בימים אלו משלימים רבני וחוקרי המכון את עריכת הספר החשוב – ‘ספר המשפטים’ לקראת הוצאתו לאור אי”ה בשבועות הקרובים.

‘ספר המשפטים’ הוא למעשה פנקס סיכום ופסקי הדיונים מבית הדין במראכש במהלך השנים תשי”ב-תשי”ח, אליו נהרו מכל היהודים אשר במראכש וסביבותיה לדרוש אלהי-ם.
באותם שנים במראכש היו יותר מחמישים אלף יהודים, ובסביבותיה יותר ממאה אלף, אשר היו באים לדון על ענייני קטטות, מריבות, גירושין, משמורות הבנים, בקשות מזונות, לדון בענייני עזבונות, ירושות, והקדשות, הוצאות שם רע, חשש זנות, בעיות ממזרים, דיני מעגנים ועגונות, דיני הפרת הסכם השידוכין וכו’ כמופיע בספר זה.
בתי הדין במרוקו היו מורשים לדון בענייני ירושות גם על פי חוק המדינה, והיה להם תוקף בענייני ממונות, רישום קרקעות וכו’. אף כשיצא חוק בעת זמן שליטת הצרפתיים, שכל משפחה ומשפחה היתה חייבת לרשום את עצמה ברישום הממשלתי, סופרי בית הדין היו הם אלו הממונים על רישום אוכלוסיית היהודים. גם מכירת קרקעות בין יהודי ליהודי או יהודי לגוי הייתה נרשמת אצל סופרי בית הדין, והיתה מקבלת גושפנקא ממשלתית לכל דבר ועניין. כח בית הדין היה רב והשלטונות היו כופין בפועל את פסק הדין ע”י השוטרים. בית הדין היה פועל ומתנהל בחכמה, ומתוך יחס של כבוד הדדי בין השליטים המקומיים והאזוריים, המושלים העליונים ובית המלוכה, בהיעזרם בקשרים אשר איתם השתמשו הרבנים במשך השנים לצורך העלאת קרן התורה וההלכה. גם במקרים של התאסלמות רח”ל – היו פועלים הרבנים בזהירות מול השלטונות בכדי לגרום למאסרם של המעגנים על מנת שיגרשו נשותיהם. בנוסף, היה בית דין מיוחד לענייני ממונות ועל כן בספר זה מצויים פסקים רבים בענייני ממון אשר אין בית הדין שהיה עוסק בשאר הדינים דן בהם, אלא שולח לבית הדין לממונות.
מתוך התשובות שלפנינו בספר זה יוכל הקורא להבין מעט את הלך הרוח והחיים דאז, קושי הפרנסה והעניות הרבה שהייתה אז, ולדוגמא: אב הטוען לפטור עצמו ממזונות ילדיו כיון שהם אוכלים בבית התמחוי, ריבוי תביעות גירושין מצד האשה עקב שהבעל אינו יכול לספק אפילו לחם ולפתן בלבד, פסיקות בית הדין לאסור על הבעל לשכן בחדר אחד את ילדיו שיש לו מאשה אחרת עם אשתו החדשה, תביעת אחד מבני הזוג שלא לדור עם הורי בן או בת הזוג. מענה המשודכות בבית הדין על תביעת המשדכים להיכנס עמהם לחו”ק בשעה שאין להם עדיין צרכי חופה וכו’ וכו’.

אופן עריכת הספר:

הספר שהיה מונח לפתחנו, כלל את ‘ספר המשפטים’ שהם דפי פנקס הסופרים שעליהם נכתבו כל טענות הצדדים, הדיון ופסק הדיינים, העתקנו מכתב ידם, והיכן שראינו לנכון הבאנו את מקורות ושרשי הדין עליהם הם התבססו, ואותם רשמנו בשולי הגיליון. כשמובא בגוף התשובה מקור עם ציטוט כל העניין ואין במקור הדברים תוספת הנוגעת לעניין לא הוספנו את המקור בהערה גם כשצוין ‘עיין שם’.
חלק נכבד מראשי התיבות המובאים בספר פתחנו בגוף התשובה, כאשר חלקם הם ראשי תיבות שאין רגילות להשתמש בהם היום, אולם הם הופיעו בטופסי השטרות וכדו’. בנוסף, שאר ראשי התיבות הובאו ונפתחו בנספח בפני עצמו.
לפעמים בסוף תשובה, חוץ מהמילים הקבועות שחוזרות על עצמם בדרך כלל (‘והכל שריר וקיים’) אפשר לראות עוד מילים, או שהיו חוזרים על המילים, וככל הנראה באו כדי להשלים את השורה במקור ולא להשאיר את השורה חלקה וזאת על מנת למנוע תוספות מאוחרות וזיופים. בתשובות ארוכות ומפורטות חילקנו את התשובה לקטעים (שאלה, דיון, פסק).
ספר זה הוא למעשה סיכום על כל דיון לאחר כל הדין ודברים כפי שנאמרו אצל סופרי בית הדין ולאחר קריאת ודיון ופסק הדיינים וכנז”ל, כך שרואים בתוך התשובה “עוד עמדו לפנינו בתאריך כך וכך” וכו’, ולפעמים עוברים לתאריך אחר, ולבסוף הפסק דין גם הוא על פי רוב בתאריך מאוחר יותר. קריאת תשובות אלו הם למעשה דומה ל’שימוש’ הנעשה ע”י שהלומד יושב על יד הדיינים ו’מתמחה’ בצורה ואופן הפסיקה, וכן התייחסות המתאימה לכל נושא לפי המורכבות המיוחדת שלו מעבר לפסק הדין, המורה עבורנו את הפסק ואת המשפט.