אם בוודאות כבר איננו נותן פירות כלל, מותר להוריד את העץ, ואין בזה כלל איסור של כריתת עץ מאכל. כיון שאיננו מאכל יותר.

הגם ששיעור מיעוט המצוי לדעת הריב"ש הוא אכן בשיעור מעל 25% כפי שביארתי בספר. אולם מנהג בתי ההוראה לחוש ל 10%.

ובכל גוונא בדיעבד אכן יש לצרף כמה נתונים, ואכן כמו שכתבת יש לחלק בין המינים ובין הזמנים וכמבואר בספר שם, ועוד שברוב הבצלים רוב הגלדים סגורים, כך שתמיד בדיעבד לאחר הנקיון ההגייני הראשוני של הורדה ושטיפה, בדיעבד כשהנך מתארח ומגישים לך תבשילים שיש בהם בצל, מותר באכילה.

הנכון לבחור את הבצלים שסגורים לחלוטין, ואז הורדה של עלים חיצוניים ושטיפה חיצונית וזה מספיק.

יש להפריד בין העלים לגבעולים ולפרי, את הפרי יש לבדוק ויזואלית שאין בו סימני כירסום, ולאחר מיכן לשוטפו היטב תחת ברז מים תוך כדי שפשוף הפרי ביד.

את העלים לאחר הפרדתם יש לקחת כמות מועטה של עלים ולהשרותם במים עם חומר השריה למשך כ-5 דקות, לשוטפם היטב תחת זרם מים חזק. ולאחר מיכן לקחת כל עלה ולהתבונן מול מקור אור, לראות שלא נותרו חרקים ושאין סימנים של מנהרות על גבי העלים שנוצרו על ידי הזחל של זבוב המנהרות. במידה ונמצא עלה נגוע יש להסירו.

בדיקה זו קשה, ויש לעשותה במתינות רבה.

ככלל עץ יכול לשהות בעציץ למשך תקופה, ושוב להעבירו לאדמה, וימשיך שנות הערלה מהעציץ.

אולם יש לכך הרבה תנאים, הן בסוג העציץ, והן בקוטר הנקב בתחתית, והן שהגוש ישאר בשלימותו וכו'.

אחד הדברים המצויים במשתלות זה המעבר בין העציצים והמיקומים, שיכול לשנות הסטטוס מדרבנן לדאורייתא, ולהיפך.

ולכן משתלה חייבת שתהיה תחת כשרות על מנת שבוודאי לא יצטרכו למנות שנות ערלה מחדש.

לגבי ההובלה רצוי למצוא פתרונות, אולם למעשה בניתוק לזמן לצורך ההובלה, אין לחייב מנין שנות ערלה מחדש.

בקניה ללא כשרות, גם בנתונים שציינת, לכאורה לחומרא יש למנות שנות ערלה מחדש, ולכן בשנה הרביעית מהנטיעה בשטח גם נפריש תרו"מ וגם נחלל את קדושת הרבעי ואת שניהם ללא ברכה לחומרא.

בהצלחה

שלום וברכה

ראשית יש לידע שעל מנת שהמעשר ייחשב מתוקן מחמת התרומ"ע הגדולה שהוצאת, צריך לומר שיש ברירה [בזה"ז שתרו"מ דרבנן] שאז נאמר שתרומת המעשר הוא נלקח מחלק העשירית שהוא מעשר ראשון. אבל בלא"ה אם אין ברירה א"כ יתכן שלקחת את כל ה10% של תרומת מעשר לא מחלק המעשר ראשון אלא מהתוספת. ולא תיקנת כלל.

אולם בפועל גם אם יש ברירה, עדיין לפניך שתי בעיות גדולות:

א. בפועל לא נתת רק ללוי תוספת, אלא גם נתת לפי הכמות הגדולה גם את התרומת מעשר. ואם כן מעשיך הוכיחו שחשבת שבגלל רצונך הטוב, אתה נותן יותר למעשר ראשון, אם כן, כן התכוונת שהכל יהיה מעשר ראשון ולכן נתת תרומת מעשר יותר, וכאן אם כן הבעיה, שחלק התוספת לא מתוקן למעשר ראשון.

ב. בכל מצב גם אם הכוונה הייתה רק לעשירית ממש, והשאר מתנה אולם כללת את זה עם המעשר ראשון, ואם כן מעשרותיך מקולקלים כיון שלא הפרשת מהם המעשר הנוסף [שני או עני] על החלק הנוסף. וזה חלק מהקלקול של 'מרבה במעשרות' והלוי אכל פירות הטבולים למעשר שני [מעורב עם חולין].

ולעולם צריך לדעת שכל שינוי בתרומות ומעשרות צריך הרבה יישוב הדעת לגביו.

זכיתי לשוחח עם מרן הרב זצ"ל כמה פעמים בעניני ההובלות מהמשתלה, ובאמת אמר שיש לעשות טצדקי שלא יהיה ניתוק, אולם למעשה אם הוביל יש לסמוך שניתוק לזמן לא הוי ניתוק.

וכמו שהבאתי בספרי עץ השדה מדבריו אלו.

אפשר אולי ברכב שיש לו כמו רצפה שטוחה כמו עגלה או רכב משא, ושיש לו כמה חורים של קוטר 2 ס"מ, ולפזר שם חול, ועל זה לשים את העציץ, אפילו לא ממול החור. ולהחשיב את האספלט כחומר לא מנתק. או לחילופין שהנוף יצא מחוץ לרכב כל הנסיעה.

למעשה העיקר להלכה שניתוק לזמן ההובלה אין להחשיבו כמנתק, ואם השתיל נלקח ממשתלה עם הכשר אפשר להמשיך למנות שנות ערלה.

קרמבולה הוא ככל פירות האילן והיא זקוקה להכשר שהפרי הוא ללא חשש ערלה וטבל.

בפרי זה נכון להשנה, יש חשש ערלה בכמות של מיעוט המצוי שיש לחוש לכתחילה.

ובכל אופן אם קטפת או קיבלת ואתה יודע שהפרי ללא חשש ערלה, ודאי שאתה חייב במעשרות וככל פירות הארץ.

מעריך שכוונתכם לחסה מסולסלת שיש בה בצבעי אדום וירוק, והם להלכה מין אחד ואינם כלאים זב"ז ומפרישין לכתחילה מזה ע"ז.

שלום וברכה,

לערלה אין צורך לחוש בתמרים שבידכם

למעשרות, אם אין כשרות יש לעשר ללא ברכה.

בברכה

לא, אין צורך!