לוגו בית המעשר
|

מקורות אספקה בשמיטה

מקורות אספקת תוצרת בשנת השמיטה תשפ”ב

א' אייר התשפ"ב | 02/05/2022

מצו”ב מסמך של כללי כשרות לאספקת פירות וירקות לעסקים וחנויות החפצים להתהדר בחותמת הכשרות שע”י ‘המכון למצוות התלויות בארץ’. מוגש לציבור קוראי מדריך הכשרות ‘לאפרושי מאיסורא’ כחלק ממגמת השקיפות של המכון לתת לציבור את המידע והנהלים הנדרשים בשביל לזכות להתהדר בחותמת הכשרות של המכון.

אוצר בית דין

פתרון יעיל ורלוונטי לכל פירות האילן. כמו”כ פתרון זה יעיל לירקות חד שנתיים שהשתרשו באדמה קודם ראש השנה, או לירקות רב שנתיים כגון בננה וארטישוק.

לידיעתכם:

תוצרת המאושרת על ידינו: בפירות האילן, בבננות ובארטישוק קיימת ומאושרת על ידינו רק אפשרות זו בלבד של אוצר בי”ד [להוציא תפוח ואגס וענבים שלא בעונה, שיש גם ייבוא].

אוצר בית דין אחר – ישנו כמובן אוצר בי”ד שע”י המכון. כמו”כ תוצרת ממסגרת אוצר בית דין אחר יאושר לאחר בדיקת רבני המכון. אולם אוצר בית דין שעובד מבחינה מסחרית שונה מצורת עבודה של המכון כגון מתן אפשרות של “מחיר שוק” ולא של “מחיר לפי הוצאות”, לא יאושר כלל, ואין דינו כאוצר בית דין.

סימונים ותרו”מ – התוצרת פטורה מתרו”מ והיא תסומן “אוצר בית דין קדוש בקדושת שביעית”

 

אוצר בי”ד – איך זה עובד

העיקרון הוא שבית הדין שע”י רבני המכון מקבל לטובת הציבור את השטחים החקלאיים, והוא מעסיק את החקלאי ושאר העובדים, הוא מחויב למשכורתם [ובחלקו הגדול גם לא מותנה ביבול שיצמח בפועל], והבי”ד הוא המשווק לציבור הרחב באמצעות הסיטונאיות והחנויות. כלומר, בית הדין משלם את כל העלויות והוא גובה אותם מהציבור באמצעות הסיטונאים.

בתוספת הסבר – המחיר נקבע לציבור למכירה סיטונאית ומכירה סופית לפי מחיר השוק מינוס. הסיבה לכך, שאע”פ שהמחיר לחקלאי זה הוצאות “קבועות” של תשלומים קבועים שצריך לשלם, בלא קשר לכמות שתניב השדה, ו”משתנות” של תשלומים התלויים בדרך כלל בכמות הגידולים בפועל, מכל מקום, המחיר לאורך כל העונה הוא בדרך ההגיון השיווקי שזה מחיר שוק. ולכן לאורך כל עונת השיווק בית הדין גובה מן הסיטונאי, ומשלם לחקלאי, ומחזיק חשבון הלכתי כל העת של התשלום המגיע לחקלאי בגין ההסכם. בסוף התקופה יושבים עם החקלאי, לסיכום, ושלש אפשרויות קיימות:

שהחקלאי קיבל את כל כספו וגם נגמר התוצרת שלו. ואז הכל מושלם.

החקלאי קיבל את כל כספו, ונותרה לו תוצרת עדיין. בכזה מקרה הוא ממשיך להביא תוצרת ללא תשלום של קבועות אלא רק של משתנות בלבד.

החקלאי השלים את התוצרת, אולם בית הדין לא הצליח לגבות את התשלום המגיע לו בגין ההסכם עמו. במקרה כזה, בית הדין ישתדל בכל הכוחות להשלים את המגיע לחקלאי, או באמצעות תרומות, תמיכות, והשלמה וסיוע של הסיטונאים.

לפתרון זה מוכרח המציאות של שיתוף פעולה עם הרשתות ובתי העסק, הם מתחייבים על הכמויות ובמקביל לכך בית הדין מתחייב בעבורם.

בית הדין המיוחד שע”י המכון למצוות התלויות בארץ, כולל בתוכו את מורינו הראש”ל הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט”א הרה”ר לירושלים ומורה דרכו של המכון, מורינו ראש המכון הגאון רבי שניאור זלמן רווח שליט”א, הגאון רבי שלמה בן שמעון שליט”א ראב”ד ת”א והגאון רבי מסעוד בן שמעון שליט”א רבה של בני ברק.

