לוגו בית המעשר
|
[flexy_breadcrumb]

רבי שמואל אבן דנאן – כ”ח אדר ב’ התשכ”ב

כ"ו אדר התשפ"א | 10/03/2021

רבי שמואל אבן דנאן – כ”ח אדר ב’ התשכ”ב

 

רבינו שמואל אבן דנאן נולד לאביו הגאון הגדול והמפורסם רבי יצחק אבן דנאן בעל השו”ת ‘ליצחק ריח’ ואב”ד בעיר הגדולה פאס, בשנת תרל”ז, ונקרא שמו על שם אבי אביו רבי שמואל שהיה דרשן וצדיק ומגדולי רבני העיר פאס מגזע המשפחה החשובה והמפורסמת ממגורשי ספרד, אשר לא פסקה תורה מהם ומחוטר רבינו הגדול הרמב”ם זיע”א.

רבי יצחק אביו של רבינו מתוקף תפקידו כראב”ד העיר פאס ואגפיה ומצודתו היתה פרוסה על כל פני מדינת מרוקו. ביתו היה בית וועד לחכמים, כל מורי ההוראות והרבנים היו עולים לביתו – תל פיות – לשאול את שאלותיהם ולהנות ממנו עצה ותושיה.

בבית זה שאב רבי שמואל מנערותו מלא חפניים של תורה ומילא את כרסו בש”ס ופוסקים ובכל חלקי התורה עד שהפך לענק רוח גאון בתורה, ומעוטר בגינוני פרישות וחסידות, עד שכל רואיו יאמרו עליו קדוש.

רבינו היה מפורסם כחסיד המדקדק בכל פרטי ההלכות קלה כבחמורה, והרבה בסיגופים על מנת להתעלות במעלות התורה הקדושה והחסידות. אולם בזאת היתה שונה דרכו הקדושה של רבינו מיתר אבותיו הקדושים, בכך שלא רצה להתעטר בעטרת הרבנות וההוראה וברח מהשררה במשך כל ימי חייו לבד ממה שהיה מזכה את הרבים בדרשותיו המלהיבות החוצבות לבבות איש.

במשך השנים ניסו להפציר בו רבות שישנה את החלטתו ויכהן פאר תחת אבותיו הקדושים אולם רבינו אחז בדרכו דרך הענוה והצניעות ולא אבה לשנות את רצונו. על אף מכתבים שהורצו אליו עליהם הועלה ובהם התבאר גודל מעלת ההמשך בדרך האבות, כל זאת לא פעל על רבינו לשנות את דרכו.

את פרנסתו הוציא רבינו ע”י עבודתו כסופר בית דין של העיר פאס. בתחילה שימש בעבודה זו יחד עם בן דודו הגאון כמוהר”ר משה אבן דנאן זלה”ה, מי שלימים התמנה לראב”ד של העיר פאס. כאשר רבי משה נתמנה לכהן בבי”ד, עבד יחד עם הרה”ג כמוהר”ר יוסף בן נאים זלה”ה מח”ס המפורסם ‘מלכי רבנן’, המפרט את כל תולדות רבני מרוקו במשך השנים. את חתימותיהם היה מקיים דודו אחי אביו הגאב”ד ראש על ארץ רבה כמוהר”ר המלך שלמה אבן דנאן זלה”ה מחבר ספרי בקש שלמה ואשר לשלמה שהיה ראש רבני מרוקו וראש אבות בתי הדין מטעם הפרוטקטור הצרפתי.

רבינו היה דרשן מופלא המפליא פלאות בדברי התעוררות ולרוב חריפותו וגאונותו היה מוסיף לבנות פנינים וחידושים שעלו על רעיוניו ומקשר מענין לענין כשהוא בונה תילי תילים של דרושים ופרפאות על הדברים על כן היה רושם לעצמו לפני הדרשה את פרטי הדברים שהכין. רבינו אף הקפיד על משמר הנהגת הקהילה לבל יזוזו ממנהג אבותיהם כמלוא נימה והתנגד לקיום מנהגים חדשים.

פרק מיוחד בחייו של רבינו היה מעשי הצדקה הרבים שעשה ופעל במשך ימי חייו לכל מאן דיכפין ובפרט עזרתו לימין מוסדות תורה בעיר פאס ובארץ הקודש. מחסידותו ומיראתו נתקנא קנאת ה’ צבאות והקדיש את גופו לצאת חוץ ממחיצתו בשליחות מצוה. ביתו היה פתוח לרווחה לכל השדרים שהיו באים מארץ הקודש והוא היה עומד לעזרתם בכל הצריך הוא היה פונה בכתבים אל כל רבני מרוקו שיבואו לעזרת השדרים ואף אל הרבנים מחוץ למרוקו היה מפנה את מכתביו. בנאמנותו הרבה מינוהו כגזבר של צדקה להרבה מוסדות תורה בארץ ישראל כמו כוללות רבי מאיר בעל הנס בטבריה ישיבת מאיר בת עין בית יתומים ע”י הרב השד”ר ר’ רפאל ביבאס זלה”ה שהוקם מטעם רבני טבריה הרבנים כמוהר”ר מאיר ואעקנין זלה”ה הראב”ד וקודמו הראב”ד כמוהר”ר יעקב חי זריהן זלה”ה.  כן שימש כגזבר של ישיבת המקובלים בית אל שהיתה בירושלים עיר הקודש בזמן נשיאות המקובל המפורסם כמוהר”ר רבי שלום הדיא זלה”ה.

