שיחת חג

מעוררת השראה עם הגאון רבי שניאור זלמן רווח שליט”א

ראש ‘המכון למצוות התלויות בארץ’ ורב קהילת ‘משכן התורה’ – אלעד

• הקמת המכון • מסורת הפסיקה • כשרות בארץ ובחו”ל • חינוך ילדים בדורינו •

לשכתו של הג”ר שניאור זלמן רווח שליט”א רוחשת פעילות רבה וענפה מאז ומתמיד ובכל אופן מה שראיתי כאשר הגעתי ב’סתם’ יום של אמצע חודש אדר בשעת צהרים מוקדמת, לראיין את הרב לכבוד החג וגיליון הכשרות אשר לפניכם, הופתעתי. הקדמתי לבוא כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי מהמקום ונשאבתי מהר מאד לאווירה והרוח. משרדים שוקקים ברוח חיים של עשיה פורייה עם עובדים אנרגטיים אשר עסוקים במלאכת שמים, טלפונים מצלצלים ללא הרף בשלוחות והחדרים השונים. מחלקה למחקר תורני, בית המעשר, מעבדה לפיקוח, ועוד ועוד. הגעת ביום שקט, מגיב לי אחד המזכירים לשאלתי אם קרה היום משהו מיוחד. זר לא יבין זאת.

את הג”ר שניאור זלמן רווח שליט”א ואת ‘המכון למצוות התלויות בארץ’ כולנו מכירים, הרב קנה לו שם של כבוד שילוב מיוחד של תלמיד חכם גדול ורב פוסק אשר יש לו ידע הלכתי עצום בספרי הראשונים והפוסקים כפי שניתן להווכח בספרי השו”ת המפורסמים שיצאו מתחת ידיו ובשעוריו הבהירים והמבוקשים בכוללים וקהילות ברחבי הארץ. מאידך, ידע פרקטי מעשי, יכולת קליטה מהירה להבין כאן ועכשיו דברים שהאדם המצוי יתקשה לרדת לעומקם.

תבין, מסביר לי עובד במעבדה, כמה רבנים אתה מכיר שאפשר לשאול אותם שאלה ברמת המיקרו, זה הסוד של הרב מוסיף בן שיחי לשאלתי, הירידה לפרטים המתבטאת בכל תחומי הכשרות, על צמח מסוים, על דג ספציפי, על תרכובת מסוימת. שאלות הזורמות מהארץ והעולם ללא הפסקה מרבני קהילות ונותני כשרויות.

אני מתיישב מול הרב אשר עסוק בלשכתו בשעה זאת בכתיבה של עוד תשובה לסדרת הספרים ‘שש משזר’ חלק ג’ אשר יצא בעז”ה בקיץ הקרוב ע”י המחלקה התורנית, תוך כדי שאני נושא תפילת שווא שלא יהיו הפרעות תוך כדי השיחה המיוחדת שהרב מעניק לכבוד קוראי גיליון הכשרות.

אני מנצל את האווירה הנעימה ופותח בשאלה שמסקרנת אותי, על הכשרות, איך נולדה לה כשרות המכון, קם אברך צעיר ומקים כזאת אימפריה?

הרב שומע את השאלה על הכשרות ומשיב מיד: זה עוד לא נולד ומקווה שלא יוולד. המכון למצוות התלויות בארץ כשמו כן הוא מיועד להתעסק עם ההלכות הייחודיות למצוות שתלויות בארץ וממילא גם עם הנושא של חרקים שמצויים בעיקר בגידולי הארץ (ומשם כבר מגיעים להקיף את נושא התולעים והטפילים בדגים).

הרב מפתיע אותי: האמת שהשם המקורי שלנו היה ‘בית המדרש ללימוד הלכה למעשה והמכון למצוות התלויות בארץ’. זה המטרה לברר ולהגיע למסקנות ההלכה. ועבדנו קשה מאד. צריך להניח את הדברים על השולחן, אמנם עסקו כבר לפנינו בתורת זרעים, אך נאמר זאת בעדינות, זה היה בתי מדרשות שפחות היה שם מגדולי רבותינו גאוני מרוקו וספרד. לא היה את מסורת הפסיקה לפוסקי הספרדים וכל זאת אע”פ שיש שו”ע על רוב המצוות התלויות בארץ, ורמב”ם על כל המצוות. לכן היינו חייבים להדגיש לציבור שלנו ההולך לאורו של מרן השו”ע את הפסיקה הברורה הזאת. כמובן, שלמעשה בספרי הפסיקה של המכון המיועדים לכלל הלומדים הבאנו את כל השיטות, גם לפוסקים כשו”ע וגם ליוצאים ביד רמ”א.

