1. חשוב לשמוע את גודל הגוש שהיה כלומר אם הגוש לא התפורר, ואתה יכול לתארו כגון אם היה גודלו כשל פח אשפה ציבורי [שיש לו 2 אוזני אחיזה], זה גוש שוודאי יכול לחיות בעצים רגילים. ולכן תוספת פרטים יעזרו.
2. כמובן שאם הגוש התפורר, ואז יש צורך למנות שנות ערלה מחדש. כלומר תשפ"א שנה ראשונה, ובשנת תשפ"ד הפרחים החדשים (מיום ליום, או י"א בכל גוונא טו בשבט) יהיו פירותיהם מותרים.
3. הלימונים שכבר מוכנים וקטף אף לאחר ההעברה מותרים אפילו אם הגוש התפורר לגמרי. מאידך לימונים שהוסיפו יותר מאחד ממאתיים נאסרים משום ערלה.

בהצלחה

אינני עוסק באחוזים, ואינני חושב ששקלול הנתונים הוא נכון, כי אדרבה לשווקים שאין כשרות זורמת כל התוצרת שהיא ערלה, ואז אחוזי הערלה בשווקים ללא כשרות היא גבוהה ביותר. ובכל עיר ועיר יש רשתות שיווק עם כשרות, ועדיף לרכוש רק שם פירות. [לגופו של ענין אחוזי הערלה כלומר הנטיעות החדשות בענף זה של הדובדבן, הם נמוכים ולא גבוהים]

מעיקר הדין כאשר יש שני כלים שפרט שהם פתוחים ושניהם נמצאים באותו חדר, החדר מצרף אותם.

אולם כל זה כאשר בכל אחת מהעיסות יש שיעור, ורוצה להפריש מאחת על השניה. וזקוק רק לדין מוקף, וגם בזה יש אומרים שאם זה בכלים נפרדים צריך לקרב הכלים זה לזה, וכמו שפירטתי בספרי תבואת השדה על הלכות חלה, ומקורות הדין מהרמב"ם, שו"ע וביאור הגר"א.

אולם אין שיעור ורוצה לצרף שתי עיסות שביחד יהיה שיעור, צריך או לקרב העיסות זו לזו ממש עד שינשכו זו בזו. או להניח על העיסות ביחד מפה שיצרף אותם או להניחם בתוך סל אחד שיצרף אותם. [ובתוך הסך או המפה מעיקר הדין אין צריך שינגעו זה בזה, אבל רצוי לחוש לדעת המחמירים כיון שהדבר אפשר לעשותו בנקל].

במקרה שלך שלא עשית שום פעולה כזו, לא התחייבת בהפרשת חלה עדיין.

לכן כעת גם אם כבר אפית ואת רוצה להפריש חלה. חכניסי הכל לסל אחד או תכסי הכל במפה אחת [יש מחמירים לכסות במפה למעלה ולמטה], וכעת יש שיעור שמתחייב במקום אחד ותפרישי חלה.

אני רואה ומתבונן על שאלה זו בצורה כואבת, ואין כאן המקום.
למעשה, כל החתימות והחותמות אינן חשובות, אם אין גוף מקצועי בחרקים שמלווה את הגידולים, ואם יש אחד כזה מספיק לחלוטין, בלי כל צורך בשלל החתימות.

בברכה

כל קשירה שמטרתה לעיצוב העץ, אין מקום להתיר אלא במקרים חריגים להציל העץ.
אם המטרה שלא יתחככו הפירות בקרקע וייפסדו יש להתיר.
אולם אם המטרה היא לא חקלאית אלא סיוע בכיסוי גדר, לכאורה זו מלאכה מותרת

בבירה רגילה ללא תוספים, אין כל חשש איסור, להוציא חשש של 'חדש' בשעורה בתקופה של כשלושה חודשים לפני פסח ועד חג הפסח, שאז יש להקפיד לרכוש בכשרות או במדינות לאחר בדיקה שאין שם איסור חדש.

לסומכים על רבינו הרדב"ז ועל רבינו הבן איש חי, וכן הורו חכמי הספרדים, שכל הנותן פרי תוך שנתו אין מה לחוש לגביו לערלה והוא נידון כירק, הרי שאין לחוש כלל לערלה, ודינו כירק.
בתרומות ומעשרות גם בעציץ שאינו נקוב חייב מדרבנן, ואם זה תחת כיפת השמים ולא תחת מבנה חייב בהפרשה עם ברכה.

גם בתוצרת של גוי, יש כמה פתרונות חוץ משליחות. וכיודע לועדי הכשרות שעסוקים בתחום זה, שפועלים מידי יום ביומו ממול נכרים כיצד לעשות נכון על פי ההלכה, וברור שאם יש בעיה כזו בחברות הנ"ל שזה נעשה כדת וכדין.
ועוד שלענ"ד 'מאמין על ידו' הוא פתרון גדול לנכרי, וכך מעידים חכמי ירושלים שכך נהגו בזמנם וכעדות הגרצ"פ פראנק, ומעדני ארץ ועוד [תרומות פ"ד ה"א אות א ד"ה ומיהו].
ועוד כתבנו בזה בתבואת השדה הלכות חלה, ובקצירת השדה כרך שני פרק יד.

יש להפריד את העלים הנאכלים, להשרותם בחומר השריה למשך כ – 5 דקות, ולשטוף כל עלה היטב תחת זרם מים חזק תוך כדי שפשוף העלים. באם המשתמש כבר בקי ומכיר את החרקים בעלי הקאת, באפשרותו להתבונן ויזואלית על העלים משני צדדי העלים לראות אם יש חרקים, אולם זה חייב להיות ממול מקור אור שהחרקים ניכרים היטב. חשוב לציין, שניעור בלבד אינו יעיל להסרת החרקים.

כל סוגי האתרוגים אף החלוקים לענין מסורת, שווים הם להיקרא עץ אתרוג ודינם כדין אחד לגבי כלאי אילן, ואין כל איסור להרכיב ענפים על עץ שיצא מזרע, ואף ענף על ענף אחר של אתרוג.
ובזה שונה דין הרכבה בכלאים על 'אתרוג המורכב'.