבוע שורפם או קוברם.

טעויות וחרטה בהפרשת תרומות ומעשרות

א. הטועה בהפרשת תרומות ומעשרות יכול להשאל עליהם. כגון, שהפריש תרומה פחות מהכמות הנדרשת, או שאחר שהפריש את התרומה, חזרה ונתערבה התרומה עם שאר הפירות.

ב. לאחר שנשאל אצל החכם, חוזר ומפריש תרומות ומעשרות. אלא שאם סיבת ההתרה היא, משום שנתערבה התרומה, ישוב ויפריש ללא ברכה. אך אם סיבת ההתרה היא משום שהוא מיעט בכמות התרומה, ישוב ויפריש עם ברכה.

ג. אם כבר אכל את הפירות לא ישאל עליהם, שנמצא כאוכל טבל למפרע.

ד. הפריש כמה מינים, וטעה בכמות ההפרשה של מין אחד, יכול הוא להשאל רק על מין אחד ואנו לא אומרים שגם בשאר המינים נתבטלה הפרשתו.

ה. המפריש תרומות ומעשרות, ואמר את נוסח ההפרשה המצוי כיום, ואחר שסיים הבחין שמיעט בכמות התרומה, היינו שלקח פחות ממאית ויותר, לא חלו התרומות כלל, שהרי הוא הפריש ואמר את בנוסח "אחד ממאה שמונח בצד" "היותר מאחד ממאה" ולא היה כאן אחד ממאה, וממילא כל דבריו בטלים, ואין צריך להשאל כלל, ורק המעשר עני או שני חל. וכיון שאין להקדים מעשר לתרומה, על כן ישאל על המעשרות ושוב יחזור ויפריש תרומות ומעשרות בברכה.

סדר השאלה על המעשרות

 הולך המפריש לפני שלשה חכמים ומבקש מהם שכיון וטעה בכמות התרומה, או כיון שהתרומה חזרה ונתערבה, הוא רוצה להשאל על המעשרות ולבטלם לחלוטין.

והחכמים מתירים ואומרים לו:

"מותר לך והפרשותיך בטילות"

ויכול הוא להשאל אם טעה בין על התרומות ובין על המעשרות לבד.