אני מבקש מהרב להרחיב בפסיקה שיש עליה מסורת מגאוני ספרד, והרב מנתץ לי את המיתוס שכיון שלא התגוררו בארץ הקודש לא עסקו בהלכות אלו, ונותן לי דוגמאות:
לדוגמא, רבי שמואל הכהן זיע”א מחכמי פאס מלפני 400 שנה חיבר חיבור בהלכות אלו (סביב המשניות), ויצאו מכת”י ע”י מחלקת ההוצאה לאור שע”י המכון. זה מדהים איך שבפאס שמרוקו שלפני 400 שנה התחברו חיבורים בתורת ארץ ישראל. רק לפני חודש זכינו לברך על המוגמר והוצאנו ע”י המכון לראשונה לאור עולם את ספר ‘עת הקץ’ על ענייני שמיטה שחיבר רבי יעקב אתורג’מאן זיע”א אשר חי לפני 200 שנה והיה מחותנו של ה’אביר יעקב’ זיע”א. ספר עמוק אשר מפלפל בחריפות בכל דברי רבותינו הראשונים.

(לאחר השיחה אני מעיין בספר, וזה מדהים, איך שלקחו כת”י פענחו אותו והוסיפו עליו ציצים ופרחים מבוא ונספחים ע”י חוקרי המכון, ת”ח יודעי ספר, אברכים שעוסקים בתורת זרעים).

השיחה קולחת והרב נותן לי דוגמאות על פסיקה שפעמים שונה הן להחמיר והן להקל. (שנות ערלה, פלפל סודני, ועוד ועוד).

אני מפנה שאלה אל הרב: תורה היא וללמוד אנו צריכים, על מי נסמכים בצמתי ההכרעה ומהי הפסיקה המקובלת?

הרב משיב: מאז הווסדו של המכון בשנת תשנ”ג מרן רבי עובדיה יוסף היה נשיא המכון וליווה אותנו  בכל הצעדים. כשראה שיש לו עומס הלכתי ביקש ממני לגשת לגרש”מ עמאר שליט”א שהיה אז חבר ביה”ד בפ”ת ולבקש ממנו להיכנס לעובי הקורה של הלכות אלו. פעמים רבות אמר לי מרן ‘כל אשר יאמר לך שלמה שמע בקולו ותעשה’. פעם הצטרפתי למרן לנסיעה (לניחום אבלים אצל הרב ראקובסקי מבית היתומים בלומנטל) וכל הדרך הלוך וגם חזור הסביר לי למה הוא כ”כ אוהב את אופן כתיבת התשובות של הגר”ש עמאר, מרן נתן לי אז דוגמאות לדיוקים של הרב וזה היה פשוט שיעור מוסר.

מאז ועד עצם היום הזה משמש הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט”א הראשון לציון ורבה של ירושלים עיה”ק כמורה דרכו של המכון כפי רצונו של מרן זצ”ל.

הרב מהרהר ומוסיף: שניהם נתנו לי אותו דגש בשנות הראשית של המכון והוא להשקיע בילדים, ספרים מנוקדים וכו’, כדי להעמיד דור שיהיה להם גירסא דינקותא. (וכמו שהתבטא לי בכאב הגרש”מ עמאר על כך שלא היה לו גירסא דינקותא בהלכות אלו).

ואכן בשנת תשנ”ז הוצאנו ספר ‘זמרת הארץ’ המותאם לילדים עם איורים, אשר נרכש בזמנו ע”י רשת החינוך והופץ לאלפי ילדי ישראל. ואח”כ ספרים שונים כולל בשנת השמיטה הנוכחית.

אנו חוזרים לנושא שלשמו הוקם המכון ואני מנסה להבין איך בכל אופן קיבל נושא הכשרות תאוצה, עד כדי  מקומות רבים ברחבי העולם המצויים תחת הכשרות של הרב, כאשר רק במרוקו לבד ישנה פעילות כשרות והשגחה ענפה על שחיטה מפעלים וחנויות?