 

מצעים מנותקים

פתרון יעיל לירקות עלים ולחלק מהירקות הקשים.

 

מבנה החממה:

המבנה צריך להיות מכוסה בגג העשוי מחומר אטום. [ראה לקמן אודות סוג הגג וסוג האטימות]. ניתן להוסיף על הגג כיסוי של רשת צל ללא הגבלה.

דפנות: סביב המבנה רצוי שיהיה דפנות בגובה של לפחות 1 מטר.

קרקעית המבנה: קרקע החממה תהיה מכוסה כולה ביריעת ניילון על כל צדדיה, בכל מקום שמונח העציץ או שנוף הצמח מאהיל עליו. כדי להבטיח שקרקע החממה תהיה מכוסה בניילון לאורך כל השנה על כן יש להניח יריעות ניילון עבות [עובי 0.4 מ”מ לפחות]. ויש לכסות בשתי יריעות ניילון, או לחילופין שהיריעה התחתונה תהיה ניילון כנז’, והיריעה העליונה תהיה יריעת פלריג. כיסוי קרקע החממה כולל גם את השבילים. הכיסוי יהיה עד קצה החממה. או עד 60 ס”מ מקצה שורת העציצים האחרונה בכל אחד מצידי החממה. קרקע החממה והשבילים המכוסים בניילון, עליהם להיות נקיים לבל יצטבר פסולת רבה על הניילון, ויתבטל הניילון לקרקע עולם. יש לאטום היטב בניילון סביב העמודים ובצדדים הקיצוניים שבתוך החממה.

 

סוג העציצים:

לכתחילה ועל מנת לצאת ידי כל הדעות בהלכה מי שבא לבנות מצעים עדיף להשתמש בעציצים שאפשר לשני בני אדם להרימם, ועל כן יש להקפיד שהמשקל הכולל של העציצים כולל השתילים ומערכות ההשקיה יהיה עד משקל של 320 ק”ג. מצעים מסוג צמר סלעים הבנויים מחלקים חלקים, ניתן לאשר אף אם הם בערוגה ארוכה.

העציץ עצמו יכול שיהיה מכל סוג חומר כולל שקיות ניילון.

חורי הניקוז יהיו עד קוטר 0.5 ס”מ. ולכל היותר עד שני חורים. [חשוב להדגיש כי יש להקפיד כי גם תחת חורי הניקוז יהיה יריעת ניילון והמים יזובו לתוך מרזב או יזובו דרך שיפוע טבעי של הקרקע].

אין אישור שימוש בערוגות המושקעות באדמה.

 

הוראות נוספות:

בשעת הצורך, או כאשר אין אפשרות אחרת או אפשרות לשנות, או שזה הוצאות מרובות, אפשר לכתחילה ולמהדרין להקל שהגג יהיה רוב אטום ולא הכל אטום, [כגון רשת 50 מש + רשת צל, או + צביעה בסיד ועוד כיו”ב], וכמו”כ אפשר להקל בערוגות גם אם הם גדולות יותר ואף בגדולות מ 40 סאה. אלא שאז יש להקפיד על 2 ההוראות הבאות [יש להקפיד על כך לכתחילה גם בחממות באופן המוזכר לעיל, אולם במקרה דידן חובה לנהוג כך]:

העציצים ותכולתם תימכר לגוי. המכירה תיעשה לקראת ראש השנה.

את המלאכות הבאות: זריעה או שתילה, וכן קטיף, יש לבצע רק ע”י גוי בלבד.

שתילים – במהלך שנת השמיטה יירכשו שתילים רק ממשתלות העומדות תחת פיקוח המכון בלבד. הובלת השתילים תהיה במיתקן אטום לחלוטין בתחתיתו ובצדדיו. יש להקפיד על ניתוק מוחלט החל מהיציאה מהמשתלה עד הכניסה לחממה. ורק לאחר הכניסה לחממה על גבי מצע מנותק ייפתח המיתקן ויישתלו השתילים.

על המוצר המוגמר ירשם “גידול במצע מנותק – ללא קדושת שביעית”.

ברכת הנהנין על המוצר תלויה בסוג המצע, וברוב סוגי המצעים הקיימים כיום הברכה על התוצרת הגדלה בהם היא ברכת “שהכל”. מלבד מצעים שהם אדמה  “כבול” “חול”. במידה והשימוש במצע שברכת המוצר היא “שהכל” יש לפרסם זאת ליד חותמת הכשרות.

 

גידולי ערבה

כל התוצרת הגדלה מעבר המזרחי של נחל הערבה, דינה כגדל בחו”ל, ואין בה כלל דיני שמיטה, וזה כולל חלק מהשדות החקלאים של נאות הכיכר, וחלק מהשדות של עידן וחלק מהשדות של עין יהב. כמו”כ הגידולים בפארן שמעבר לנחלים ערבה ופארן.