רבינו נלב”ע ביום כ”ח אד”ב שנת תשכ”ח והוא בן שמונים ושמונה שנים כולם שווים לטובה בתורה בחסידות ובגמילות חסדים. זכותו תגן עלינו אמן.

 

מִילֵי דְּחֲסִידוּת

הקשר בין סוף מסכת תמורה לראש מסכת מעילה בדרך עבודת השם

 

איתא בסוף מס’ תמורה ע”פ ושמו אצל המזבח, דתניא ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יפזר.

בראש מס’ מעילה איתא קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם. שחטן בדרום וקבל דמן בצפון, בצפון וקבל דמן בדרום, שחטן ביום וזרק בלילה, בלילה וזרק ביום, או שחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן מועלין בהם. כלל א”ר יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בהם, ושלא היה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה. איזו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים, שלנה ושנטמאה ושיצאה. איזו היא שלא היה לה שעת היתר לכהנים, שנשחטה חוץ לזמנה, חוץ למקומה ושקבלו פסולין וזרקו את רמה עכ”ל המשנה.

נלע”ד ארמוז בהם ענייני דרכי התשובה והוא בהקדים 1. מ”ש רז”ל דעינא וליבא תרי סרסורי עבירה נינהו. ממילא צריך בעל תשובה תחלת כל כשגומר בלבו לשוב מחטאיו שעשה, יזהר מלחשוב ולהרהר הרהורים רעים ויפנה מדעתו ומלבו כל מחשבה זרה, שההרהורים רעים הם כחרישה לזריעה לעבירות, כמ”ש הראב”ע ז”ל, וכמש”ה יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וכו’. 2. ומתנאי בע”ת שיהיה בו מדת הכנעה והענוה כמו שמצי’ באחאב מלך ישראל שנכנע בתשובתו ונתרצה, שנא’ הראית כי נכנע אחאב מלפני וגו’. 3. וארז”ל שצריך בע”ת לגמור בדעתו לשוב מכל החטאים שעשה ולהתחרט עליהם, אבל אם גמר בלבו לשוב רק ממקצתם ולא מכולם, אין תשובתו רצויה. ועוד בע”ת צריך לו עמק התורה וקיום המצוה, כמאמז”ל עשה חבילות של עבירות יעשה כנגדן חבילות של מצות, שע”י עמק התורה והמצות מברר ניה”ק שנפלו בעמקי הקלי’ וגם אשר פיזר בעונותיו בתוך הקלי’. ומצי’ להרב אדרת אליהו ז”ל שכתב שעמק התורה יש בו שני מינים הא’ הוא איש ירא את ה’ מנעוריו וצ”ג עוסק בתורה יומם ולילה להוסיף קדושה על קדושתו ומעלה אחר מעלה. הב’ שהיה רשע ונתחרט ועשה תשובה ולומד בתורה יומם ולילה, שיועיל לו לג’ דברים, הא’ לתקן מה שפגם, הב’ להשלים חלקי נפשו והג’ שבזה יוכל להכניע ולזבוח את יצרו שהשלימו עליו בעונותיו, כי עיקר תיקון הפגם ושחיטת היצה”ר והכנעתו הוא ע”י עסק התורה וכאוז”ל ברא הקב”ה יצה”ר ברא לו תורה תבלין דהיינו להכניעו ולבטלו.

וידוע מ”ש במס’ יומא משם ר”ל שיש ב’ מיני תשובה, הא’ מיראה, ועלה אמר גדולה תשו’ שזדונות נעשות כשגגות דכתיב שובה ישראל וכו’ כי כשלת בעונך. והב’ מאהבה שהזדונות נעשות כזכיות שנא’ ובשוב רשע וכו’ חיה יחיה. דרום רמז לתורה כמ”ש ז”ל הרוצה להחכים ידרים או רמז למצות הצדקה. ומלת צפון רמז לממון כמ”ש הרוצה להעשיר יצפין, או רמז לתענוגי הגוף כמ”ש בעלי המוסר.