הרב עונה בצורה ישירה: חותמת המכון היא אך ורק על מצוות התלויות בארץ או על חרקים וטפילים בדגים שגם בזה אנו עוסקים. וקודם אסביר למה בכלל התחלנו לתת כשרות בעצמינו. במקום שאין איש אהיה איש.

כשעסקנו במשך שנים בנושא של תולעי אניסאקיס, ערכנו מחקר בעלות משוערת של מיליון שקל והגענו למסקנה הלכתית שזה אסור, ישבנו עם רוב פוסקי הדור מרוב העדות, שרובם ככולם הכריעו לאיסור או איסור תורה או ספק איסור תורה, אך ראינו בפועל ועדי כשרות שהמשיכו לתת כשרות עד שמרן הגריש”א זצ”ל הוציא מכתב בו כתב ‘להביע מורת רוח לאלו ובתוכם וועדי הכשרות המטים את העם לדרכי עקלקלות’, וכן חנויות שהמשיכו להיות מלאים בדגים הבעייתים.

אז התקבלה החלטה מפני צורך השעה לצאת עם כשרות מיוחדת על דגים שידעו העם היכן יש בעיה והיכן אין, ואם יש בעיה האם טופלה באופן עיבוד מסוים וכו’. וזכינו שבזכות זה עוד ועוד כשרויות נכנסו לעובי הקורה.

בשלב זה של השיחה הרב שופע דוגמאות מעשיות אישיות מעולם הכשרות, כאשר לא ניתן להעלות הכל על הכתב. על הכשרים הכותבים על דג סלומון עם עור שמגיע מסין מקנדה או מארה”ב שנבדק ללא תולעים, או דגים לבנים עם העור השחור, וכותבים ‘נבדק ללא טפילים’ וזה ממש מזוייף מתוכו שהרי לא ניתן לשקף בשולחן אור כאשר יש עור (הם יכולים לומר שלדעתם תולעים אלו מותרים אבל למה לשקר את הציבור שזה נבדק??).

הרב בורר את המילים ומשתף בצורה גלויה לגבי הכשרות בחו”ל:

יתר הפעילות של עולם הכשרות בעולם, איננה תחת כותרת המכון, ואיננה קשורה למכון, אלא נעשית עבור ארגון הכשרות הגדול בעולם OU כשהאחריות שלנו היא מדינות צפון אפריקה ועוד כמה מקומות בעולם.

חשוב לציין כי זאת צורת השימוש בהכנסות כדי להחזיק את עול התורה הגדול שאנחנו נוטלים על עצמינו, במסגרת המכון, את עלות החוקרים והמחקרים, את הכוללים ובתוכם רשת כוללי שביעית, את בית המדרש הגדול באלעד, בית ההוראה ועוד ועוד. אז כידוע יש ראשי ישיבות וכוללים שנוסעים לגולה ומתרימים נדבי עם, כדי לקיים את התורה שלהם, כיון שלי מטבעי יותר קשה לעשות דברים שכאלו אז זוהי הדרך האישית שלי לגייס כסף למכון ע”י הליווי הכשרותי שאנו עושים, והשימוש בס”ד שזכיתי לה מן שמייא בתחומים אלו, לתועלת הפעילות התורנית הגדולה אותה אנו מפעילים דרך ‘המכון למצוות התלויות בארץ’.

גם קו בית ההוראה הפעיל מהבוקר ועד חצות מיועד בעיקרו לענות על שאלות בתחום שלשמו הקמנו את המכון. משיב לי הרב על שאלתי, ומוסיף: מתקשרים הרבה לשאול שאלות זה מתחיל במצות התלויות בארץ, ממשיך בחרקים ותולעים. ואז גם שואלים על סוכה וארבעת המינים, דיני פסח ושאר מועדים, עניני יו”ד מידי יום, ועוד.

ב”ה יש כאן בית הוראה פעיל מאד. בפועל גם הרבה שואלים על כל מיני מקומות ומוצרים שלא ברור מעמדם הכשרותי וככה מתרבת תורה בעם ישראל.

