דיני שמיטת כספים ופרוזבול
מתוך ספר ‘שביתת השדה’ להרה”ג שניאור זלמן רווח שליט”א – ראש המכון
דיני שמיטת כספים:
א. נאמר בתורה: “מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה לה'” (דברים טו, א-ב). וזוהי מצות שמיטת כספים, שהמלוה מצווה להשמיט את חובו, ואסור לו ליגוש את רעהו. ובזמן הזה, אין נוהגת מצות שמיטת כספים מן התורה אלא מדברי חכמים. ונוהגת בכל מקום ואף בחוץ לארץ.
ב. שביעית משמטת בין הלוואה בעל פה ובין הלוואה בשטר ואפי’ יש בו אחריות נכסים. אולם אם הלווהו על המשכון אינו משמט והוא שיהיה החוב כנגד המשכון. אך אם נתן לו המחאת בנק כנגד ההלוואה, כיון שהמחאה זו מחוסרת גבייה אינו כמשכון, אלא השביעית משמטת הלוואה זו (ולגבי צק בנקאי, ראה בשביתת השדה פ”כ הערה 6).
ג. חוב שזמן פרעונו יחול רק לאחר ראש השנה של שמינית, אין שביעית משמטתו, וכן המלוה את חבירו בסתם ללא קביעת זמן לפרעון, אם הלווהו לאחר ראש חודש אלול של שביעית, אינו נשמט, כיון שסתם הלוואה לשלושים יום, ונמצא שהפירעון יחול לאחר ראש השנה.
ד. הקונה בחנות מוצרים שונים ולא שילם בעדם, אלא קנה בהקפה כדרך הקונים שמשלמים אחת לתקופה, אין השביעית משמטת חוב זה. אולם אם עשה חוב זה כמלוה, שתאריך פרעונו קודם צאת השמיטה, שביעית משמטתו. וכן כל שאינו קונה בהקפה בדרך כלל, ובאופן חד פעמי לקח מוצר ולא שילם, ועברה שביעית, הרי חוב זה נשמט. הרוכש חפץ בחנות ושילם בעבורו, ושוב החזיר החפץ וקיבל מבעל החנות זיכוי לממשו בכל עת שירצה, אין השביעית משמטתו.
ה. המפקיד כסף בבנק, באופן שיכול לגבותו בכל עת שירצה, ואף קודם תום שנת השמיטה, ועברה השביעית, יש להסתפק אם שביעית משמטת חוב כגון זה, וראוי לעשות פרוזבול על חוב זה לצאת מן הספק.
ו. שכירים או פועלים וכיו”ב, שבעל הבית חייב להם תשלומי משכורת, אין השביעית משמטת חוב זה. אולם אם עשו חוב זה כמלוה השביעית משמטת. וכן אם בדרך כלל מקבל משכורת ביום מסוים ומפני דוחק, בעל הבית עיכב משכורתו ולא שילם לו, נהפך למלוה ושביעית משמטתו.
ז. בית דין שפסק על אדם תשלומים והוא איחר בתשלום, אין השביעית משמטת חוב זה. וכן חובות שנמסרו לבית דין, אין השביעית משמטתם. החב חוב לצדקה, אין שביעית משמטת חוב זה. וכן החב חוב לקופת גמ”ח אין השביעית משמטת, ויש מי שחילק בין קופת גמ”ח השייכת לרבים, שאין השביעית משמטת, לבין קופת גמ”ח השייכת לאדם פרטי, שהשביעית משמטת חובות שחייבים לו [ולכן ראוי לכל בעל גמ”ח לעשות פרוזבול].
ח. המשאיל לחברו מוצרים שאינם חוזרים בעינם, אלא אחרים הדומים למוצרים שנלקחו, דומה לדין הלוואת כסף, שהשביעית משמטתו. ולכן אשה ששאלה מחברתה קודם צאת השמיטה מוצרים שאינם חוזרים בעינם, ועברה השביעית, אין חברתה יכולה לתבוע ממנה את המוצרים, משום שהחוב נשמט.
ט. מצות שמיטת כספים בנשים, יש מי שכתב שנוהגת גם אצלן, ויש מי שהסתפק בזה. וראה בשביתת השדה (פ”כ הערה 20).
דיני פרוזבול:
א. הלל הזקן בראותו שהעשירים נמנעים מלהלוות לעניים כסף מחשש שלא יחזירו והשביעית תשמט, עמד ותיקן פרוזבול [פרוז-תקנה. בול-לעשירים]. מהותו של פרוזבול הוא על פי מה שנתבאר לעיל שחובות המסורים לבית דין אין השביעית משמטתם, ועל פי זה תיקן הלל, שהמלווה מוסר חובותיו לפני בית דין, ואומר בפניהם, שיכול לגבות בכל זמן שירצה.
