לוגו בית המעשר
|

קיצור דיני ביעור מעשרות

י"ט אייר התשע"ט | 24/05/2019

א. בשנה הרביעית ובשנה השביעית לסדר השמיטה בערב יו"ט האחרון של פסח, מקיימים מצוות "ביעור מעשרות".

ב. כיצד היא מצוות הביעור? כל מי שברשותו פירות שהן טבל או ספק טבל, חייב להפריש מהן תרומות ומעשרות. פירות שהן דמאי, אינו חייב להזדרז ולהפריש מהן תרומות ומעשרות שאינם מעכבים את הווידוי, אף על גב שאסור לאוכלם  כל עוד ולא הופרשו מהם תרומות ומעשרות. [ואמנם בזה"ז עפ"י רוב אין נוהג דין דמאי].

ג. כמו כן, מי שברשותו מוצרי מאפה החייבים בחלה, חייב להפריש חלה בזמן הביעור. ובזמן הזה שמצות החלה בשריפה – טוב לשרפה בזמן הביעור.

ד. לאחר שהפריש תרומות ומעשרות, עליו ליתנם למקבליהם, דהיינו: תרומות לכהן, ומעשר ראשון ללוי [בטבל ודאי] ומעשר עני לעני. [יש מקום להדר גם בספק טבל]. ובזמן הזה שאין נותנים תרומות לכהן, די שיפריש ויקבע מקום [וכהן שקיבל שמן תרומה להסקה טוב שיבער את השמן כולו עד זמן הביעור].

ה. פירות מעשר שני או רבעי, יחלל את קדושתם על מטבע. ואת המטבע, עם שאר כל המטבעות שברשותו מחילולים קודמים של מעשר שני ורבעי, יחללם על מטבע אחת. [ומרן הגרשז"א כתב [שו"ת מנחת שלמה סי' ס"ז אות ט"ו] שצריך שיהיו במטבע זו לכל הפחות ג' פרוטות, כיון שהמטבעות מורכבות מכמה סוגי חיובים, דאורייתא, דרבנן ותרי דרבנן. וע"כ יחלל ויאמר: שכל סוג חיוב יתחלל על פרוטה אחת שבמטבע זה. וזה מועיל גם אם אינו יודע את שיעור המעשר של כל סוג].

ו. לאחר שחילל הכל על המטבע, ישמיד את המטבע על ידי שישליכנה לים הגדול, ואין צריך לשחקה תחילה. ואם משליך לשאר נהרות, עליו לשחוק תחילה את המטבע. ואם אינו נמצא בקרבת הים, ישחוק את המטבע ויפזרנה ברוח. ומסתבר שגם יכול להשמיד המטבע על ידי שרייתו בחומרים שמכלים אותו. ומכל מקום כיון שבמטבע זו יש קדושה, אין להשליכה דרך בזיון, כגון לבור שופכין וכיוצא בזה.

ז. יכול לחלל את הקדושה שנמצאת בכל המטבעות, על פרי שערכו לפחות שווה פרוטה, וישמיד את הפרי שחילל עליו כדי שלא יהווה תקלה לאחרים באכילתו. ויזהר שלא ישמיד את הפרי דרך בזיון וכנ"ל.

ח. חובת הביעור בשנה הרביעית חלה על הפירות והירקות שנתחייבו במעשר בשנים – א, ב, ג, לשמיטה, אך מה שנתחייב משנה ד' לשמיטה ואילך, זמן ביעורם הוא בשנת השמיטה. ופירות וירקות שנתחייבו במעשרות בשנת השמיטה, זמן ביעורם הוא בשנה הרביעית.

ט. שנת המעשר אינה נקבעת בכל הגידולים כאחת, ושונה היא בין הגידולים השונים כפי שנתבאר בארוכה בקצירת השדה בפ"ח, ושווים הדברים גם לדין ביעור מעשרות. ובסוגי פירות שנתבאר שם שספק מה השלב הקובע בהם, וכן בשאר הספיקות, יפריש מעשרות על תנאי וכמפורט שם, ויבערם כדין.