הרב חוזר ומתייחס לתופעת הכשרים בארץ ובחו”ל שהפרוץ בהם מרובה על העומד וישנם כאלה שאף רב לא יכול לעמוד מאחוריהם. ניכר שהתופעה שסוחרים בכשרות והלכה נוגעת לרב במקומות רגישים וכואבים, איך ניתן לכתוב מהדרין על דברים שנגד ההלכה, איך יש מפעל שמאשרים ממנו לפסח דברים עם חמץ ודאי, על סמך קולות של ביטולים וכו’ ואני פונה אל הרב נותן הכשרות ומפציר בו, אנו לא נמצאים כעת באיזה שעת הדחק מיוחדת למה להתיר דברים שכאלה, מוסיף הרב בכאב.

אני מנצל את ההזדמנות לקראת חג הפסח שבו אנו מקיימים ‘והגדת לבנך’, לבקש הדרכה מהרב המשמש בכובע נוסף כרב אזורי של מועצה אזורית גזר ורב קהילת ‘משכן התורה’ באלעד:

מהי הדרך הראויה לחינוך ילדים בדורנו עם כל הפיתויים והרחוב?

זוהי שאלה גדולה. אומר לך יסוד ששמעתי אצל גדולי הדור. זכיתי לראות אצל מרן הגרע”י זצ”ל ולהבל”ח מורה דרכנו הגרש”מ עמאר שליט”א המון הבנה כיצד לדבר ואיך להתעסק עם ילדים. כמה אהבה, הרבה אהבה לאין שיעור שצריך לתת להם. בהגדה של הרב עמאר מבאר על המשפט ‘את פתח לו’ בלשון נקבה כיון שההסבר צריך להיות יותר רך ואימהי. הכי אהבה שיכול להיות.

עיני ראו בעצמי על אחד מגדולי ישראל שהיה לו ילד שקצת יצא מהדרך וקיבל הודעה שהבן מגיע אחרי תקופה לבית, מיד ביטל את כל השיעורים והמקומות שם חיכו לו, כדי להיות באותם ימים רק עם בנו זה, ולתת לו אהבה לדבר ולחבק, כדי שכאשר ילך עוד כמה ימים לאן שילך, זה יהיה עם עוד מטען אהבה.

שאלתי בזמנו את הגאון בעל ה’עלי שור’ על מה שכתב בספרו ש”חושך שבטו שונא בנו” אין הכוונה שבט ברזל, אלא שבט של מוסר, ושאלתיו הרי במדרש מבואר שזה הולך על אמו של שלמה המלך שכן הכתה אותו. ואמר לי הגר”ש וולבה זצ”ל זה אמנם שאלה יפה, אבל אני אומר לך בוודאות גמורה שבימינו זה לא שבט ברזל אלא שבט מוסר, שבימינו אנו זה הפשט בפסוק. לדבר בשפה של אהבה ורכות.

הרב שליט”א מוסיף דיוק מלשון ההגדה: אפילו אצל הבן הרשע כתוב ‘הקהה’ את שיניו לא ‘הכה’, גם כשאין ברירה תעשה זאת בצורה יפה ונכונה. נשנן ונזכור את דברי הרב וולבה, בימינו בדור שלנו זה רק דרך רכות ואהבה. בדרך אהבה ניתן להשיג המון. ומסתמא ניתן להוסיף על כך, בדוק ומנוסה.

לסיום, אני מבקש לנצל את המעמד ולשמוע מהרב דברי ברכה לכבוד החג והקוראים שיחיו

קטונתי מלברך, אבל אני יכול לאחל לכבוד רבותינו ולת”ח, לחקלאים שומרי השביעית גיבורי הכח ולצרכנים שמסייעים בידם ולכל הקוראים ועם ישראל, שהקב”ה יאמר לצרותינו די, שהרי אנו נמצאים בימים של פחד, אחרי ששומרי העיר נלקחו מאיתנו במיתתו של צדיק פאר הדור. ב’אור החיים’ בפרשת שמיני לגבי מיתת בני אהרון, מביא בשם הזוהר דברים מפחידים, מה קורה בעולם כאשר נאסף צדיק.

נתפלל ונייחל שהקב”ה יגן וישמור על כל עם ישראל בכל מקום שהם ויחיש ויביא לנו את הגואל. שנזכה לקבל פניו בשמחה ובטוב לבב, בשמחה ובדיצות, לחוג את חג המצות, נזכה בעז”ה כולנו להיפגש בירושלים הבנויה בעיר ציון המפוארה, בבית המקדש מקריבים את קרבן הפסח בבריאות איתנה.

חג שמח!