כמו כן כל הגידולים ביישובים, יהל, קטורה, גרופית, יטבתה, סמר, אליפז אילות וחוות הגידול אם קיימות מהיישוב יהל ומטה.

כל התוצרת שתגיע משם תסומן “ללא חשש שביעית”. והתוצרת פטורה מתרו”מ.

 

גידולי נכרי

קרקעות שבבעלות חוקית [טאבו] של נכרים, יאושר לקחת תוצרת מהם, לאחר הבדיקה על בעלות השטחים, ולאחר בדיקה על מקורות השתילים, ולאחר בדיקה של השטחים, ולאחר שמשגיח שהה במקום בזמן הקטיף, ובתום המיון חתם על כל ארגז.

כל שטח כזה, חייב להיות מאושר מראש לפני לקיחת התוצרת משם. וחייב לקבל אישור חתום מעימנו, שאכן הוא מאושר לשיווק, וחייב להיות מתואם מאת משגיח מטעמינו.

קרקע שהיא בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, אף אם היא מוחכרת לגוי במשך שנים ארוכות, חקלאי זה אין מאושר ליטול ממנו סחורה, ולעיתים גם חלקות סמוכות יפסלו מחמת זה.

קרקע של נכרי, שיש קשר כלשהו עם ישראל, חובה לדעת על כך מראש כיון שלעיתים, זו בעייה הלכתית עד כדי איסור אכילה על הירקות. קשר עם ישראל זה כולל גם אם “רק” מתן ייעוץ וכיו”ב. לעיתים בחתימת מסמך הבהרה חוקי בין הצדדים הדברים מתבהרים ומסתדרים על פי ההלכה.

תוצרת נכרי תאושר רק אם באפשרותינו להכנס אל השטחים לראות סחורה, ולפקח על קטיפתה, ולסמנה. אמנם תוצרת מהרש”פ מאזורים שא”א להכנס אליהם, ואינם על הכביש ממש שאפשר לעמד בסמוך ולראות את הקטיף, בכה”ג התוצרת לא תאושר לשמיטה, וכל הסכם עם נכרי או מגדל כזה לא יאושר. רק תוצרת שהיא מאד מסורתית לגידול נכרי בלבד, כגון קישוא בלדי, חציל לכבישה, צ’יפקה, לוביא, יאושר להביאה ממקום גידול זה.

תוצרת של נכרי פטורה מתרומות ומעשרות, ותסומן “יבול נכרי”.

 

איסום שישית

תוצרת מאוסמת מהשנה השישית, כדי להשתמש בה בשביעית, חובה ליידע אותנו מראש על כך, ולאפשר לנו להגיע ולבדוק את המחסן, הכמות, והסגירה, ושיתאפשר לנו לפתוח את המקום ולסוגרו בשעת הצורך גם בשנת השמיטה.

איסום זה רלוונטי בתוצרת הבאה: תפו”א [4-5 חודשים], בצל, גזר [3 חודשים], דלעת ודלורית, ובקירורים גם כרוב.

תוצרת זו כמובן חייבת בתרומות ומעשרות, ועל תוצרת זו יסומן “יבול שישית, הופרשו תרו”מ”.

 

ירדן

תוצרת המגיעה מירדן משטחים שבבעלות גוי, אין כל הגבלה לגביהם, וכל תוצרת שכזו, מאושרת להביאה ללא חשש, בכניסה לארץ היא תוחתם במעבר הגבול ע”י המשגיח, ומשם תגיע לנקודות הסיטונאיות.

תוצרת המגיעה מעבר הירדן [בחלק שנכבש ע”י משה והוא מעל נחל ארנון, אמצע ים המלח ממול עין גדי ומזרחית עד לכביש 15, וצפונית עד החרמון כשבחלק זה הצד המזרחי הוא עד מעבר להר הדרוזים] – לא תאושר אלא אם השטחים בבעלות הגויים בלבד, באם קיים שם חוות מכל סוג שהם בבעלות יהודים, לא תאושר קבלת התוצרת משם.

 

יבול חו”ל

ייבוא של תוצרת מכל שאר מדינות העולם,
מותרים ומאושרים ללא הגבלה, להוציא את זיהויה המוחלט ע”י מערכת הכשרות, וחתימה על כל תעודה “יבול חו”ל”.

כשרות המכון תינתן אך ורק למחסנים שיעמדו בנהלים אלו, וכל שותפות עם גוף אחר, או הענקת חותם כשרות ללקוחות המעונינים בחותם המכון, יתבצע רק לפי הנתונים המופיעים במסמך זה בלבד.