י. גם מוצרי מאפה החייבים בחלה, שזמן ביעורם הוא ברביעית, זהו רק אם נאפו מקמח שנעשה מתבואה שהביאה שליש קודם ראש השנה של רביעית, אך אם קמח זה נעשה מתבואה שהביאה שליש לאחר ראש השנה של רביעית, זמן חובת ביעורה הוא בשביעית. [ובספר קצירת השדה הערה 10 נתבאר שמוכח מדין זה, שגם פירות רבעי שחנטו בשנה רביעית קודם טו בשבט שייכים לשנה השלישית וחובת ביעור המטבע שחיללו את הקדושה הוא בשנה הרביעית, ופירות שחנטו לאחר טו בשבט של השנה הרביעית, זמן ביעורם בשנה השביעית].

יא. מי שברשותו מוצרי חמץ החייבים בהפרשת חלה או תרומות ומעשרות, יקפיד להפריש מהם ולבערם עד ערב פסח קודם זמן איסורם [אע"ג שכתבנו לעיל שחובת הביעור הוא בערב יו"ט האחרון של פסח, ואמנם נראה שאם כבר מכרם לגוי וכעת זה ברשותו, אין  ע"ז חובת ביעור. ולאחר פסח כשחוזר ולוקח את זה לרשותו, יקיים בהם מיד מצוות ביעור].

יב. פירות וירקות הנמצאים בקופסאות סגורות, כגון קופסאות שימורים שעדיין לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, צריך לבערם כדין.

יג. מי שיש לו פירות החייבים בביעור, אך רחוקים הם ממנו, והגיע זמן הביעור, הרי הוא קובע מהמקום בו הוא נמצא, מקום לכל מתנה ומתנה, וקורא להם שם. ולאחר מכן מזכה את המתנות לבעליהם על ידי אדם אחר, או באחד הקנינים המועילים [נתבאר בקצירת השדה פט"ו סעי' מ ואילך], ואת המעשר שני שיש לו בפירות, יחלל על מטבע שיש לו עמו, ויבערה במקום שהוא שם.

יד. אם אי אפשר לו לזכות את המתנות לבעליהם, יקבע להם מקום ויקרא להם שם, ויחלל את המעשר שני על המטבע. אלא שבאופן זה אינו יכול לומר את הוידוי ביום שביעי של פסח. [יבואר לקמן].

טו. מי שהפריש תרומות ומעשרות מפירותיו, אך לא נתן את המעשרות לבעליהם, ועבר זמן הביעור, תיכף שנזכר יתן את המתנות לבעליהם, שבכל רגע שהוא מעכב מלתת עובר הוא על מצות ביעור, ומכל מקום הפירות שמהם הפריש לא נאסרים. אולם אם הפריש מהפירות את המעשר שני, ולא פדאו על פירות או מטבע כנצרך, ועבר זמן הביעור, נאסרו פירות המעשר שני באכילה והנאה, ותיכף שנזכר יבערם מן העולם, שאין להם פדיון אחר זמן הביעור. והוא הדין בפירות רבעי [ובשו"ת חלקת השדה ח"ב תרו"מ סי' י"ט אות ד' כתבתי שה"ה מטבע שלא ביערה בזמנה, אין לה תקנה לחללה על מטבע קטנה אלא עליו להשמיד את המטבע מן העולם].

טז. פירות שהשאירם בטבלן ולא הפריש מהם כלל, ועבר זמן הביעור, תיכף שנזכר יפריש מהם תרומות ומעשרות, ויתן המתנות לבעליהם. ואמנם המעשר שני, יש אומרים שאין לו פדיון, ופירות המעשר שני נאסרים ועליו לבערם מן העולם וכנ"ל בסעיף ט"ו. ויש מצדדין להקל שבאופן זה אין הפירות נאסרים אלא יפדם על מטבע, ויבערו מן העולם [ומ"מ הקונה פירות וירקות בשוק לאחר פסח, אפילו הם עדיין ודאי טבל, אינו צריך לחשוש למעשר שני שבהם, כיון שהם גידולי השנה הרביעית, ואם יש פירות שהם עדיין שייכים לשלישית, הרי צריך לעשר מהם מעשר עני ולא מעשר שני, אא"כ יש חשש שזה מאוחסן מהשנה השניה, ודבר זה אינו מצוי].

יז. הכל חייבין במצות ביעור הן גברים והן נשים.