לוגו בית המעשר
|

אם שכחו להפריש חלה מהמצות ונזכרו בליל הסדר

א' ניסן התשנ"ט | 18/03/1999

(פורסם ב’תנובות שדה’ גיליון 23 לצפייה בגיליון לחץ כאן)

 

לכבוד הרה”ג מעוז ומגדול

מו”ח ה”ה רבי שלמה משה עמאר שליט”א

אב בית הדין הרבני פתח תקוה

שלום וברכה!

ע”ד השאלה שהתעוררה בליל הסדר שמעושק הזמן בער”פ שכחו להפריש חלה מהמצות שנאפו לאחר חצות בשביל מצת מצוה. ומאותם המצות לקחו עוד מספר אנשים בכדי לקיים בהם מצות אכילת מצה. והם בדרך רחוקה מבע”ה וא”א להודיעם, ובודאי שיאכלו מאותם המצות. מה תקנה יש להם.

א. ראשית יש להעיר דהאוכל מצה שלא הופרש ממנה חלה לא יצא יד”ח, כדשנינו בגמ’ [פסחים לה:] אבל לא בטבל ובמעשר ראשון וכו’ פשיטא לא צריכא בטבל דבריהם ע”ש, ומבואר להדיא דאע”ג שחובת התיקון אינו אלא מדרבנן, מ”מ משום מצוה הבאה בעבירה לא יצא יד”ח אפי’ במצוה דאוריתא, וידוע דחלה בזה”ז דרבנן היא, ואפ”כ אם לא הופרש חלה מהמצות שיתחייבו בחלה לא יצאו יד”ח ודו”ק. וכן מוסכם הוא ברמב”ם (בפ”ו מהל’ חמץ ומצה ה”ז) וכן מוסכם הוא בפוסקים על הראשונים ועל האחרונים. אמנם בחדושי הרמב”ן [פסחים לה.] כתב דיצא ידי חובה במצוה של טבל דאין בה דין מצוה הבאה בעבירה וכו’ ע”ש, וכ”כ הריטב”א [שם ע”ב] ע”ש, וע”ע לראש”ל הרה”ג הרי”ט אלגזי זצוק”ל בשו”ת שמחת יו”ט [סימן מ”ב] דהאריך בדין מצה של טבל, היכא שאין לו לחם אחר והעלה דלא אתי עשה ודחי לא תעשה. ועשה [וכש”כ דרבנן], ולפ”ז יש לו להקל, עש”ב ואכמ”ל.

ב. והנה יש לדון האם התחיבה העיסה בדין חלה, שהרי בפסחים [מ”ח], אמרינן אמר רב  קבא מלוגנא לפיסחא וכן לחלה ע”ש, ופרש”י: קב של אותו מקום לפסחא שלא ללוש יותר כדי שיוכל לשומרו מן החימוץ,  וכ”כ פסק שו”ע [או”ח ס”י תנ”ו ס”א] ע”ש. ואע”פ שבזה”ז בתנורים שלנו יש להקל כמבואר בב”י שם, מ”מ פוק חזי מא’ עמא דבר, שאין לשים  יותר מק”ג אחד לכל עיסה. ולפ”ז אין המצות מתחיבות בחלה בעודם בצק, ולכך כתב מרן שם בסעיף א’: טוב לקרב את העיסות יחד בשעת הפרשת חלה שישקו זה בזה, ואם א”א להפריש בעודה עיסה, יפרישנה לאחר האפיה מיד, שיתן כל המצות בסל והסל מצרפן לחלה, וזהו הדרך היותר נכון ע”ש. ולפ”ז דכל חיוב המצות בחלה אינו אלא ע”י צירוף סל. יל”ע בנ”ד שכשמוציאים את המצות מהתנור נתנו אותם ע”ג משטח גדול מעץ  שיתקררו. ואח”כ לקחו משם את המצות לתוך שקיות, ובכה”ג נראה דאינו מצטרף כלל, דבהא הוא בעיא דלא איפשטא בגמ’ [פסחים מח’, ב’] בטבלה שאין לה לבזבזים כיעו”ש, ופסקו הרמב”ם וטוש”ע [יו”ד סי’ שכ”ה] דספק דרבנן אזלינן לקולא, וא”כ הלחם פטור מחלה, וה”ה בנ”ד, ועוד י”ל דאפי’ אם אח”כ צירף את המצות לתוך סל אחד, מ”מ חזי לאיצטרופי דעת המאירי [פסחים מח:] ומהר”ם חלאוה, והריטב”א ורבינו דוד, רמב”ן ונימו”י, וספר החינוך (מצוה שפ”ה) דכשרודה מהתנור לצרף בסל, צריך לרדות את הלחם ישר לתוך הכלי, ולא יניחם על הטבלא הסמוכה בכדי להתקרר, ואם עשה כן פטור מהפרשת חלה כיעו”ש.