ב. אין כותבים פרוזבול אלא בבית דין חשוב, דהיינו שלשה דיינים הבקיאים בדין, ויודעים דינים אלו, והמחום רבים עליהם באותה העיר, ואמנם הרמ”א מיקל בזה, אך לדידן בני ספרד אין להקל בזה וצריך בי”ד חשוב, אמנם בדיעבד מי שעשה פרוזבול שלא בפני בי”ד חשוב, יכול הוא לגבות בזה, בין אם המלווה או הלווה ספרדי [ראה מש”כ במאמר ההלכתי בחוברת זו] וצריך שלא יהיו הדיינים קרובים זה לזה [ואמנם רשאי לכתוב פרוזבול בפני דיינים הקרובים למלוה].
ג. אם אין המלוה רוצה לטרוח ולבוא בפני בית דין, יכול למסור חובותיו לבית דין בפני שני עדים, וכמו שנהוג היום שיש שטר פרוזבול מוכן, שכתוב בו עדות של שני עדים שבא בפניהם מלוה פלוני ומסר כל חובותיו לפני בי”ד מסוים, וחותמים עליו שני העדים, ואף שהדיינים אינם יודעים כלל ממסירת חוב זה, מועיל הפרוזבול באופן כזה. וצריך שהעדים החתומים לא יהיו קרובים למלוה, ומכל מקום בדיעבד גובים בפרוזבול שהעדים קרובים למלוה. אין צריך לפרט את שמות הלווים בשטר הפרוזבול.
ד. יכול המלוה למנות שליח, שיכתוב עבורו את הפרוזבול. אף הנשים החייבות לעשות פרוזבול אם יש להן הלוואות, או פקדונות וחסכונות בבנק, יכולות למנות את הבעלים כשליח שיכתבו עבורם את הפרוזבול.
ה. מנהלי בנקים וחברות צריכים לעשות פרוזבול, וכן ראוי לבעלי קופות גמ”ח. ודי לעשות פרוזבול כללי לכלל החובות.
ו. יתומים קטנים אינם צריכים לעשות פרוזבול על חובות שחייבים אחרים למורישם, כיון שבית דין מטפל בכל ענייניהם, ונמצא כחובות המסורים לבית דין. אולם יורש גדול חייב לעשות פרוזבול על החובות שחייבים למורישו.
ז. אין כותבים פרוזבול אלא אם כן יש ללווה קרקע ואפילו כל שהיא, בין שהיא בבעלותו ובין בשכירות, ואפילו על עציץ נקוב המונח על גבי יתידות [אף שהמקום עליו מונחים היתידות אינו שלו]. ואם אין ללווה קרקע, מקנה לו המלוה קרקע ואפילו שלא בפניו [ויש נוסחאות של שטרות שהקנאה זו כתובה בשטר].
ח. אין הפרוזבול מועיל אלא לחובות שהלוה המלוה עד זמן חתימתו, אולם הלוואות שנעשו אחר כך, וזמן פרעונם קודם צאת השמיטה, אין הפרוזבול מועיל והשביעית משמטתם, ועליו לעשות פרוזבול נוסף.
ט. מי ששכח לעשות פרוזבול, ונזכר בבין השמשות של ראש השנה של שמינית, יאמר בפני שני עדים את נוסח הפרוזבול, ויכול לגבות את חובו על סמך זה.
י. מי שכתב פרוזבול ואבד לו קודם שיצאה שביעית, רשאי לגבות חובו.
יא. המלוה את חבירו, ואמר לו: “על מנת שלא תשמטני שביעית” אין תנאו קיים, שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה. אולם אם התנה עם הלווה ואמר לו: “על מנת שלא תשמיט אתה חוב זה בשביעית” תנאו קיים, כיון שהלווה מעצמו הסכים והתחייב לדבר שלא חייבתו תורה.
יב. כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית, רוח חכמים נוחה הימנו. חוב שנשמט במוצאי שביעית, כיון שהמלוה לא כתב פרוזבול עליו, ובא הלווה לפרוע לו את החוב, יאמר לו המלווה: “משמט אני”. ואם אמר לו הלווה: “אף על פי שאתה משמט מכל מקום קח בתורת מתנה” מותר לו ליקח ממנו. ואם לא אמר לו שזה בתורת מתנה, מותר לו לסבב אתו בדברים עד שיאמר לו שזה בתורת מתנה, אך אם לא אמר שזה בתורת מתנה, אסור לקבל ממנו את הכסף.
יג. כתב הרב בן איש חי, ראוי לכל אדם שאחר שעשה פרוזבול לחובותיו, שילוה מעות לחבירו ויקבע עמו זמן פרעון קודם צאת שמיטה, ולאחר השביעית כשיבוא לפרוע את ההלוואה יאמר לו: “משמט אני”, ובכך יקיים מצות שמיטת כספים.
בברכת שנה טובה ומבורכת, ויתקיים באנו מאמר חז”ל שבן דוד בא במוצאי שביעית, ונזכה לגאולה שלימה בקרוב.
כתיבה וחתימה טובה
שניאור ז. רווח
שטר פרוזבול: (להורדה בPDF לחץ על התמונה)
