לוגו בית המעשר
|

אננס סקירה מדעית

ב' ניסן התשנ"ח | 29/03/1998

(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 17 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

מקורו של האננס מיערות העד של ברזיל. לאחר גילוי אמריקה הוסף לארצות באסיה ובאפריקה. האננס מעדיף חום כל השנה לכן, בארץ הגידול נעשה בחממות וברשתות צל כדי לתת לצמח הרגשה טרופית.

מבחינה בוטנית האננס אינו מוגדר כעץ כי אם כצמח רב שנתי. הוא מפתח גיבעולים, המסיימים את חייהם עם הבשלת הפרי (בזה הוא דומה לבננה).

חיי הצמח נמשכים הלאה ע”י גידול נצרים. בד”כ ללא טיפולים מיוחדים פורח הצמח כְ 21 חודש לאחר שתילת הנצר. החנטה ללא זרעים. לעיתים בנטיעות של זנים מעורבים ניתן לקבל פירות עם זרעים.

הפרי נוצר על ידי מיזוג של 100 עד 200 פרחים בשרניים, הפרח מבשיל לאחר כְ 4 חודשים אחר הפריחה, לפי אזורים, זנים וטיפולים.

המשך הריבוי נעשה ע”י לקיחת ייחורים משתיל האם ושתילתם מחדש עד לקבלת הפרי כמתואר. כעבור כְּשנתיים.

חשוב לציין, שאם לא נבצע את השתילה המחודשת אזי, צמח האם ימשיך לתת פירות אך הם יהיו קטנים ביותר (מ 1 ק”ג של הפרי הראשון עד לכ – 200 גרם של הפרי הבא בסדר הולך ופוחת) בהמשך. ולכן, החקלאי מוציא ייחורים מצמח האם ושותלם מחדש. השתיל המקורי נעקר ונזרק.

בארצות טרופיות, ניתן לקבל פירות כבר לאחר כ- 18 חודשים. אך, גם שם בדרך כלל הצמח עובר  טיפול דומה של נטיעה חדשה לאחר קבלת הפרי הראשון. ואמנם גם שם יש יוצאי דופן, וכפי שהביא בהרחבה הרב שניאור ז. רווח שליט”א יו”ר המכון במאמרו  בחוברת זו.

על אופן הגידול בארץ ישראל עמדנו מקרוב במשק “מיכאל לוי” במושב “תלמי יחיאל” ותודתינו נתונה לו על כך. על אופן הגידול בחו”ל, קיבלנו את הפרטים בעיקר ממר יצחק קסוטו ממשרד החקלאות, שבחן תקופה ארוכה את גידול האננס בארצות אמריקה הדרומיות, וכאן המקום להודות לו על עזרתו הרבה.