ואע”פ שסברא זו נדחתה ע”י הפוסקים וכן נראה דזהו דעת הרמב”ם וטוש”ע דאין רדיה מהתנור ישר לסל מעכבת. וכמש”כ הרש”ל הגאון רבי אליעזר נחום זצ”ל בספרו חזון נחום [חלה פ”ב מ”ד], מ”מ אפשר לצרף סברא זו כסניף דבמקום הדחק גדול יש להקל,  וע”ע בשו”ת רב פעלים [ח”ג יו”ד סי’ ל”ו] ע”ש.

ועוד יש לצרף את דעת רבינו פרץ [פסחים מח:] דכתב בשם רבינו יחיאל דאם נתן את המצות בסל ולא היה בדעתו לצרפן, אין מצטרפין, שאין הסל מצרף אלא מה שמכוין לצרף ע”ש, וכ”כ הגאון האדר”ת [רבינו אברהם דוד תאומים] והוב”ד בספר “מקראי קודש” [להרצ”פ ה’ פסח ח”ב סי’ י”ט] ע”ש.

ועוד י”ל דאפי’ אם נתנו את כל המצות לתוך כלי אחד, אבל כולם היו נפרדים ולא נגעו זה בזה יש חבל גדול של ראשונים ואחרונים דס”ל דלא הוי צירוף סל אם לא נגעו זה בזה בכלי, וכמש”כ הגר”א [יו”ד סי’ שכ”ו] ובמשנה ברורה [או”ח סי’ תנ”ז סק”ז] ועוד רבים אחרונים וכש”כ היכא שהמצות עטופים כ”א בשקית נילון דחשיב כשני כלים, וכמבואר בשו”ת מחזה אליהו פאלק [סי’ קיא’]. ובשו”ת מנחת יצחק [ח”ז סימן ק”ט] ובעוד אחרונים דכל שהמצות ארוזות בנפרד לא יועיל להם צירוף סל, ואכמ”ל, ועוד נראה דאפי’ אם נתן את המצות בתא ההקפאה או בתנור גדול אינם מצטרפים לשיעור חלה. וכמבואר בפוסקים, דתנור וכל כלי גדול אינם מצטרפין לחיוב חלה וכש”כ אם הוא מחובר לקרקע. וכ”כ לענין המקרר בשו”ת ‘מנחת יצחק’ ומחזה אליהו הנ”ל ודו”ק.

ונמצא עוד סניף נוסף  להקל ולפטור מצות אלו מחלה. והוא שכשהבעה”ב עשה את המצות הקפיד לעשות תנור ראשון של כהן לוי וישראל ולשמור זאת לעצמו והקפיד, שלא יתערבו מצות אלו באחרים. וכן שאר בנ”א מביאים ליטול את מצותיהם מקפידים שלא לקחת מצות אחרות. וא”כ הקפידו שלא לצרף את המצות יחד, וכן מצטרף לזה דין עיסה העשויה להחלק,  ואע”פ שבשעת האפיה הלישה אם אינה עשויה לחלק חייבת בחלה, מ”מ  בנ”ד גם כשהיתה עיסה הקפיד הבעה”ב שלא לערב את סדר המצות ולחלקם לשבטים, ועוד כתבו האחרונים דאם כל החיוב הוא ע”י צירוף סל, ובשעת צירוף דעתו לחלקה לאורחים, חשיב כעשויה לחלק. וא”כ בנ”ד פשיטא דמקרי עיסה העשויה להחלק ופטורה מהחלה, וכמבואר ד”ז בספר לקט העומר [פ”ז ה”ב] ע”ש.