ונקדים עוד שבזמן שמדה”ד מתוחה על האדם הוא בעל יסורין והיא מדת לילה ובזמן שחוט של חסד משוך עליו הוא בריא אולם והיא מדת יום. ומצינו להרב אדרת אליהו ז”ל שכתב כי עיקר עוה”ב היא ההשגה שנזכה להשיג את בוראנו ולהדבק בו וזהו מ”ש בגמ’ עולמך תראה בחייך. הכוונה שכ”כ ישוב בתשו’ שלימה ויקדש עצמו מאד ויעלה במעלות רמות עד שיגיע למדרגת הצדיקים העצומים שמקויים בהם עולמך תראה בחייך שמשיגים מעין תענוג עוה”ב גם בעוה”ז. ואמרו ז”ל בגמ’ אם רואה ארם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש וכו’ ויעשה מה שלבו חפץ שהכוונה ע”י שילך למקום שאין מכירין אותו וכו’ נכנע לבו ויצרו ויעשה מה שלבו חפץ להתגבר על יצרו. ורבותינו בעלי המוסר אמרו אם יעשה האדם תשובה לשום פניה זרה ולא מלב שלם או טובל ושרץ בידו. או תשובה שלא כהלכתה אין תשובתו רצויה. וידוע דפסוק ושמו אצל המזבח מדבר בהרמת הדשן, והרמז בא שירים מחשבות זרות והרהורים רעים מלבו וישימם אצל המזבח, דהיי’ שישים כל מחשבותיו רק באופנים איך יעשה בזביחת השטן גי’ הדש”ן ע”י התשובה והתורה כענין שאז”ל כל הזובח יצרו וכו’.

וזה מה שכוונתי ברמז המשנה, דתניא ושמו בנחת, ושמו כולו, ושמו שלא יפזר, הכוונה בא לרמז על בעלי תשובה שצריך שירים ויפנה מדעתו כל הרהורים רעים אשר הם מצד השטן גי’ הדש”ן וישים במקומם הרהורי יראת ה’ ואהבת ה’ כדי לזבוח את היצה”ר, וזהו שרמזה הגמ’ בסוף דתני”א ר”ת דרכי תשובה נעשית יראה אהבה. וצריך עם התשובה ההכנעה, וזהו ושמו בנחת, פי’ הכנעה כמו מפני שמי ניחת הוא. ולשוב מכל העבירות ולא רק ממקצתן, וזהו ושמו כולו. וישים בדעתו בע”ת שלא ישוב עוד לכסלה, דהיינו ושמו שלא יפזר, שלא יפזר עוד ע”י עונותיו ניה”ק לסט”א, והיינו תשובה מאהבה שע”י נעשו הזדונות כזכיות. וזהו קדשי קדשים, היי’ כזכיות ששחטן אותיות ש”ח שמן הם המצות שהשטן שח ומקטרג עליהן ששכרן מרובה, ובמה בדרום, בסיוע עסק התורה, מועלין בהם אותיות מעולין בהם בע”ת ונתרצית תשובתם. שחטן בדרום, היי’ אם שחטן ליצה”ר וגונדא דיליה בעסק התורה הנרמז במלת דרום. וקבל דמן בצפון, היי’ קע”ע ליתן דמים לצדקה מממונו, ולמעט חלבו ודמו ע”י התענית, ולמעט בתענוגי העוה”ז בצפון הנרמז על הממון והגוף, או שחטן בצפון היי’ שלא היה בע”ת, ושחט והכניע ליצה”ר בצפון היי’ בגופו במיעוט התענוגים והתענית כאמור, וקבל דמן בדרום היי’ קע”ע ליתן ממונו בדרום, היי’ להחזיק ביד לומדי תורה. שחטן ביום דהיי’ הכניע יצה”ר וגונדא דיליה ועשה תשובה כשהיה בריא בגופו. וזרק בלילה, הכוונה כמו שהזריקה היא עיקר הקרבן כך בע”ת עיקר גמר תשובתו היא בלילה, רמז שיהיה גופו מדוכה ביסורין ולא יבעוט בהם ואזי יהיו לכפרת עונותיו. שחטן בלילה הכוונה שלא הכניע את יצרו ולא נתעורר לתשו’ עד שבאו עליו היסורין הרמוזים במלת לילה. וזרק ביום, היי’ הגם שהבריא גמר תשובתו ולא בעט כמ”ש הכתוב וישמן ישורון ויבעט. או ששחטן חוץ לזמנן, היינו שזבח את יצרו קורם זמן חיובו במצות מנעוריו. או חוץ למקומן, הכוונה שאינו יכול להכניע את יצרו עד שהוצרך לגלות חוץ למקומו למקום שאין מכירין אותו כאז”ל, מועלים בהם, הכוונה אפ”ה מעולים הם אלו התשובות כאמור.

 

[מהספר ‘לשד השמן’ לרבי שמואל אבן דנאן זצוק”ל]