ג. ואם הבעל הבית עמד בכל התנאים הללו והמצות התחייבו בחלה, י”ל דהבעה”ב צריך להפריש ואע”פ שהוא יו”ט ואפי’ שחל בשבת, הוא משום שמהמצות הללו לקחו עוד מספר אנשים וא”א להודיעם, והם יכשלו באכילת טבל, ובביטול מצות עשה של מצה. ובכה”ג ודאי דאמרינן חטא בשביל שיזכה חברך, דמבואר להדיא בגמ’ [עירובין לב.] גבי חבר שאמר לע”ה צא ולקט סלסלה של תאנים, ואמרינן ניחא ליה לחבר למעבד איסורא זוטא ע”ש. וכתב הרמב”ם [בפ”י מהל’ מעשר הלכה ‘י] דאע”פ שלא נחשדו חברים לתרום שלא מהמוקף, ומ”מ לסלק את המיכשול מלפני ע”ה תורמים ע”ש, הרי דעוברים על איסור דרבנן בכדי להציל את ע”ה מאיסור חמור טפי, ובפרט לפי מש”כ התוס’ בשבת [דף ד. ד”ה וכי אומרים] שהיכא שהחבר גרם לע”ה את המכשול ואז בודאי אומרים לחבר חטא באיסור קל בכדי שלא יעבור ע”ה איסור חמור. וכההיא דעירובין שאמר החבר מלא כלכלה “מתאנתי”,  והוא הכשילו, ובכה”ג אמרינן חטא בשביל שיזכה חברך, ועוד י”ל כדכתבו התוס’ שם בתירוצא בתרא, דהיכא שלא פשע הע”ה יש לעבור על איסור קל יותר בכדי להצילו, וכ”פ מרן בב”י ובש”ע [באו”ח סס”י ש”ו] וע”ש בב”י במש”כ כן בשם שו”ת הרשב”א, ולפ”ז בנ”ד ודאי שחייב החבר לעבור ולעשר בשבת. בכדי שהאחרים לא יכשלו לאכול טבל, ודו”ק.

ד. ואין לפקפק בהפרשה זו משום שהבעה”ב מפריש שלא מהמוקף שאין כל המצות לפניו. והוא דפשוט דבדיעבד מהני לתרום שלא מהמוקף דהפרשה דרבנן היא, וכמש”כ בש”ע [יו”ד סי’ שלא’ סעיף כ”ה] לענין תרומה דמהני בדיעבד לתרום שלא מהמוקף כיעו”ש, וכש”כ לענין חלה דא”צ מוקף כדכתב הרשב”א בפסקי חלה, ומשום דחלה א”צ אומד דהמפריש כל שהוא פוטר את העיסה, וע”ע בברכ”י [יו”ד סי’ שכ”ג] ובשאר אחרונים שם ודעת כל הפוסקים דה”ה לחלה דא”צ מוקף, ועוד י”ל כדכתב בשו”ת הרשב”א [ח”א סי’ קכ”ז] דמשום עונג שבת שהוא מצוה מותר להפריש שלא מהמוקף עש”ב. וכ”פ בעוד אחרונים, דכל שהוא לצורך מצוה אפשר להפריש שלא מהמוקף. וה”ה בנ”ד דהוא שעת הדחק וכדיעבד דמי. ועוד שהוא לצורך מצוה, ודוק.

ה. וכן אין לפקפק בזה דלכאורה הבעה”ב נתן את המצות לחבריו והקנה להם אותן בקנין גמור ואינו בעלים עליהם. וא”כ איך יוכל להפריש בלא רשות בעל העיסה, כדשנינו במסכת תרומות [פ”א מ”א] וכ”כ בש”ע [יו”ד סי’ שכ”ח] לענין חלה, ונראה דיש להקל ע”פ דברי הרמ”א [שם ס”ג] שכתב בשם שו”ת תרומת הדשן [סימן קפ”ח] בעיסה שחמצה כל צורכה ואם לא ימהר להפריש לאפותה תתקלקל העיסה, יכולה המשרתת להפריש חלה בלי רשות בעה”ב בזה”ז, ואין לומר שמא תקפיד ע”ש, ואם כן ה”ה בנ”ד שאם לא יפריש הבעה”ב חלה חשיב כקלקול העיסה, שהרי גם יעברו איסור וגם לא יצא יד”ח, וא”כ ודאי שיכול להפריש בלא ידיעתם, וכמו שכתב הט”ז [יו”ד סי’ שכ”ח] דטעם התה”ד הוא משום הדין זכין לאדם שלא בפניו כיעו”ש, ואע”פ שבקצות החושן [סימן רמ”ג אות ה’] כתב דזהו דעת התה”ד, אבל מהתוס’ ורשב”א נראה דלא מהני וכו’ כיעו”ש. מ”מ כבר כתבו לחלוק ע”ד באחרונים, וכמו שיעויין בשו”ת באר יצחק [א”ח סימן ענף  ג] עש”ב, וכ”כ החזו”א [זרעים ליקוטים ס”ו] ע”ש, ובנ”ד אף לקצות החושן נראה דחייב בעה”ב להפריש, והוא דמצילן מאיסור, ועוד דהוא כשלוחן, שהרי מאיתו לקחו את המצות ועליו יסמוכו שיפריש חלה, וא”כ לא גרע משליח. וכן לא גרע מעיסת השותפין דקימ”ל שאחד מפריש על חבירו ודו”ק.

ו. ועוד צד היתר יש והוא ע”פ המנהג שנהגו הרבה מורי הוראה שבער”פ, וכן בשאר ערבי שבתות ויו”ט מפרישין חלה על כל אחד מבני העיר שישכח להפריש חלה, וכמו שמבואר בשו”ת ארץ צבי [פרומר סימן מ”ז], וכ”כ בשו”ת מנחת יצחק [ח”ד סימן נ”ט] בשם ספר כרם צבי, שיקירי ירושלים עושין כן כדי לפטור את כל העיסות הטבולות בא”י ע”ש, וכ”כ בספר לקט העומר [פ”י ס”ה אות ט’] ע”ש. וכ”כ בספר שמירת שבת [פרק י”א] בשם הגרשז”א זצ”ל ע”ש, וכן סח לי מו”ץ בירושלים דכן הוא, המנהג, ובפרט  בערב פסח, ולפ”ז הבעה”ב ששכח להפריש יכול לסמוך על רב העיר שהפריש חלה ופטר עיסתו. וכש”כ בנ”ד בצירוף כל הפקפוקים יכול הבע”ב להפריש.

ז. ואם בחו”ל קרה מקרה ששכח להפריש חלה יכול לשייר מהמצות, ובמוצאי פסח להפריש, וכמו שמבואר בש”ע [יו”ד סי’ שכ”ג]. וכן יכול ליתן לכהן קטן פחות מבן ט’ שיאכל את החלה ובזה מתקן את העיסה.

העולה מכל הנ”ל:

א. אם אכל מצה של טבל או שלא הופררש ממנה חלה. לא יצא בה יד”ח.

ב. אין המצות מתחייבים בחלה אא”כ כשיצאו מהתנור נתנו אותם בתוך כלי שיש לו תוך המצרפם לחלה [וכן יש לרדות ישר מהתנור לסל, וגם צריך להתכוין לצרפן לחלה] וגם צריך שיתנו את המצות בכלי בענין שיגעו זה בזה ולא יהיו ארוזות בשקיות כלל.

ג. אם הבעה”ב כשעשה את המצות כיון לחלקם לאחרים לפחות משיעור חלה לא מצטרפין.

ד. ואם בכל זאת התחייבה העיסה בחלה, יכול הבעה”ב להפריש ולתקנה כשאחרים לקחו מאותם המצות וכ”ז בכדי להצילם  מאיסור טבל, ואין בזה חיסרון של מפריש, וזהו דעת בעל העיסה, וכי אין בזה חיסרון שמפריש שלא מהמוקף כמבואר לעיל.

ה. בזה”ז יש להקל ולסמוך על רב ומו”ץ שמפרשים חלה על כל מי שישכח להפריש, והשי”ת יצילנו מכל שכחה ומשגיאות, הנלענ”ד כתבתי.

יחזקאל מוצפי